wannaStop כתב on 26 ינו' 2019 18:22:
הסברתי שבשקלול הסופי הטוב המועט הוא זניח ולכן התוצאה היא שזה רע.
אני מסתכל על המציאות (וגם על התורה) ולומד שכל אדם מגדיר לעצמו כטוב את מה שמסייע לו לבטא את חייו. אני רואה מכנה משותף אצל כל היצורים ולומד שטוב שייך לחיים. אחכ אני שוב מסתכל במציאות ורואה שככלל מה שהוא טוב מופיע במציאות כמענג (טעמים, ריחות, תחושות, רגשות, אסטתיקה וכו). אמנם לפעמים למענג יש מטרה להפיל בפח, למשל צמחים טורפים מפיצים ריח טוב וצוף בשחלות וכשמגיע חרק אז אוכלים אותו. כאן העונג משמש לרעת הנטרף אך הוא 100 אחוז טוב לטורף, זה האוכל שלו, הזנת החיים שלו. אך מצד האמת זה גם באמת אוכל לנטרף ואם היה מצליח לברוח (דבר שאכן קורה בטבע) אז זה טוב גם לו. בשקלול שלם הטוב כאן הוא זניח וכל הסאגה הזו היא רע גמור בשביל החרק.
אני לא רואה בזה ניחוש אלא קריאת המציאות, וקריאת התורה ["את החיים ואת הטוב" לעומת "את המוות ואת הרע"] הטוב אינו בהכרח חיים אך חיים הם אכן טוב.
(למשל ייהרג ובל יעבור על עבודה זרה זה טוב גמור, כך הקב"ה קבע, ואעפ יש פה מוות, אבל זה באמת חריגה).
אני קורא מדע ורואה שהעולם כולו פועל במגמה של ריבוי חיים, האבולוציה ממש נדחפת על ידי זה, רואים את זה בחוש למפרע.
ובפועל הטבע של מה שיש בו טיפת חיים הוא רדיפת הקיום, ההישרדות, החיים. הטבע רודף אחרי קיום הפרט וקיום הכלל, האינדיבידואל מחפש לחיות ולהשאיר חיים אחריו. יש בי תביעה לחיים, חיים גדולים.
כל זה הוא לפני שאני בכלל ניגש לתורה. כשאני ניגש אני רואה שהתורה מבטיחה תנאי סביבה שימשיכו את החיים ואת האיכות שלהם (שתזין את החיים ותרחיב אותם וכו). חוץ מזה שמפורש ׳וחי בהם׳ ואין פשט יוצא מידי פשוטו והתורה רוצה את החיים, להוסיף עוד ועוד. באיכות.
׳אני׳ זה ההכרות שלי, ההכרות שבי. זה מערכת שלימה שניזונת משכל, רגש, דמיון, דחפים, רצונות וכדומה. למרות כל הפירוט שקיים באישיות, אני עדיין מקבל ככלל את הניסוח של הרב נריה זצל:
"אישיות אינה סכום של תכונות וכישרונות. יש בה משהו בלתי נתפס, סתום וחתום ... אשר ממנו הכל נובע ועל ידו מקבל גוון מיוחד".
השכל שלי יודע את המגמה שאני מדבר עליה השכל שלי יודע את מגמת התורה בעסק הזה, השכל שלי יודע את הרע הפסיכולוגי שקיים בזה, השכל שלי מזהה את הנזקים בי עצמי ובחברה כולה (וכמובן אולי בפרט, כאן בפורום).
אין לי שום רצון בשכל, באמצעותו נולדים לי רצונות. לא מכוחו בלבד אבל משקלול איתו. בסוף אני בוחר (מרצון, מהכרות, מאישיות) לשים עליו דגש, להעצים אותו, כדי לבנות רצונות ודחפים אחרים, טובים יותר.
אני מקווה שאני מצליח להיות ברור.
אני לא מבין לפי ההסבר שלך למה שבעצם אדם יחפש לא ליפול בתאווה. למה להיפטר מהעונג הזה. מה אמור לדחוף את האדם באמת לאורך זמן? החלמה זה תפיסה של כל החיים, לא משהו זמני.
בברכה,
WannaStop
wannastop אתה מזכיר לי מאוד את הרב קוק - הרבה הרבה מאוד דיבורים יפים, שכיף לקרוא אותם, אבל אם מעיינים בהם יש בהם יותר שאלות מתשובות.
שים לב לאריכות דבריך: סתם מיותר - אני יכול לתמצת את כולם במשפט אחד: המטרה של האדם היא להוסיף חיים, וזאת הסיבה העמוקה לכך שהוא מחפש עונג (גם בפורנו).
למה המטרה של האדם להוסיף חיים ?
מה הערך ב"חיים" סתם ? זה כמו להגיד שהמטרה של המחשב שיש לי בבית זה - שיהיה עוד מחשבים בבית.
מהו "חיים" ? נשימה ? יכולת חשיבה ? חיבור לאלוקים ?
אלף שאלות, ואין תשובות.
הבעיה איתך, wannastop, היא שאתה בונה עיקרון יחיד (ומשתדל להסתיר אותו תחת ערימות של מילים), ואז לא מסביר את ההשלכות אליו.
אין פלא, אם כן, שלאחר מכן אתה מודה ש"כיוון שאני חושב שגם אין לדיון הזה תועלת" - בוודאי שאין לו תועלת, כי אתה לא מפתח את הרעיונות שלך, אתה לוקח דברים וחצאי דברים, בונה מהם משהו מעורפל, כותב עליהם (יפה מאוד, יש להודות) בסגנון הרב-קוק-החיים-הם-דבש-ואלוקים-נמצא-בערפילים-הטהורים-של-הנשמה-האלוקית-בלה-בלה-בלה, שכיף לקרוא, אבל אין לך מושג מה הוא מתכוון, ואחרי שסיימת לקרוא -אתה לא חכם יותר משהיית לפני שקראת. אתה סתם מצטט את הרב קוק - או מישהו דומה לו, וחושב שזה הוכחה, זה לא הוכחה. דבר איתי בתכלס ובדוגרי. כמו שאני מדבר איתך. לא רוצה - לך לרב קוק, ושיהיה לך בהצלחה להיות נקי דרך הספרים שלו.
אני לא מבקש ממך לזנוח את מה שאמרת, אני מבקש ממך, במטותא, להתאמץ קצת, להפעיל את השכל שאתה מדבר עליו כל כך הרבה, ולחשוב כמה צעדים קדימה על מה שאמרת, ומה ההשלכות של זה, במקום להמתין שאני ישאל על זה, ולבזבז זמן.
אם בכל זאת תתעקש לא לדבר דוגרי, ולומר שהנפש שלך היא "אישיות אינה סכום של תכונות וכישרונות. יש בה משהו בלתי נתפס, סתום וחתום ... אשר ממנו הכל נובע ועל ידו מקבל גוון מיוחד", אז אתה בעצם טוען שאתה קופסה שחורה שאי אפשר לשנות - הרצון שלך לראות פורנו נובע מאיזה "משהו בלתי נתפס, סתום וחתום".
אתה מבין מה קורה שאתה כותב הרבה מילים סתם ולא מסביר ? זה המסקנות שאפשר להגיע עליהם, אין פלא שאתה "כל הזמן חושש שמא זה יגרום למישהו לחולשה"
אני יאמר את שיטתי בקצרה - לאדם יש 2 פילוסופיות, שלשניהם יש טענה חזקה, ואי אפשר להכריע ביניהם ולומר לאחד מהם: "את לא שווה דבר", ולשנייה "את פילוסופיית האמת", כי באמת שניהם נכונים.
הראשונה: הפילוסופיה שטוענת שהדבר החשוב ביותר הוא עונג.
השנייה: הפילוסופיה שטוענת שהדבר החשוב ביותר הוא רגש.
הפילוסופיות הללו מתנגשות בצורה קטלנית בנפש האדם - העונג טוענת שהיא חשובה יותר, וממעיטה את הרגש (וזה מקור הריקנות האיומה אחרי הנפילה - בעצם זהו שיא הפילוסופיה של העונג), עד לאפס.
אלוקים ידע שאין דרך ליישב את 2 הסתירות הללו בדרך פשוטה, למשל - להעביר שיעור על "איך להסתדר עם 2 הפילוסופיות הללו" של שעה וחצי של איזה רב חביב, ואז הכול יהיה בסדר. לכן הוא ייצר את הזכר - שמחזיק בפילוסופיה של העונג. ואת הנקבה - שמחזיקה בפילוסופיה של הרגש.
הפילוסופיות הללו, עד כמה שהם חזקות, לא יכולות להסתדר לבד - כי לכל אחד יש טענה נכונה. לכן הזכר צריך ללכת לנקבה, והנקבה לזכר - לא (רק) בשביל יחסי המין. לא (רק) בשביל שייתקיימו כלכלית-הישרדותית (שהגבר יפרנס את האישה בזמן שהיא בהיריון וכו') , אלא גם מסיבה רוחנית עליונה: על מנת שהגבר והאישה יכולים ללמד זה את זה את הפילוסופיה של זה.
הפורנו הוא הכלי לבטא את הפילוסופיה של הגבר בצורה הטובה ביותר - העונג הוא הכי חשוב, אבל הוא גם הדרך המהירה ביותר להראות לגבר את הגבולות של הפילוסופיה שלו.
שלמה המלך גילה את זה באותה צורה - הוא אסף 1000 נשים וגילה את גבולות הפילוסופיה של העונג, הוא הבין שאפילו לפילוסופיה הענקית והחזקה הזאת יש גבול, שיש משהו - חזק ועוצמתי באותה מידה, שנמצא מעבר לגבולות התודעה של העונג.
יחסי המין בין גבר לאישה הם הנקודה היחידה בה הן הפילוסופיה של הגבר והן הפילוסופיה של האישה מסכימים ומתאחדים לאותה מטרה, והיא אחת הדרכים המרכזיות לזכר ולנקבה להשיג ולהבין את הפילוסופיה של הצד השני. יש לכם מושג כמה מופלא ומוזר זה, שמעשה מסוים מוסכם בצורה כל כך מוחלטת על ידי שני הצדדים של פילוסופיות שונות כל כך ?
אחרי שאדם יפנים את כל הדברים הללו, ויבין את המשמעות של ההליכה לפורנו - רמיסת פילוסופית הרגש בתוכו, רמיסת האישה-הקטנה שקיימת בליבו, לאט לאט זה יחלחל. זה ייקח זמן, אבל זה ישפיע, והרבה מאוד.
כי מה הבעיה? כל הזמן מספרים לאדם שעונג זה הכי חשוב - למשל, "לך ללמוד תורה, כי יש גן עדן", ואף פעם לא מספרים לו על הרגש, לכן שהוא נפגש בפורנו, השיקול היחיד שלו הוא "עונג א': פורנו" מול "עונג ב': גן עדן" - סתם שקלול של כמויות, ממש כמו "האם לאכול בננה" או "האם לאכול פיתה".
את התפיסה הזאת, ש"בזכותה" קל מאוד לגלוש לפורנו, אני מבקש לעצור ולשרש.
