ממש לאחרונה חגגו יומולדת 30 שנה לאינטרנט. כך ראיתי בכתבה שפורסמה לא מזמן.

אני מסתכל על זה כלא מאמין, בן שלושים שנה וזהו ?

מה נאמר בפרקי אבות ?
"בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה"

אני מרגיש שהאינטרנט אכן רודפני ורודפני, ויש לו כוח רב עליי.

ב-1997, כך אני קורא בוויקיפדיה, היו רק מיליון אתרים ולא יותר (לא דפים אלא אתרים).
מיליון זה כלום, אני יכול למצות מיליון אתרים בקלות: הרי רובם המוחלט לא מעניינים אותי, ואלו שכן אני ייקרא או יצרוך שוב ושוב עד שאני ייאבד עניין.

יוצא שעברו מאז בסך הכול 22 שנים, 22 שנים ולא יותר, ותראו איפה אנחנו היום.
22 שנה זה כלום, זה... מצמוץ עין.
הרי מישהו ברצינות מאמין שיש הבדל משמעותי נניח בין שנה 1900 לבין 1920 לספירה ? או בין 800 לבין 820 לספירה ? 

אבל לנו זה הבדל עצום, הבדל שלא יימחה לעולם: האינטרנט הגיע לעולם ברצינות לפני 22 שנה (עם המיליון אתרי אינטרנט סך הכול), ואחרי 22 שנה, הוא הגיע להיות ענק שאפילו טילים גרעיניים לא יהרסו אותו (ככה הוא בנוי, תקראו על זה אם אתם מעוניינים).

במשך 22 השנים הללו, שזה משך הזמן בו לוקח לילד בן יומו להיוולד, ללכת לבית ספר, ללכת לישיבה קטנה ואפילו גדולה (או לתיכון ולסיים צבא), הפורנו נולד - ושיגשג, כמו פטריות רקובות בחושך האנונימיות של האינטרנט.

להגיד את האמת, בהתחלה כעסתי על כל הרבנים, על כל אנשי התורה, ואמרתי בליבי: הם לא הגנו עלינו מהדברים הללו, הם לא היו תקיפים מספיק, או חכמים מספיק, כדי לעזור לנו.
אבל עכשיו, בפרספקטיבה לאחור, אני מבין את גודל האתגר: להבין סכנה כל כך גדולה לעם ישראל, שצומחת במהירות של מטאור במשך 22 שנה, ולזהות את הבעיה בעודה באיבה, ולהמציא פיתרון יעיל, ולשווק אותו לכולם, ולנסות לשכנע את הספקנים ולעודד את הנדכאים: זה משימה כבירה, ענקית.

וברוך ה', ההצלחות הם ענקיות: האתר הזה, ותוכנית 12 הצעדים, ואופק, ופורטיפיי, ואתר לנערים, ואתר לנשים, ומסע 90 היום, ומדריכים, וספונסרים, ותוכנות סינון, וכמובן התוכנה המובילה netspark, וחברים שעוזרים בפורום זה לזה..

הכול קורה כל כך מהר היום. מה שלקח לו 100 שנים להתפתח לוקח 5 או 10.

אני חושב שאם יסתכלו על הדור שלנו בפרספקטיבה היסטורית, יסתכלו עלינו בתור הדור שהיה צריך לאכול מרורים מהתפתחות הטכנולוגיה, כדי שכל השאר לא יאכלו את אותו דבר.
אני לא חושב שהפורנו ייעלם מהעולם, השד הזה כבר יצא מהבקבוק, אבל אני כן מאמין שבעתיד, העשירים והאוכלוסיות החזקות יותר ישימו סינון על התוכן של כל הצריכה בבית, בדיוק כמו שהעשירים והאוכלוסיות החזקות היום שמים "סינון" על האוכל ואוכלים בריא.
בעולמנו המוזר כיום, וגם בעתיד. העשירים רזים והעניים שמנים, גם באוכל, גם באינטרנט..

בכל מקרה, רציתי לומר תודה, תודה לכל מי שהפך את הנקיות השברירה שלי לדבר אפשרי - תודה לכל מי שכתב את המאמרים, ואת המדריכים, ואת ההסברים, שקראתי בזמן שנכנסתי לאתר הזה לראשונה לפני 6 שנים.
נתתם לי את הנחישות ואת האומץ להתמודד מול החיים.
תודה על הפורום ולכל החברים בו שעזרו או פשוט סתם הגיבו, תודה לכל מי שבשמור עיניך הגיב למכתבים ששלחתי להם
תודה לרבנים שהיה להם את האומץ המדהים לא להתבייש לצעוק ולומר שיש מגיפה בישראל, זה אומץ מהסוג הנדיר, שאפשר לראות בעיניים ולא להאמין שהוא קיים.
תודה לרבנים שדחפו למציאת פתרונות, ולכל מי שעשה כן

תודה רבה

תודה רבה על המידע המעניין.

אני אדם חולה, ללא שום קשר לאינטרנט, אני צריך תרופה בגלל שיש לי מחלה, לא בגלל שהאינטרנט הוא כ"כ רע. 
זה נכון לגמרי שהאינטרנט הוא רע, והרבנים ותכנות הסינון, וכו' וכו'. 
אבל בשבילי, גם ללא האינטרנט, אני זקוק לפתרון רוחני. 

אז אני אסיר תודה שלפני כ-40 שנה, גוי אחד, העתיק את הפתרון לבעיית האלכוהוליזם, לבעיית הסקסוהוליזם. ככה יש לי תרופה לקחת, היום.

תודה רבה.
מאוד מזדהה עם החבר נתן01 - אני יכול להעיד על עצמי שיש לי בעיה עם תאווה עוד לפני האנטרנט (אני בן קצת יותר משלושים!), וכמובן לפני שהאנטרנט הגיע אלי (או אני אליו?) כשהייתי בערך בן 15.
אין ספק שהאנטרנט ליבה את המחלה והביא אותי למקומות יותר ויותר שפלים, אבל הייתי 'מסתדר' גם בלעדיו, כמו בשנות חיי המוקדמות שצפיתי בסרטים (בקלטות) עם סצנות מיניות, כמו שהייתי מעיין ומחפש את הפרסומות בעלי האופי המיני בכל המגזינים לנשים שאמא שלי הייתה מביאה מהספריה וכמו שהייתי מתגנב לסלון באישון לילה כדי לצפות בטלוויזיה בסרטים המעניינים שהיו משדרים בלילה. אני מניח שאם הייתי מתבגר עוד לפני שהאנטרנט נכנס לחיי אז גם הייתי מגיע לכדי השכרת וידאו פורנוגרפי מהווידיאומטים (כתבתי נכון?) שהיו פעם פזורים ברחבי הארץ והייתי אוהב להסתכל על הכותרות והתמונות של הסרטים הפורנוגרפיים.
וגם אם הייתי נולד לפני כל הקדמה הטכנולוגית שהביאה את הדפוס המהיר והטלוויזיה אז הייתי משתמש הרבה יותר במציצנות ובכל מיני מרעין בישין אחרים שהתנסיתי בהם אף על פי שכן הכרתי את הטלוויזה.
בקיצור - התאווה הייתה קיימת בעולם עוד מקדמת דנא והמשתמשים והמכורים היו קיימים גם הם משחר ההסטוריה. הזמינות, קלות ההשגה והאנונימיות הגדילה את ההופעה של הבעיה - אני מניח שבלי האנטרנט והמדיה האלקטרונית היו הרבה אנשים שחיים שלמים לא היו מודעים לבעיה שלהם כי היא הייתה מסתכמת במבטים ברחוב ובאוננות אולי כשהם מפחדים להכנס לבית הבושת העירוני או להתחיל ממש עם מישהי (או מישהו) בגלוי. יכול להיות שאותו בן אדם בסופו של דבר יסבול פחות בחייו ויכול להיות שיסבול יותר (כי הוא ישאר בבדידות שלו).
דבר אחד בטוח - עם כל הכח שיש לאנטרנט על האנושות בכלל ועלינו בפרט, יש אחד שלו מלא הכח שבידיו הרחבות נמצאות הפתרונות לכל בעיותינו - אלוקים, אבא אוהב שמשגיח עלינו.
מצטרף גם לשפע הברכות לרבנים שמתריעים על גודל הסכנה ולאנשי המעשה שיצרו את מנגנוני ההגנה הטובים שיש היום לאנטרנט, בהחלט נראה שזה הולך למקום טוב יותר, גם בעולם הכללי ולא רק בעולם היהודי.

שי מחלים כתב on 24 מרץ 2019 15:32:



אני לא רוצה לפקפק בידע שלך על עצמך, אבל... אתה בטוח ?
כאילו... מציצנות, הסתכלות בפרסומות ודברים כאלה, זה דברים נפוצים, הייתי מהסס לקרוא לזה "טבעיים", לגיל ההתבגרות, אבל מאוד מאוד נפוצים.
לבוא ולקחת את הדוגמאות הללו ולומר שבגלל זה אתה יודע בבטחון מלא שהיית מכור גם היום (בעתיד מדומיין ללא אינטרנט)... לא יודע. מוזר להגיד את זה.

זה לא הפעם הראשונה שאני נפגש עם זה בפורום, המחשבה שמציצנות, הסתכלות חטופה בנשים, אפילו פנטזיה קלה, היא משהו שמעיד שהוא מכור לכל דבר, מכור שצריך את 12 הצעדים, היא קצת קפיצה גדולה למסקנות ?

מה היה קורה אם היית תופס את הילד שלך המתבגר מציץ באיזה פרסומת של בחורה בלבוש מינימלי ? "תבוא איתי לפגישה הבאה של 12 צעדים, יש שם אחלה בורקסים" ? נו באמת...
אולי פשוט להגיד לו שזה טבעי, אך אלוקים רוצה שנפנה את הכוח הזה לנשים אמיתיות וכו' וכו' וכו' וכן הלאה זה הדרך, להשגיח שלא יהיה עיתונים לא צנועים בבית שוב, ולסגור את העניין עדיף ?

או שלא, אני לא יודע - אני מזהה מעט אצלי ממה שאתה אומר אצלך: אני זוכר שהוצאתי זרע בדיוק 4 פעמים וזה הכול לפני שהתחלתי בגיל 17 "ברצינות", ליפול בלי הפסקה על אינטרנט מהיר.
אני זוכר את המספר המדויק כי כל פעם הייתה טראומטית.
אני זוכר שחיפשתי פרסומות של עיתונים על נשים, ואולי חיפשתי קטעים מגרים בסרטי ווידיאו, וזהו בערך..
ברור שנשים ברחוב ריגשו אותי, אבל הייתי נער... כאילו, מה לעשות... לשקר ולומר שסוגיה בבבא בתרא עניינה אותי הרבה יותר ? פחחחחפפפ...
אבל בסך הכול ההתעסקות בזה הייתה כלום ושום דבר , בטל לא בשישים, אלא באלף בשאר הפעילות הרגילה והנורמלית, עד שהגיע האינטרנט המהיר.

אז לפי ההגדרה שלך, אני גם מכור ברמה שלך ?

לא יודע.. אני מרגיש כאילו אתה אומר משהו חשוב, אבל אני מפספס את זה.

אני מרגיש שאכן יש לאינטרנט השפעה אדירה על הסבל שלי. 

אני בן 29, כלומר בגיל של האינטרנט... אבל גדלתי בבית שהאינטרנט נכנס בו רק לפני 10 שנים. 

אני מסכים שלא כל מי שמציץ ומאונן הוא מכור. אבל מי שעושה זאת באובססיביות - כן. 

כשאני הייתי בן נוער ללא גישה לאינטרנט (ואפילו לא חלמתי על מה יש באתרי פורנו) - אין לי ספק שהייתי מכור. להישאר ימים שלמים בפנימייה שרוע על המיטה ישן שעות ביום, תוך אוננות חוזרת ונשנית (לפעמים אפילו לא הספקתי לנקות את האוננות הקודמת..), שימוש באוננות כפתרון לכל בעיה רגשית - חברתית, לימודית, שעמום וכו'. 

חיפוש אובססיבי של חומר מיני (גם בספרי קודש... לא להאמין שפעם זה היה מדליק אותי).

אני מאמין שהייתי מכור כבר מגיל 5 לפחות (זוכר סיטואציות הזויות... אוננות רצופה עד שנהייתה לי דלקת באבר לדוגמה..). 

בקיצור, התמכרות זה אופי, לא שימוש. 

נכון שהאינטרנט ליבה את המחלה שלי כמו לזרוק נפט למדורה. המאפיינים של אנונימיות, גודל אינסופי ונגישות - התאים כמו כפפה ליד לאופי ההתמכרות שלי. לבדידות, למחשבה שהכל מגיע לי, לרצון למצוא עוד ולאשליה שהתמונה הבאה - קצת יותר מפורש - קצת אחר - יותר נשים - יותר תנועות - הם מה שחסר לי. 

בשבילי האינטרנט הוא לא המחלה שלי, כמו שמי שחולה סרטן לא יאמר שהקאות וכאבי ראש הן המחלה שלו, למרות שזה מאפיין בולט. 

אבל, האינטרנט מאוד מסוכן בשבילי. הוא מקום שאני חסר אונים כלפיו.

כמו שיש מקומות שכשאני הולך שם ישר מצפצפת לי הודעה בראש - הזדמנות לתאווה, אתה חייב לנסות, כך גם לגבי האינטרנט, באופן כללי. 

אגב, יש לי גם התמכרות כללית למדיה, עוד לפני התאווה. גם באינטרנט מסונן. הרצון למצוא חיבור, לברוח לעולם וירטואלי. אבל זה כבר נושא נוסף... 

robinhood כתב on 24 מרץ 2019 20:29:

אני שמח ששאלת ונראה לי שהחבר בסד ובהשתדלותנו ענה יפה על השאלה.
אבל אוסיף עוד קצת
המציצנות לדוגמא המשיכה אצלי גם אחרי שהייתי נער וגם אחרי הנישואים אז אני מבין היום שהמעשים הנעריים שלי לא היו שובבות נערים רגילה - אני זוכר פעמיים בתור ילד שביחד עם חבר ניסיתי להציץ למישהי, שני החברים האלו למיטב ידיעתי אינם מגדירים עצמם כמכורים. גם ההתעסקות עם זה שהייתה מאוד חריגה, לדוגמא, שחיכיתי במקומות לפעמים כמה שעות כדי לזכות לשעת כושר.
פסיכולוג מומחה טען בפני כמה פעמים שהרבה פעמים טיפול פסיכולוגי ואפילו עד גיל 18 יכול לעזור לנער לא להגיע להתמכרות, אז בהחלט יכול ליהיות שלמרות הפעילות המינית הנערית המוגברת אצלי עם טיפול פסיכולוגי טוב הייתי יכול להמנע מהסבל הזה של ההתמכרות, יכול להיות. ולכן כנראה שאת הילד שנתפס במציצנות לא ישלחו מייד ל12 הצעדים אלא לפסיכולוג - אגב, זה הסיפור שלי: הורים שלי תפסו אותי כמה פעמים ולבסוף הגעתי לפסיכולוג שלא ממש שיתפתי איתו פעולה ודיברתי איתו על הרבה בעיות אחרות שהוא עזר לי בהם הרבה אבל על בעיית התאווה לא הסכמתי כל כך לדבר. אולי אם כן הייתי מדבר, אולי אם זה היה פסיכולוג אחר, אולי אולי אולי. היום אני יודע שאני מכור ושאני חייב למצא פיתרון. אז אני פה ומחפש ומוצא.
שמח שאתה מזדהה עם הסיפור שלי, מקווה שזה עוזר לך וגם לאחרים.

אני מכור בגלל שיש לי אלרגיה ואובססיה לתאווה. 
אין שום קשר מה עשיתי ומה לא עשיתי. 

אם יש לי אלרגיה ואובססיה - אני חסר אונים מול תאווה. 
אם אני חסר אונים ואני מעוניין בפתרון - אני מוזמן לתכנית 12 הצעדים!

שי מחלים כתב on 25 מרץ 2019 10:00:



מה שאני מסיק ממך ומבס"ד, זה שפשוט היית יותר אובססיבי בעניין התאווה מנער ממוצע (וכל נער ממוצע אובססיבי בהחלט ברמה מסוימת, באדיבות ההורמונים) ,
זאת אומרת, הכול עניין של ממוצע - הנער המתגבר הממוצע מאונן, ומנסה ברמת השתדלות מסוימת להשיג חומרים מעוררים, ואילו הנער המתגבר המכור או הנער המתבגר שברמת סיכון גבוהה להיות מכור, מאונן הרבה מעל הממוצע, ומשתדל השתדלות רבה ביותר להשיג חומרים מעוררים.

אז ההבדל ביניך ובין נערים/גברים אחרים זה פשוט יחס של כמות. לא יותר ולא פחות.

לכן מה שאמר בסד על זה שהתמכרות זה עניין של "איכות" זה לדעתי טעות גדולה - אין הבדל איכותי בין המכור לבין סתם נער או גבר, יש הבדל כמותי בלבד.
לפחות, כך אני מבסס את ההבנה שלי על פי התגובות שלכם...

אני גם לא בטוח אם אתם חושבים שמה שאני תיארתי כניסיון המיני שלי בעודי ילד, מכניס אותי לקטגוריית המכורים.. אני אישית חושב שלא - אני חושב שתיארתי סך הכול ניסיון מיני של נער/ילד די נורמלי, לא ? מה דעתכם ?
לכן אני מזדהה ולא מזדהה עם הסיפור שלך,
אני מזדהה כי כל האובססייה הזאת לתאווה נמצאת אצלי ואני יכול להבין אותך ואתה לא נשמע לי מוזר או משוגע שאתה כותב את מה שאתה כותב,
ואני לא מזדהה איתך כי אני מבחינתי יודע את האחראי הבלעדי והאישי לכך שיש לי את האובססיה הזאת: הפורנו. בניגוד אליך.
כלומר, לתפיסתי, הייתי נער נורמלי, ואחרי זה הפורנו הגיע, והפך אותי למכור ולא נורמלי. הקשר בין הדברים הפך להיות כל כך ברור, שאפילו לא טרחתי לשאול על כך אף אחד אף פעם, חשבתי שזה מידע מיותר לשאול, כמו לשאול אם השמש תזרח בבוקר.
אתה לעומת זאת, טוען שהיית מכור עוד לפני הפורנו. וזה מופלא בעיניי - איך זה קרה ? אתה חושב שנולדת עם זה ? 


עריכה: בוודאי שסיטואציה כמו שבס"ד מתאר שבגיל 5 כבר יש "סיטואציות הזויות" ויש אוננות עד כדי דלקת (עוד לפני שיש אינטרנט כן ?) זה חריג מאוד, כוונתי בדבריי הייתה שבס"ד ושי מחלים מתעלמים לכאורה מהעובדה שיש לפורנו פילוסופיה מאחוריו, והם חושבים שהם מכורים סתם, כי ככה זה.

אם זה "סתם כי ככה זה", זה אומר שאין רעיון מאחורי זה, כלומר: אין הבדל איכותי, רק כמותי.

נתן 01 כתב on 25 מרץ 2019 13:01:


אם לא משנה מה תעשה או לא תעשה - אתה תהיה מכור.
אז לא משנה מה תעשה או לא תעשה - אתה לא תפסיק להיות מכור.

אבל  הפסקת, ואתה נקי לא מעט זמן, אז...

כנראה זה משנה מאוד, מה תעשה או לא תעשה.

לענ"ד כפי איך שאני תופס את זה, את ההתמכרות; יש כאן שני דברים:
1. התמכרות (=הבעיה). לכשעצמה.
2. הגברת ההתמכרות (=הבעיה). (כמו האינטרנט/הסם וכו')
כלומר, בלי האינטרנט וודאי שאופי ההתמכרות היה פחות יותר וחלש יותר, כך שלמעשה האינטרנט חיזק ומחזק את ההתמכרות (=הבעיה).
ניתן לזהות על אדם גם בלי אינטרנט (למשל לפני עידן האינטרנט) האם יש לו אופי של מכור.
הזיהוי מאובחן בהתנהגות שגויה לחיים ובתפיסתם המעוותת במידת מה. ממילא כשמתקנים אותם אזי הלכה לה ההתמכרות (=הבעיה). 

למעשה, בחיים, אין באמצע; או שאתה עסוק ומתקדם לעבר מקום טוב או שאתה מוצא את עצמך מתקדם למקום שלילי. בעל כורחך.    

אם נסכם, אז כך; האינטרנט גרם לחשיפה וגילוי שיש לנו בעיה. הוא הציף אותה בפננו. בלי האינטרנט, היינו מסתובבים עם הבעיה (כנ"ל) והיה לוקח לנו זמן רב כדי לעלות על כך שאכן יש לנו בעיה.   

robinhood - היכן אתה עומד כיום בהחלמה, אם אפשר לשאול; מאחר שנראה שיש לך התמצאות וידע טוב בנושא.

חידושים מדהימים כתב on 26 מרץ 2019 04:21:

אחי, זה לא אנציקלופדיה פה, לא צריך להיות גאון כדי לדעת שיחס שגוי לחיים והתנהגות שגויה זה אומר שהוא מכור....

חהחהחהחה

באותו רוח הדברים, אני אומר שאפשר לאבחן איש שמן מדי ביחס שגוי לחיים והתנהגות שגויה, וגם איש רזה מדי, וגם איש רע, וגם איש קמצן, וגם איש רכלן, שאני ימשיך.. ? חחחח

אני באמת חושב שאני לא יכול להישאר נקי. 
הכוח העליון שמצאתי בחדרים, החברים הטובים שלי, הם אלו שמשאירים אותי נקי. 
אני ממשיך להיות מכור גם היום, גם כשאני לא 'מכור בפעולה'.

אני כמו אדם שאיבד רגל, שאני בחיים לא יגדל את הרגל הזאת שוב. 
או כמו שחבר מחו"ל אומר, "ברגע שמלפפון נהיה מלפפון חמוץ, הוא לעולם לא ישוב להיות מלפפון רגיל". 

robinhood כתב on 25 מרץ 2019 17:40:

נראה לי מגוחך לימדוד את זה בכמות - איך בדיוק?
זה ממש לא מה שהתכוונתי. השאלה היא מה עובר לאדם בראש בזמן השימושים שלו, השאלה היא אם הוא עושה את זה כי כיף או כי הוא חייב, השאלה היא האם הוא רוצה להפסיק ולא יכול למרות שיש לו סיבות טובות וכו וכו
האם אתה מכור או לא? רק אתה יכול לענות על השאלה הזאת.
תנסה להפסיק לבד, הצלחת? יופי. לא הצלחת? אתה בבעיה, כדאי לך לחפש פיתרון: שמור עיניך, פסיכולוג, רב, תרופות, 12 צעדים...
ולגבי שאלתך, כן, אני מאמין שנולדתי ככה - אני זוכר מחשבות מיניות בגיל 5 ולפני זה אני לא זוכר כלום אז יכול להיות שהיו גם קודם. בחדרים של SA פגשתי הרבה אנשים שלא היה להם שום דבר חריג עד גיל הנעורים ואולי אפילו אחרי זה (הרבה מהם, כמו שכתבת, בגלל הפורנוגרפיה באנטרנט הבינו שהם בבעיה) ובכל זאת הגדירו עצמם כמכורים ונעזרו בהצלחה בתכנית 12 הצעדים.

שי מחלים כתב on 26 מרץ 2019 16:03:

אבל אם אתה מודה בעצמך שאתה מכיר אנשים שאין להם שום דבר חריג עד גיל הנעורים, ואז לפתע נולד בהם ההתמכרות, אז איך הם היו מכורים ? מה קרה להם שהם היו כאלה ?

אתה אומר לי שזה פתאום צץ בהם כמו שפעת ?

במקרה שלך הרי זה קל - יכול להיות שבאמת נולדת עם זה, כי הרהורים מיניים בגיל 5 זה חריג מאוד.

אבל האנשים הללו שפגשת, וגם אני, אומרים שלמיטב זכרונם הכנה, הם לא חושבים שהם היו חריגים מינית עד שהגיע הפורנו, ואז שהוא הגיע הכול השתנה - אז אם ככה, למה אנחנו התמכרנו ? מה היה בנו בפנימיות ובנפש, שגרם לנו להיות מושפעים כל כך, ולאחרים לא ? 

robinhood כתב on 26 מרץ 2019 08:22:

בהתחלה חשבו שמדובר במשהו נקודתי. ולבסוף גילו שזה הרבה הרבה מעבר למה שחשבו, שיש צורך לעשות חריש בעצם החיים עצמם. לא לכל בעיה צריך עבודה מקיפה. בהחלט, יש אנשים שאם יעשו חריש עמוק יתכן ובעבורם זה יהיה משגה.
לא באנו לומר דבר שאינו ידוע לכולם. אנו מכירים הרבה יסודות בחיים ומשום מה אנו מחליטים שלא להתייחס אליהם.
לשם כך נועד הפורום, להזכיר לנו, שיש לנו משימה כל יום לצעוד צעד נוסף בחיים. כדי לא לחזור אחורה להיכן שבו היינו.

אך את הפרקטיקה של הדברים, איך עושים זאת, זה בוודאי שצריכים ללמוד מאחרים, כי ללא עבודה רצינית ואחראית אנו קרובים לטעויות מגוונות ומבלבלות.  

אוהב. וכל הכבוד על השאלות והעיון שלך.