שי מחלים כתב on 27 מרץ 2019 07:38:
עם עובדות אי אפשר להתווכח. לאותם אנשים שגילו את הפורנו ואת ההתמכרות (או הבינו שיש להם בעיה) בגיל מאוחר יש חברים שכמותם גם נחשפו לפורנו באותו גיל, ולא נכנסו לסחרור של תאווה והתמכרות. אז תגיד לי אתה מה ההבדל ביניהם? הבעיה היא באנטרנט או אצלם בראש. האנטרנט עם הפורנו חשף אצלם משהו עמוק יותר בעייתי אצלם שלא קיים אצל החברים שלהם. להם יש אלרגיה לתאווה ולהם אין.
אני יענה לך ולבס"ד - קודם כל אומר, שלדעתי, הגישה הזאת, לפיה פשוט אומרים שהאדם חולה, וככה זה ואין מה לחקור, היא גישה שלדעתי לא נכונה.
היא לא נכונה מסיבה פשוטה - תמיד ומאז ומעולם, פתרנו בעיות בכך שגילינו את השורש שלהם - למשל במקרה של מחלות, פתרנו אותם בכך שחקרנו אותם ואז אחרי שאספנו מספיק מידע, ריפאנו, אז למה זה לא יעבוד גם במקרה של ההתמכרות ?
בסדר, אז יש ל-12 הצעדים איזה דרך מופלאה לפתור דברים בלי להגיע לשורשם, פשוט לומר שאתה "חסר אונים", נחמד, אבל זה לא מבטל שיטות אחרות.
סיבה שנייה היא אישית ונוגעת לכולנו - יש לחלקנו ילדים, האם הם מכורים ? האם ברגע זה ממש, הם מכורים ?
ואם אתה תענו כן או לא - איך אתם יכולים לדעת ? הדרך היחידה, האחת והיחידה לגלות אם הם מכורים, לפי מה שכתבתם, היא לתת להם אלכוהול/פורנו ולגלות אם הם מסוגלים להפסיק, אתם באמת מעוניינים ב"שיטת מדידה" זאת ? ברור שלא !
אז למה לא לחפש דרך יותר קלה לברר אם הילד שלך מכור בפוטנציאל, כדי שתוכל לטפל בבעיה מוקדם יותר, ולהפוך אותו לילד מאושר יותר שבחיים לא יחשוב להתמכר, כי הנפש שלו תוקנה ?
לגבר הממוצע, התאווה והרצון ליחסי מין, אינם דבר "נחמד" ותו לא - הגבר מאוד מעוניין בזה, עובדה: הוא מבזבז כמויות עצומות של אנרגיה על חיזור אחרי אישה וכמויות אדירות של כסף על נישואים איתה, (נכון שזה גם בשביל להרגיש קירבה ולהוליד ילדים, אבל...) גם בשביל יחסי המין.
אתה יכול לדמיין מישהו שלא התחתן והוא כעת בגיל 60, ומושך כתפיים ואומר "נו טוב, זה יכול היה להיות נחמד, אבל לא נורא אם אין", נכון שלא ? הרי ברור שהוא יצטער מאוד..
כעת אומר את דעתי איך מגלים מכור:
דבר ראשון, אומר שאני מאמין שההתמכרות היא תוצר ישיר - לא של אירוע טראומטי, ולא של גנים, ולא של הפורנו אפילו.
אלא - התמכרות זה תוצר ישיר של עקרונות.
כלומר, עקרונות פילוסופיים מסויימים, אשר תפסת אותם כאמת שאין בלתם, וייתכן שתפסת אותם אפילו שנים רבות לפני שהתחלת ליפול בהתמכרות שלך ברצינות, הם הסיבה העיקרית המבדילה בין המכור לאיש הרגיל.
העקרונות הללו, שתיכף אפרט בקשר אליהם, נולדו כתוצאה ממסקנות על העולם סביבך - ייתכן שהמסקנות הללו נולדו מאירוע טראומטי, או מגנים, או דברים אחרים.
מהם העקרונות הפילוסופיים ?
תנאי בל יעבור הוא שהעקרונות הפילוסופיים צריכים להיות עקרונות שמתייחסים לחוויה של האדם, שאי אפשר לבטל בשום פנים ואופן - למשל: אני מאמין בתחושה הנעימה של חום שמישהו מחמיא לי, או שאני מאמין בתחושה החמה והכועסת של שנאה כאשר היא מתעוררת. (סתם דוגמאות).
אני מדבר איתכם על מה שהאדם מאמין בחשיבות של מערכות גוף מסוימות שלו שהוא חווה כל הזמן, לפני שהוא ניגש לברר מה הוא מאמין מעבר להם (שזה אלוקים, מדינה, או אפילו בעבודה שהוא עושה).
אז בהתחלה מה חשבתי ? חשבתי שהאדם מכור, בגלל שהוא מאמין בחשיבות עונג, ולא מאמין בחשיבות רגש. ובגלל זה הוא מכור.
ועל זה פירטתי והרבה במאמר אחר.
עכשיו ? עכשיו אני חושב שאולי יש סיבה אחרת - עמוקה יותר,
כי יש 3 סוגי חוויות באדם: רגש, עונג וסבל.
האדם המכור, הוא האדם שמאמין בחשיבות של הסבל, כלומר - הוא מאמין שהדבר הכי חשוב זה שלא יהיה סבל.
והוא עושה כל מה שצריך, על מנת שלא יסבול, לעיתים בדרכים מתוחכמות להפליא.
המכור לא מאמין שיש עתיד עם העונג ועם הרגש - מבחינתו, אין מצב שהעונג ייגדל וייגדל, והרגש ייגדל וייגדל. לכן אם הרגע והעונג שיש לך כרגע זה בערך מה שיהיה לך תמיד, אז הוא מתמקד בלא לסבול וזהו.
הפורנו הוא השיא של הפילוסופיה הזאת.
כלומר, מי שמאמין בכך שהוא לא רוצה לסבול, שיילך לפורנו, כי היא באמת תגרום לו לא לסבול, לעולם !
אני זוכר תקופות עצובות בחיים שלי בהם צפיתי בפורנו, ולא הרגשתי עצוב יותר, לא הרגשתי בכלל, לא סבלתי.
אני זוכר שבאותם תקופות עצובות, שיצאתי מהפורנו, והייתי נקי לזמן מה, הרגשתי עצוב, ובכיתי אפילו.
אז הברירה היא כזאת: או לבכות, או פורנו.
אני בחרתי פורנו.
משחקי מחשב, סרטים, סדרות, סרטונים, וכן - גם פורנו, במיוחד פורנו: כולם מבזבזים את העונג ואת הרגש שקיימים בלב שלך, ולא מייצרים עונג ורגש נוספים.
הם גורמים לך לא לסבול.
לכן ההליכה למשחקי מחשב, סרטים, סדרות וסרטונים, וגם פורנו, אני מסתכל עליהם, לא כאקט של חולשה, אלא כאקט של אמונה, אמונה בפילוסופיה שהדבר החשוב ביותר, הוא שאסור לסבול, אפילו קצת.
הבעיה בפילוסופיה הזאת, כפי שמגלים כל מי שהוציא זרע בסופו של צפייה בפורנו, היא: שלפילוסופיה הזאת יש מחיר.
היא תגרום לך לא לסבול יותר, זה נכון, הפורנו לא משקר - הוא הבטיח לך לקחת ממך את הכאב, והוא ייקח אותו ממך.
אבל הוא ייקח ממך את הכול גם: את הרגש שלך, את העונג שלך.
אם אין לך רגש ואין לך עונג, אתה לא תסבול יותר.
הרי מה הם ההשפעות של אנשים שנמצאים בפורנו לאורך זמן ? מה ההשפעה מספר אחד, שגורמת לחילונים רבים להימנע מפורנו ?
התשובה היא: אי-אונות מינית. הפורנו בסופו של דבר לוקח ממך גם את התאווה, את כל התאווה, ככה שלא תסבול יותר. (את הרגש הוא לוקח עוד קודם).
אז איך תגלו אם הילד שלכם הוא מכור בפוטנציאל ?
תשאלו אותו מה השאיפות שלו, תשאלו אותו בנימה ובצורה שיידע שלא משנה מה הוא יגיד, אתם תזרמו עם זה. ככה שידבר בכנות.
אתם יודעים מה היה השאיפה שלי בחיים כשהייתי בגיל 14 נניח ?
השאיפה שלי בחיים שתמיד הייתה לי בלב, היא לשחק משחקי מחשב כל החיים שלי, זה על רגל אחת השאיפה.
השאיפה היא לא לסבול...
לפעמים גם השאיפה שלי הייתה לעשות משהו מכובד בעיניי כולם, כך שלא יזלזלו בי - רב, עובד במשרה מכניסה, וכו'.
השאיפה היא לא לסבול..
נניח ומה יקרה כאשר הילד יאמין מחדש בעונג וברגש, ובעוד 5 שנים מעכשיו ייפגוש את הפורנו, מה יקרה ?
הוא יאמין להבטחה של הפורנו - שתבטיח לו לקחת את כל הכאב, אבל הוא מאמין בצמיחה של העונג והרגש שלו, הוא מבין את המחיר של הכאב שיקרה לפעמים - כדי להצמיח את העונג והרגש, ולכן זה שווה את זה.
לכן הוא יילך מהפורנו.
אבל אם הוא לא מאמין בעונג וברגש, אם הוא לא מאמין שהם צומחים, הוא לא מאמין שיש עוד עונג ורגש עד אינסוף שהוא לא מכיר, אז מה הטעם להישאר בעונג ורגש הסטטיים הללו כאשר יש כאב ? מה היתרון של זה לעומת עולם בלי עונג ובלי כאב ?
לכן הילד ילך נוהה אחרי הפורנו, שיבטיח לו לקחת ממנו את כל הכאב.
