5. התוודינו בפני אלקים, בפני עצמנו ובפני אדם נוסף, על טיבם המדויק של פגמינו

משוש יקר, פיתחתי מיומנות משובחת להפוך את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר, אם אני הוא זה שמחליט מהו עיקר וטפל אחזור להשתמש,  מערכת ההדחקה שלי תעבוד שעות נוספות, אך עלול להגיע רגע מכונן אחד בהקשר אסוציאטיבי כזה או אחר, של ריח, שם, מקום, והוא בוודאות יעיף לי את התריס! עברו הימים בהם 'פתרתי' בעיות על ידי טאטואם אל מתחת לשטיח.
אמת, אינני חייב לחיות את העבר על שלל טירופיו, אך אם חפץ חיים הנני עלי להיפטר מהאשמה והבושה, והדרך הטובה ביותר עבורי גם לברור בין טפל ועיקר וגם לאבד את הבושה והאשמה היא למצוא איש יודע שמירת סוד מהי, ולשתפו בכל הג'ורה. מנסיון אישי - אין מילים לתאר את ההקלה, את תחושת הביחד, מטען של שנים, הר של קרח נמס לי.
נראה לי שיש כאן אנשים שמפספסים את הנקודה, אני לא הולך לספר את כל סיפורי הזימה שלי אין לי עניין להתפאר, ההפך, אני איש שרגיל להציג את עצמו באור חיובי בעיני הסביבה וזה לא הסיפור בהחלמה, אני כן הולך להאיר כל פינה אפילה, דווקא את האפילה, כולנו עשינו כל  מיני דברים שאנו מתביישים בהם, מי יותר ומי פחות, העקרון הוא שהמחלה אוהבת חושך, ואם אני אשאר שם היא תגדל, ואז אתבייש יותר, אומר לעצמי לא נורא אפחד ממילא לא יודע, זהו יותר אני לא עושה ואז זה קופץ, ואני עושה יותר גרוע כי יש לי דרך מטומטמת לפתור בעיות קטנות, אני משכיח אותן על ידי בעיות גדולות יותר...
ראיתי את זה מתרחש לא פעם.
המילים מהספר הגדול - ללכת יחד עם רוח היקום אמיתיות! ההבטחות של צעד חמש מתקיימות!
לדובי, אצלי יהיה כדאי לפתוח הוצאת ספרים...

לדובי, תודה על העזרה בהבנה.
אני לא חושב שהפגמים שלי הם איכותיים, ההפך הגמור, הפגמים שלי הם האסון הנורא שקרה לי..

ל"רק להיום",
יתכן מאוד שהחוויה מאוד תורמת, וכל אחד מאתנו, כולל אותי "משוש חיי", יעשה את הצעד ואספר בבוא העת לאדם נוסף ולאלוקים על הפגמים שלי, ועל הדברים הפחות טובים שעשיתי בחיי,
אך לבוא ולספר על כל הסטיות המיניות שלי לאלוקים, או לחבר נוסף, בחייאת, אני לא עד כדי כך נועז.
נגיד, אני לא אומר לאלוקים, "הסטייה שלי, אוח אבא הסטייה שלי, (ואז אפרט לו את כל הפרטים כולל הצבע, המכנס, התנוחה והריקוד לפני ואחרי),
נראה לכם זה מוסרי דיו?

סליחה אם אני נשמע מתקומם, אבל זה לא נתפס אצלי במוח הדבר הזה...

גם יכול להיות, שאני לא מבין נכון את דבריכם, ויש פרט שנראה לי שפספסתי אותו או שעדיין לא התוודעתי אליו.

לאסיר תודה,
אם נתחיל לפתוח הוצאת ספרים על הסטיות שלנו,
סביר להניח שנצליח לקבץ לפורום ולקבוצת הSA עוד מכורים לא מעטים, וזה לא רצוננו.

בתורה הקב"ה כתב בלשון צניעות, ובגלל זה העברית נקראת "לשון הקודש".

ויש דברים, שיפה להם השתיקה.

אך מנגד, כתבת דבר נכון מאוד, המשימה היא לא להראות כמה אני שרוט או אלו דברים כאלו או אחרים עשיתי, אלא המטרה להסיר את הבושה ולגרש את רגשי האשמה.
לדעת לחיות עם עצמנו, ולהזדהות עם פנימיותינו ללא מסכים והסתרות ביננו לנפשנו..
זאת הדרך בה כנראה נצטרך לדבוק ולשמור.
והגבול מאוד דק בין הדברים הנזכרים לעיל..

משוש, סלח לי שאני 'מצמיד אותך לקיר', אני מזדהה מאוד עם כל הנאמר כאן, זו בדיוק היתה תקרת הזכוכית שלא נתנה לי להתרומם.
ולעצם העניין: כשעשיתי את שעשיתי חשבתי על 'צניעות'?! החשבתי על 'דברים שהשתיקה יפה להם'?! מעניין שסוג המחשבות הללו עוברות במוחי רק ביחס לחשיפה, לא לעשיה... יהיו כאלו שיכנו את התופעה הזו צדקנות... גלגולי עיניים (אין לך מושג כמה פעמים הן גולגלו)
הספונסר שלי לימד אותי שאני חולה, לא איש רע, נכון, זו מחלה מסריחה! כן, יש ממנה ריח לא טוב, בדיוק כמו הסובל ממחלת מעיים קשה ומשלשל ללא שליטה...
ולסיום, היעלה על הדעת שלא אספר לרופא את כל הסימפטומים של מחלתי? הייאך הוא ירשום את המרשם? על סמך מידע חלקי העלול להיות הרסני?!

אנסה להבהיר יותר.

מטרת כתיבת הצעד הראשון היא, כדי להזכיר לעצמי כמה אני חסר אונים מול התאוה. חלק מהמחלה שלנו היא ההכחשה, חשוב שנזכור היכן היינו ולהיכן איננו רוצים לחזור.
מאז כתיבת ומסירת הצעד הראשון שלי, מתחדדת לה לאט לאט ההכרה שאני חסר אונים מול התאוה, אני לא יכול במלחמה הזו, ללא כוחו של אלוקים.
כ"כ מתחדדת אצלי ההכרה שכמה שהתאויתי כל השנים- אף פעם זה לא הספיק, מעולם לא קיבלתי מזה מה שרציתי- גם כשהתממשו לי אי אילו פנטזיות.
הבנתי שהתאוה "מוכרת" לי שהאושר נמצא שם- אבל כשהתבוננתי במה שעברתי הבנתי שאני חסר אונים ולא אוכל לקבל שם סיפוק.
הרבה מהויתור שלי על התאוה היום הוא בזכות עבודת הצעד הראשון.

דבר נוסף, כשאנו כותבים את מה שעבר עלינו מבחינה רגשית, ניתן להבחין עד כמה "חיינו הפכו בלתי ניתנים לניהול".

מלבד כל זאת ובלי כל קשר לצעד הראשון, כשעשיתי משהו שאני מתביש בו, אני יודע שזה הדבר שאני צריך לחשוף בפני הקבוצה או לפחות חבר. אם אשמור אותו לעצמי, הוא יגדל בחושך כמו שכתב אסירותודה.

אשמח אם תבהיר למה התכוונת כשכתבת שיש דברים שהצנעה יפה להם, וכי איני יכול לדבר עם הקב"ה על הכל? וכי אם יש צורך בכך- א"א לדבר עם חבר גם על דברים אינטימים?
(כמובן שצריך להזהר לא לעורר תאוה אצל משהו אחר- בפרט מכור)

לאסיר תודה
בחרת כבר איזה שם לקרוא להוצאת הספרים ?  אולי נוציא ביחד ?  אפשר לעשות כמה ג'ובות.

לאסיר תודה,
אני באמת אסיר תודה לך על ההבהרות היפות שאתה כותב כאן.
אך, אם אתה רוצה לנבל את הפה ולהוציא מילים לא יפות, ולקרוא לזה החלמה, כנראה שלא הבנתי כל כך דבריך...
נכון, שעשינו דברים ואולי עדיין חלקנו עושים, קשים לצפייה, ובמיוחד לעיכול אם כבר הזכרנו חולה מעיים.
אך, זה עדיין לא נותן שום אסמכתא, לדבר על דברים שיפה להם הצניעות.
ואם כתוב בתורה שצריך לשמור על הפה ולא לספר כל דבר, אז זה נכון בכל מצב, ולא משנה אם תקרא לזה החלמה או הרפיה או החתול של השכן יודע מה..
כתוב שצריך לשמור אז שומרים, לא שמרנו עד היום, נתחיל לשמור מעכשיו.

כנראה, שיצטרך לבוא אדם מוסמך, הבקיא בתכנית ובפרטיה, וגם אדם מאמין ושומר תורה ומצוות, שישפוך אור על הדברים מזווית טהורה ונקייה וללא פניות.

לא אני, ולא אתה, יכולים לעשות זאת. כי אנחנו נגועים בדבר ומשוחדים משהו מההתמכרות.

לרק להיום,
ברור שצריך ואף חובה לדבר על הדברים האינטימיים עם אלוקים, ועם מישהו שיכול לעזור לנו לצאת מההתמכרות ומהמחלה.

אך, זה לא נראה לי הגיוני, לספר בפרטי פרטים איך עשיתי ואיך מיממשתי את התאווה, אותי לפחות, זה יכול להוציא מדעתי, ולהגדיל אצלי תחושות חזקות ולאוו דווקא בריאות.

לא נראה לי סביר להתחיל להגיד לאלוקים, איך השחלתי את החרוזים לתוך החור של הספה...

אני שש את משוש חיי על כך שהגענו להסכמה,
גם אני לא התכוונתי "לפרטי פרטים".

לרק להיום, אולי אתה באמת לא התכוונת לספר לפרטי פרטים,
אך יש אנשים שכן אומרים לספר לפרטי פרטים, כי כך זה מוציא להם את כל השגעונות החוצה ומפרק להם מתחים.
לכן, אני שש בששיתך, אך לא שש בששיתו של השש לספר את מאורעות חייו הששוניים...

נ.ב אני מריח, שמישהו רומז לי דבר מה, על השם שלי.. או שזה רק תחושת בטן של מכור כבד, היושב שנים כל כסא שמחובר בשורשים עמוקים לאדמה ללא יכולת תזוזה?

אוקיי, אז גם תגיד לחולה לא להתחבר לקטטר כי זה לא צנוע.

עשה לי טובה ותתחיל להבין שאני חולה. אולי כשתבין שאני חולה - תוכל להבין שכל הדיבורים על צניעות ושאר הקשקושים על מילים יפות - הם רק רעל עבורי.

אני כן מתכוון לכתוב את הסיפור שלי לפרטי פרטים, כולל ובעיקר את כל מה שאני לא רוצה לספר. את הדברים האלו בדיוק אני עומד לכתוב ולספר לספונסר שלי. להתבייש בהם פעם אחת ולהבין שאני באמת חולה וחסר אונים.

שלום ולילה טוב
למנחה הפורום ושאר החברים היקרים
פתיחת הפוסט היתה בשביל להראות לחבר יקר  שהוא לא הדפוק, השרוט , והחולה היחיד כאן .
הוויכוח שמתנהל כאן לדעתי מתחיל לאבד מהטעם הטוב
  ולא נראה שיהיה לזה סוף נעים


לבקשתך - הדיון ננעל. לילה טוב ונקי.

סוד הכניעה