תודה לכם חברים יקרים.
אנסה להתייחס לנקודות אבל קחו כמובן בערבון מוגבל כי לי אין ניסיון ואני לא מבין גדול בתחום.
1. השאלה של האם אני מכור היא מאוד מורכבת. למעשה אני התחבטתי בה תקופה ארוכה. אבל נסו לחשוב על זה- אם אתם לא מכורים אז זה אומר שאתם פשוט יכולים להפסיק את ההתנהגות רק בעזרת כוח רצון, זה עובד לכם? אם כן למה אתם פה?
ומכאן גם נובע ככל הנראה שאם אני לא מצליח לעצור את עצמי רק בכח הרצון אז גם כשזה יגיע בנישואים כח הרצון שלי לבד לא יעזור.. (זאת גם הסיבה שאני בתוכנית כנראה)
אם הדברים לא נכונים לגביכם ואתם לא מכורים אז אני לא יודע..
2. "ריכוז עצמי" בשבילי הוא מה שמתאר את ההתנהגות שלי. זה לא אומר שאני אדם רע, אנטיפט ושונא לעזור, אני דווקא להיפך, אדם מאוד אוהב ואוהב לעזור ולשמח.
אבל, עצם הפעולה שלי על התאווה, כמו למשל בידוד עצמי בחדר עם סירטוני תאווה- עצם הפעולה הזאת היא שיא הריכוז העצמי- באותם רגעים אני מרוכז רק בעצמי לא בסביבה ולא במציאות רק מנסה לענג את עצמי ולספק את עצמי ברמה הגבוהה ביותר. זה משליך כנראה גם על ההתנהגות ביום-יום לפעמים. וכשעולה הקריז אני רוצה רק לספק את עצמי ולהתעלם מהכל- וכשאני נשוי זה עלול לפגוע באישה בצורה פיזית או ריגשית כשתרגיש שאני בעצם בוגד בה.
לגבי המסקנה בפועל, אז אם עקבתם אני בסוף החלטתי לצאת בכל זאת. זה נבע מההחלטה שמסכמת את הכל ונמצאת בראש כל השאלות- האם זה רצון אלוקים?
צריך לשקול את זה נכון כדי שלא אשקר לעצמי ואנסה להבין את רצון אלוקים בצורה שנוחה לי, אבל אחרי שלמדתי להיפתח לאחרים, לשתף, להתייעץ ולטפל בפגמי אופי(מידות מקולקלות כמו חוסר כנות=חוסר אמת, כעסים אנוכיות..) כמה שאפשר.
מתוך המקום הזה הבנתי שרצון אלוקים ממני שאני כן אתחיל לצאת ושאני מוכן.
וזה לדעתי כל עוד זה בא ממקום נכון ומהבנה שבכך אני מקיים את רצון אלוקים בלי ליצור יותר נזק זה בסדר.
אוהבים ומאחל לכולנו המון הצלחה, שכל אחד ימצא את האחת שלו בעיתו ובזמנו במהרה בע"ה, נזכה להקים בית נאמן ללכת בדרך אלוקים ולהתנקות מהתאווה הרעה.