שלום חברים יקרים
כרגע ני נקי כבר 11יום.
אבל, 11 יום זה לא כ"כ אתגר עבורי.
בדרך כלל אני נופל אחרי שבועיים.
אני מפחד מהתאריך שמתקרב - מה יהיה כשתגיע התאווה?
איך אוכל להמשיך ולהתגבר?

שאלה נוספת:
אני יודע שהתאווה באה לספק לי כל מיני צרכים נפשיים - החל ממענה ופתרון לבדידות ועד חוסר בהכרת ערך עצמי.
איך מספקים את הצרכים האלה בדרכים כשרות?
הקשבתי לקבוצת 12 צעדים טלפונית - זה לא בשבילי. אני עדיין מאמין שאני יכול להתגבר על התאווה.
אבל אז, אני נמצא במצוקה של בדידות וכו'.
אני לא רוצה להשתמש בתאווה כדי לצאת מהמצוקות.
אבל, אני גם לא רוצה להישאר עם המצוקות.
איך יוצאים?

שלום חבר יקר,
אשמח להבין אותך טוב יותר:
אתה אומר שאתה נופל כל שבועיים מצד אחד ומצד שני אתה עדיין מאמין שאתה יכול לגבור על התאווה?
אז אולי תתגבר עליה וזהו? הרי התאווה לא באמת נותנת מענה לבעיית הבדידות!
לגבי הקבוצה הטלפונית, אני יכול להבין אותך. זה מאוד מרתיע, במיוחד בהתחלה. ובכל זאת היא נותנת מענה מדהים לבעיית הבדידות. בכל אופן, אתה מוזמן ליצור כאן קשרים אישיים שיתנו לך מענה חלקי של חברות ושיתוף כנה.
בהצלחה במעלה הדרך!
נעם

לנועם ה'
חשבתי על התגובה שלך כל השבת.
כנראה שאני באמת לא מסוגל להתגבר על התאווה.
אני צריך לעבוד על עצמי, להפסיק לחשוב שאני מסוגל.
אבל, מאוד קשה לי לוותר על המחשבה הזו.
לכן, לפחות פעם אחרונה אני מנסה - עוד לא נפלתי.
אם ח"ו אפול - אני אודה בחוסר יכלתי. בנתיים - אני מנסה

חבר יקר,

כל עוד אתה בטוח שתוכל להלחם בזה בכוחות עצמך - עשה זאת, ואנו נהייה כאן תמיד לצדך.
בקש מזלמן או מיחזקאל רשימה של חברים שתוכל להתקשר אליהם בעת הצורך.
זה מאוד חשוב להיות בקשר טלפוני עם מישהו, אפילו אם אתה עוד לא מוכן לקבוצה.

בנתיים עוד 2 טיפים:
1. עשה ספורט אירובי כמו ריצה מהירה כמה פעמים בשבוע.
2. מצא לך עסוק אחר מחוץ לשעות העבודה/כולל שהוא לא קשור ללמוד תורה.

בהצלחה
שמואל

מצטרף לכל מה שאמרו פה החברים
בנוסף אני לא חושב שכדי לפסול את הקבוצה של 12 הצעדים כזה מהר סך הכל זה יכול להוציר אותך מהבדידות
תנסה אולי שוב או קבוצה אחרת לא תמיד מתחברים לכל האנשים

ודבר שני כדי לעבור את המסוכה של השבועיים אתה צריך להבין שכל בראש למעשה יש איזה משהו בראש של הבן אדם
שאומר לו שאם הוא לא יפגום אז הוא ימות הוא לא יוכל לחיות ככה
ואחד העבודת שצריך לעשות היא פשוט להחליט שאני מוכן לוותר על התאווה כי אני מבין כמה רע זה עשה לי ויעשה לי , אז כתור התחלה  (שדרך אגב צריך ללכת עם זה כל החיים) אני מוותר על התאווה רק להיום  מחר אני לא יודע מה יהיה  אולי אני יפול
ולמרבה הפלא אתה תראה שאתה לא מת אתה לאאאא מת לא פעלתה על התאווה מה שחשבתה שאי אפשר אין מצב
והנה אתה חי
וככה זה העבודה כל יום  רק להיום

מקווה שעזרתי ושהשם יזכה אותנו להיות נקיים רק להיום 

חבר יקר,
אתמול פירסמתי כאן פוסט שמסכם את עיקר המניעות שיש בלהודות שאנו מכורים. (מתחיל במילה שו"ת)
גם לי הוא עזר בברור דרכי. (כי גם לי יש מידי פעם מחשבה - מה אני מכור? אני אדם הכי הגון וטוב בעולם! - ואז אני ניזכר בקובץ של צעד 1 שאני כותב כרגע במחשב ואני לא חושב על זה יותר אפי' לשניה).
נעם

לנעם,
מה הקשר בין התמכרות לאדם הגון וטוב הכי הכי בעולם, אתה מוכן להסביר לי?

אדם מכור, הוא אדם שנקלע למצוקה, ונשלט על ידי הדחפים שלו ללא יכולת ריסון ועצירה,
כמו סיר לחץ, שמאיים להתפרץ כל רגע,
אז צריך לשחרר את הפקק ולתת לאדים להתאדות באוויר, וכך מקבלים רגיעה ואיזון נפשי ורגשי, וכן חיים רגועים ופחות סוערים רגשית.

משוש, כדאי שתקרא את מה שנועם כתב לפני שאתה מגיב.

הוא כתב שאין קשר בין אדם הגון וישר לבין ההתמכרות, אבל אתה (ברוב להיטותך לכתוב נגד כל דבר שזז כאן) לא השקעת שניה מחשבה ותקפת אותו.

לסוד הכניעה,
התגובה שלי באה מכך שהבנתי שנעם השם אומר שהוא הסתכל על עצמו בתור אדם הגון וטוב, ושכח לרגע שהוא מכור לתאווה,
משמע שהתרחש כאן מצב של הכחשה עצמית, מצד אחד אני מכור ויש לי בעיה, אך מצד שני צידוק המעשים מכך שאנחנו בעצם אנשים הוגנים וטובים, ומה פתאום מכורים לתאווה,
אני מצאתי לנכון שיש קשר בין הדברים, ושאלתי את נעם שאלה לגבי הדברים שהוא כתב.

מכאן ועד לתקוף בן אדם, סוד הכניעה סלח לי, אבל אתה אדם מלא סודות...

לא אתווכח איתך על מה שכתב נועם כי זה לא הנושא בכלל, אבל הסוד הגדול הוא שנמאס לי לקרוא הודעות שכל התוכן שלהם הוא למצוא איפכא מסתברא.

אם יש לך מסר ויש לך שיטה שהלכת בה והצלחת - כולנו נשמח לשמוע. אבל סתם לשבת בפורום ולהפגיז את כל מי שזז בהודעות פרובוקטיביות - זה לא בא בחשבון.

לסוד הכניעה,
ברשותך, אחכה לתגובה של נעם, ובבקשה ממך אל תהיה הסניגור שלו, הוא לא צריך שתהיה בשבילו גננת.

כפי שכתבתי - נועם הוא לא הענין כאן. הענין הוא הלהיטות שלך לכתוב איפכא מסתברא על כל דבר.

תחשוב מה שתחשוב, תגיד מה שתגיד.
כמו שמחקת פוסט קודם שלי, אין לך שום מניעה למחוק לי עוד דברים שאני כותב.
אני כותב מה אני מרגיש, כי כך מטפלים כאן בבעיות שלנו.

מחקתי פוסט קודם שלך כי חברים כאן פנו אליי בבקשה שאמחק אותו כי הוא היה מפורש מידי ועם תיאורים פלסטיים שמתאימים לפורום אחר. אצלנו מנסים להמנע מהדברים האלו, ואף אחד לא מחפש עוד טריגרים.

בס"ד
התחושה הזו: שאין מצב שאפשר להודות
"שאבדתי שליטה על חיי"
מצליחה להחזיק אותי למעלה מ50 יום נקי
בהתחלה כשקראתי את המדריך ועבר בראשי שמדובר בי...
בכיתי כמו ילד קטן ולא הסכמתי להודות
"שאבדתי שליטה על חיי"
מה אני? נרקומן? אלכוהוליסט? אין לי שליטה במעשי?
לכן יצאתי במלחמת חורמה להוכיח את חפותי...
מי יתן ואצדק  :-\  :-\  :-\