אז ככה, בן 26 . ברוך ה' אני יוצא עם בחורה מדהימה!!! באמת שכן. אני אוהב אותה והיא אוהבת אותי. מבחינתי כבר להתחתן איתה. אנחנו מאוד כנים אחד עם השני ומדברים על הכל. ברוך ה' עזרתי אומץ וחשפתי בפניה את ההתמודדות שלי עם אוננות וצפיה בפורנו, התמודדות שמלווה אותי כבר שנים רבות ועברתי עם התמודדות זו עליות ירידות תקופות ונסיונות אין ספור להשתפר(אני מניח שהרבה פה מכיררים פחות או יותר את התחושות) קודם כל חשוב לי לציין שהיא תומכת בי ומאמינה בי ואומנם נבהלה בהתחלה אבל היא מצליחה להכיל את זה. עצם הפתיחה של הדברים והאמונה שלה וחשיבות הקשר הזה גרמה לי באופן מפליא לשנות כיוון ולחזור מחדש למלחמה עם היצר שאני מרגיש שבאיזשהו מקום וויתרתי עליה(בוויתור היו גם צדדים חיוביים, בעיקר לא להיות בתחושה שאני אפס, אלא תחושה של זה משהו בעייתי אבל שקורה לכולם, לא נטשתי את המאבק לגמרי אבל לא ייחסתי יותר מדי חשיבות, אבל זה כבר לא קשור) ברוך ה' אני כבר תקופה ארוכה (יחסית) כבר לא צופה בפורנו. אבל עדיין נופל באוננות(בתדירות פחותה מבעבר אבל עדיין) שזה ממש ממש מהים ומרגיש שקרה פה איזשהו נס.. אבל, מבחינתה בסופו של דבר הנושא מציק לה מאוד והיא מפחדת. והדבר מונע ממנה להתקדם הלאה לכיוון של חתונה, מבחינתה זה השורש של כל שאר החששות שיש לה בנושאים שונים. ואפילו אם אני בכיוון של שיפור, באיזשהו מקום גם העבר שלי מפריע לה.
אני מאוד מבין אותה ואני גם דואג נורא למה יקרה בעתיד אולי אני אחזור אחורה בהתמודדות שלי, האם אצליח להיות בעל נאמן וכ"ו.
מצד שני אני חושב שהיא הולכת רחוק מדי עם זה. ושבאמת אנחנו נהיה זוג טוב מכל כך הרבה בחינות ועצם זה שאנחנו כנים אחד עם השני זה כבר חצי פתרון. ואולי כי כבר התרגלתי לזה שזה התמודדות שלי עם עצמי ועם אלוקים, אני קצת חושב שזה לא קשור ולא יפגע בזוגיות...
לא יודע...
מרגיש קצת חסר אונים...
אני מאמין בזוגיות שלנו ומאמין שיהיה טוב אבל כרגע בעיקר פוחד שהכל יתפוצץ
בעיקר רציתי לפרוק את זה איפשהו. אבל אשמח ממש גם לתגובות תובנות או שאלות.