יום רודף לו יום וזה כבר הופך למרדף.. עצרתי לרגע לחשוב מה המהות של כל התהליך שאני מנסה לעבור עם עצמי בעצם? הרי כשאני מנסה למצוא מחילה אני נתקל בכל כך הרבה ייאושים מצד התורה, עונש כל כך חמור שהתשובה מהעוון הזה היא סבל אחד גדול.. איך הגיוני שהעוון שהכי הרבה מתמודדים איתו בדורנו הוא גם עם הדרך תשובה הכי גדולה קשה ומפרכת?! איפה ההיגיון? הרי לרוב העולם לא קשה לא לגנוב לדוגמה, אז למה הדבר הזה כל כך קשה? 
חשבתי על זה המון.. ולפעמים עולה בי מחשבה שאולי זה התיקון של רוב הדור הזה.. שאולי העוון הגדול הזה מונע מאיתנו עולם שלם נקי ומתוקן.. הרי מה יותר מהחטא הזה גורם לנו לחציצה מה׳ ? מה יותר מהחטא הזה גורם לחוסר רצון ללמוד תורה, לעשות חסדים, או סתם להיות בשמחה? נטו הדבר הזה! מייאש עוד יותר לחשוב כמה כולנו רחוקים מזה ואם באמת זה תיקונו של הדור אנחנו עוד רחוקים שנות אור.. אני יחסית לדורנו נחשפתי להתמכרות בגיל מאוחר.. ואני מנסה להיזכר איזה תקופה בחיים שלי הייתה טובה יותר, אז או היום? מנסה ממש לשים חוצץ בין 2 התקופות האלו ושמתי לב ל2 נקודות מרכזיות: היה לי יותר מודעות לסביבה, הרגש שלי היה בוער בי-הייתי אדם חי, הייתי מודע לעצמי ומרגיש דרכי את הסובבים אותי וידעתי מה אני רוצה מעצמי או איך לעשות כל דבר. והנקודה השניה היא שהייתי יותר חריף שכלית. כן חד משמעית הייתי יותר יצירתי, חכם, מוכשר , מוציא מהכח אל הפועל ללא החטא הנורא הזה.. אני כל כך רוצה לחזור לתקופה הראשונה בחיי.. לתמימות.. לצחוק המתגלגל שהיה לי.. לשמחת חיים השוקקת.. להיות מוצף באנשים שרק רוצים להתחבר לעצמם כמו שאני הייתי מחובר לעצמי.. הלוואי ולא הייתי יושב באותו יום ב12 בלילה עם חבר דתלש שפשוט הראה לי איך להרוס את החיים שלי לנגד עיניי.. תודה שהקשבתם.. מקווה שהתובנות האלו ימצאו נחמה אצל עוד מישהו מכאן..

לא נשמע לי בריא לחשוב בצורה כזאת, זאת צורה ששופטת את עצמי בחומרה ונותנת הלקאה עצמית.
אלוקים יודע טוב מאוד כמה הרצון הפנימי שלי להפסיק וכמה הייתי מוכן והוא אוהב אותי..

יש לנו מחלה, חוסר שליטה עליה, מאמין שאלוקים נתן לנו אותה לא סתם. הוא רוצה שדרכה ננסה ונלמד להתקרב אליו הוא מעריך את הניסיונות וסופר את ההצלחות כמו יהלומים.
מאחל לך שתמצא את הדרך משם להתקרב לאלוקים ולעשות רצונו. (אני מוצא את זה היום דרך הקבוצות)

בהצלחה חבר יקר.

אוהבים אותך מאוד אחי!

כמה דברים שעלו בראשי תוך כדי שאני קורא, קודם כל לא הייתי כועס מאוכזב או נותן משקל לישיבה האקראית הזאת עם החבר הדתלש שפתח לך את הדלת לעולם הזה כיוון שאם לא הוא היא הייתה נפתחת לך ע"י מישהו אחר הבנאדם רק היה שליח של ה'.

דבר שני לגבי התיקון של הדור ושלנו בפרט נתקלתי כבר בהרבה רבנים כולל הרב שלי שאומרים שזה התיקון של הדור.. אז מסכים איתך לחלוטין לגבי זה.

מאוד מזדהה עם התסכול של איך הדבר הכי קשה הוא דווקא זה ההכי חמור.. אני אפילו לא מדבר על העונש המובטח בעולם הבא אני מדבר כבר על העונש שמגיע בעולם הזה.. הסבל שההתמכרות מביאה איתה הוא לעיתים בלתי נסבל..

אני בוחר להאמין (ואני לא רב או משהו פשוט זה מה שעוזר לי) שאלוקים מזמן לא כועס עליי או רוצה להעניש אותי.. להיפך.. לכן הוא שם אותי בעולם משוגע מלא עירום שהכל מוחצן ובחוץ, שם אותי עם מחלה בדיוק לדבר הזה, ועכשיו כשאני נופל זה הברירת מחדל זה הטבעי.. אבל כשאני מצליח להתגבר על זה יש הרבה הרבה שכר ומטעמים

זה ככה אם אני באמת מוריד לרגע את הכובע של החבר תכנית ושם כובע של האדם הדתי והמאמין שאני.

כן התכנית מלמדת אותי לעשות את ההפרדה הזאת ולנתק בין הפחד מהעונש והתפיסה שזה חטא. כן זה משהו שהוא קשה לי, עדיין, עם כל הדברים שגדלתי עליהם בתהליך החזרה בתשובה שלי.. וכל הדברים שלמדתי שלא יכולים פשוט להיעלם מראשי וגם אני לא יכול להגיד שאני לא מאמין להם הרי הם דברים שאמרו חז"ל.. שאל לנו לפקפק או לזלזל בדבריהם..

אוהבים אחי. איתך לגמרי בלבטים האלה בפחדים האלה. אבל רק ההתנתקות מהם הצליחה לגרום לי להישאר נקי רק להיום.

באהבה