אוי, כמה אני משוגע על מכוניות, ולא סתם מכוניות, יפות, מאובזרות, כאלו שנראות מיליון דולר. מה? למוזינה?... וואלה זה מטריף אותי, המלכותיות שבה, הלבן הבוהק.
אז זה אני כל היום דלוק על מכוניות, כל צפצוף של מכונית מקפיץ אותי, אולי המכונית הזו שעברה עכשיו מצפצפת אלי או עלי? 
יום אחד, נכנסה אלי לחניה של הבנין מכונית, חבל לכם על הזמן.. הנהג לבוש בחליפה ועניבה קפץ מתוכה לחנות הסמוכה, ואני עמדתי קופא על מקומי, איזה עיצוב? איזה כורסאות? אפילו המבשם שהזדקר לו מתחת לחלון הקידמי שיגע אותי, רק להריח, רק לעשות סיבוב, אפילו להתקפל בתוך הפגו'ז.
זהו נמאס לי, אני חייב כאן ועכשיו 170.000 ש"ח בשביל אחת כזו, היא תחנה פה מתחת לביתי, ואני כל היום יעמוד במרפסת עם סיגר בפה ויצפה בה. אני יעשה איתה כאלו רייסים בכביש עד שכל הרחוב יעמוד דום. 
רצתי אחוז אמוק לדוכן הלוטו, מלאתי כרטיס, ואתם יודעים מה קרה? בפרק הבא.

זכיתי! הכרטיס שלי עלה בגורל, יש לי את הכסף הדרוש לקניית מכונית מפוארת משלי, נוצצת, מאובזרת, שתהיה שלי ורק שלי.
אצתי במהירות אל חנות התצוגה של טויוטה, בחרתי לעצמי אחת כזו, חבל על הזמן,
לא האמנתי לרגע שבו התרווחתי על כסא הנהג, כורסא מעור צבי, הגה חלק ומגניב, גלגלים מגנזיום, עיצוב של רכב מהסרטים, נראה כמו מטוס קטן, נורות לדים בכל פינה, ומולטימדיה הכוללת את כל הפינוקים.
השבוע הראשון היה מגניב, רכב משלי, אין יותר להתבונן על רכבים אחרים, יש לי את המילה האחרונה ברכב החשמלי והמחשמל.
עברו שבועיים וגם שלושה, ולא יודע למה, משהו בגלגל האחורי של הפיאט הצהובה שחנתה מול הבית שלי, שיגע אותי. 
המשך יבוא...

חחחחחח יפה מאוד אחי תודה רבה זה מצחיק לראות עד כמב אדם אובססבי לרכב ואז אתה קולט שאתה בעצם אובססבי לעור גידים ועצמות באותה מידה 

תמשיך לכתוב 

מה יש בגלגל של הפיאט הצהובה שתפס אותי, לא יודע? אבל לא הפסקתי לחשוב על זה, אני נוסע עם הטויוטה שלי על הכביש, כולם מפנים לי את הדרך, שריקות מכל הכיוונים, ואני תקוע בראש עם הגלגל של הפיאט, לא יודע מה עובר עלי, אולי זה הגומי של הצמיג, אולי זה הצהוב שבפיאט? 
על הבוקר המתנתי בחופזה ליד הפיאט הצהובה, חיכיתי שבעל הרכב ייצא אליה, והנה אני רואה אותו נכנס לרכב ומנסה להתניע.
עצור רגע, סלח לי, אני מת על הפיאט שלך, אולי בא לך להחליף איתי ליום יומיים רכב? הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח, תגיד לי אתה מטומטם, זה לא סןחב את הקסטל.
לא משנה אמרתי, נו בבקשה ממך. הוא קפץ משמחה על המציאה, ואמר לי קדימה, סע, החלפנו מפתחות והוא היה נראה מאושר עד הגג,אבל אני הרגשתי שאני מאושר יותר ממנו, אני על הפיאט הצהובה עם הגלגל, נתתי נשיקה אחרונה לגלגל, ונסעתי לירושלים.
המשך יבוא..

חגגתי על הרכב חבל על הזמן, שכחתי שרציתי רכב חדש ומפואר מהנילונים, התאהבתי בגלגל של הפיאט, סוג של "פטיש" לגלגלים, דמיינתי את עצמי חוזר בלילה מירושלים, מרים את האוטו על הז'ק מוריד את הגלגל, ונכנס איתו למיטה עד הבוקר, גלגלי חמוד שלי.
הבעיה שכשהגעתי לקסטל, הפיאט התחילה להשמיע רעשים מוזרים בתחתית הרכב, בהתחלה חשבתי אולי זה בגלל הקסטל, כן הוא הזהיר אותי, בעל הרכב מהקסטל, הוא אמר לי הרכב לא סוחב שם, עצרתי בשוליים, יצאתי מהרכב וכמעט התעלפתי, הגלגל, הגלגל החמוד שלי, זה שמשגע אותי בפיאט הצהובה, התפוצץ....... המשך יבוא

יש כאלו שפשוט מוזילים ריר מול אתרים של קטלוגים של מכוניות, או שמתקינים הגה צעצוע למחשב ומפנטזים כל היום שהם נוסעים על איזו למבורגיני או משהו...

עמדתי על הכביש מבואס, נטפתי מים מהחום, אבל מה שביאס אותי בעיקר זה הגלגל, זהו, אני כבר לא יוכל להנות מהגלגלי הזה, הלך עלי. החלפתי לגלגל הרזרבי ועפתי עצבני מהמקום, תחושות קשות של פיספוס עלו לי על הלב, גם החלפת רכב יוקרה באיזו עגלה מיושנת, וגם הפסדת את הגלגל המתוק שלך. 
הדיכאון שהתלבש עלי היה קשה ביותר, כבר דמיינתי את עצמי מתגלגל עם הגלגל, מצלם אותו, צופה בו,  ולעזאזאל זה ברח לי. מרוב ביאוס נכנסתי לאובססיית חיפוש באתרי רכב, אולי אני ימצא גלגל דומה, אז לא של פיאט, שיהיה סובארו, כל העולם שלי הצטמצם לחיפוש גלגל אחד ומיוחד, ניסיתי פה ניסיתי שם, היו דברים דומים בערך, כמעט, אבל כזה בדיוק לא, ואני לא רגוע עד שאני ימצא בדיוק כזה, למה? ככה הראש שלי החליט.
מאז נכנסתי למשבר אובססיבי, ישבתי שעות על גבי שעות במרפסת, פוזל רק לכביש, עוקב אחרי כל רכב שעובר, אולי אולי יגיע משהו דומה, הגיע הלילה הכביש כבר רייק, אני כבר עם פיז'מה ועדיין לא מוותר, עדיין עומד וצופה, כבר מוכן להתפשר, מת מעייפות, העיקר גלגל של רכב, לא משנה מה או מי, למשש רגע ולברוח למיטה, הראש כבר התחיל להתפוצץ.
ואז הלא יאומן קורה, אני שומע מרחוק רכב מתקרב, הלב שלי התחיל לפעום בפראות, כבר ראיתי את עצמי מלפף את הגלגל האחורי שלו, הנה, הנה, הוא פונה לכיוון החניה שלי, רצתי עם הפיז'מה למטה, שכחתי שמישהו אמור לראות אותי כך, אפילו את הדלת השארתי פתוחה, לי בעולם יש רק דבר אחד "גלגל", אבל אייך שיצאתי מבניין הכל קרס ברגע, הבלון שניפחתי התפוצץ בבת אחת, הבועת סבון נעלמה, לא פחות ולא יותר גליתי, שהרכב שהקפיץ אותי הינו הרכב שלי שנתתי לשכן תמורת הפיאט המפוצלחת, עמדתי על סף התקף לב מול רכב הטויוטה החדש שלי עצמי, רגע לאחר שהשכן נכנס למעלית בחזרה מחתונה.
המשך יבוא...

התעוררתי במיון, לאחר התקף הלב שתקף אותי, לרופא שתישאל אותי אמרתי, זה הגלגל. מה, הוא שאל אותי עלה עליך גלגל של רכב? לא, עניתי לו, הגלגל לא עלה עלי, הוא נכנס לי לראש, עמוק עמוק.
עוד באותו היום אושפזתי במחלקה הפסיכו-גלגלית, לפסיכוגולגולוג שישב מולי ניסיתי להסביר מה מושך אותי בגלגל של הפיאט הצהובה, תגיד לי, שאל, יש לך רכב? אתה נוהג? מה השאלה עניתי, יש לי טויוטה חדשה מהנילונים. אז מה תפס אותך בגלגל של הפיאט דווקא? שאל.
מה תפס אותי אתה שואל? אמרתי, לא יודע, אולי הסוג גומי, אולי הצבע הצהוב שמציל מעליו. 
תגיד לי שאל, זה נראה לך שפוי, יש לך רכב חדש משלך, ואתה רץ אחרי איזה גלגל?
תגיד לי מתוק שלי אמר, רכב זה בשביל לנסוע או בשביל להשתגע? 
אתה בעצם זקוק לרכב, נכון, אז הנה קנית רכב.
מה, אתה זקוק לגלגלים, לפנסים, לריפודים?? אפשר לנסוע על גלגל או על פנס? אתה יודע מה אתה מזכיר לי אמר, שגבר אחד מטומטם במקום להתחתן עם כלה ולחיות נורמאלי, החליט להתחתן עם השמלת כלה עצמה. או אתה יודע מה, המשיך ואמר, גבר אחד, אבל ממש מטומטם, החליט במקום לחיות עם אשה, לחיות עם מסך פלזמה שרואים עליו אשה, הוא היה במחלקה פה מיטה לידך, הוא אפילו הסביר לי שככה יש לו אשה 24/7, אוי, ואני לא ישכח את המסכן הזה שבסוף מת ממנת סם מיותרת, שהיה בקטע שלך בדיוק, במקום לקנות רכב, הוא היה כל יום שוכר רכב אחר ונוסע עליו, כל חברות ההשכרה בתל אביב כבר הכירו אותו, כמה כסף הוא שפך על זה, את הבית מכר, את אשתו זנח, ובסוף מת ממנת סם מיותרת.
המשך יבוא...

אתה תותח, מזדהה עם כל מילה במקביל לתאווה,
מחכה להמשך הסיפור.

ההתיעצות של הרופאים הייתה קצרה ועניינית, לדעתי יש לשחרר אותו לחלוטין אמר הפרופסור הממושקף, לעומתו דווקא עמיתו המתולתל טען שהמצב קשה, הוא זקוק לשיקום היפנוזי.
עוד באותו היום נפגשתי עם המהפנט, אדם מבוגר ונחמד, כיפה גדולה לראשו וזקן לבן ארוך עיטר את פניו. שמע חבר, אני רוצה לספר לך משהו, אתה רואה אותי, כך עם הזקן הלבן והכיפה הגדולה, דע לך חמוד שלי, אני הייתי פעם צעיר חילוני בן 20, סבבה של בחור, רק מה, הייתי מכור להכל, לאלכוהול, סמים, זנות, וכל מה שזז או יותר נכון זזה. בסוף הגעתי גם אני לפה, למחלקה הזו. השתוללתי, קפצתי, מה רציתי סך הכל, עוד מנה של סם, או עוד איזו הצצה חטופה או חשופה, האמת היא שהייתה לי כבר חברה, אבל תמיד רציתי את החברה של החברה, ואת החברה של החברה של החברה. אבל הייתי קשור חזק למיטה, הייתי מסוכן, לא נתנו לי לצאת.
אתה יודע מה בסוף עזר לי? ההיפנוזה שאני הולך ללמד אותך, תשמע, מאז השתניתי, נעשיתי אדם אחר.
היפנטתי את עצמי אייך שהתאווה השתלטה על חיי, אייך אני חסר אונים, התחלתי להכיר פעם ראשונה את אלוקים, לא, לא זה שנמצא רק בשמים, זה שיושב אצלי ואצלך עמוק בלב, פניתי אליו, הודיתי שאני חסר אונים, ושרק הוא יכול לעזור לי, רק הוא יכול להחזיר אותי לשפיות, והנה כבר 60 שנה אני נקי, היום בדיוק נהייתי בן שמונים, תן כפה, תן מזל טוב, לא בשביל יום הולדת 80, בשביל יום הולדת 60 לניקיון.
תאמר ותפנים אמר: אני חסר אונים מול הגלגל של הפיאט הצהובה, מול המקק, מול המחלקה הפסכיאטרית, איבדתי את השליטה על הרכב החדש שאלוקים נתן לי, אני מאמין כי רק כח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשפיות, להנות ממה שהוא עבורי, מהטיוטה, מהרעמה היפה של האריה שבי, ביקשתי בענווה מאלוקים שישחרר אותי מהגלגלים והמקקים, מהצהוב והכחול, ממסך הפלזמה והשמלת כלה. מהרכב השכור ו"המכור".
נפרדנו בחום לקראת דרך חדשה, רגע, אמר המהפנט הזקן והנחמד, בעצם גם לך גם מגיע מזל טוב, היום נולדת מחדש.
סוף

אהבתי לגמרי אין סיפור מדהים,
אתה כותב יפה,
כישרון.

שימחת אותי מאוד תודה רבה לך 

אשמח לפרסם את זה לעוד מכורים שלא נמצאין בפורום בהסכמתך כמובן