הקהל הרב שהתאסף לצפות בי ברגע שהניידת פינתה אותי מהמקום, היה המום, לא יאומן כולם שחו, זה ההוא מהכולל של הרב מאיר, נו, זה שמתפלל בבית הכנסת של בוגרי הישיבה. אני עשיתי את עצמי יושן, לא שומע, רק דבר אחד שמעתי, את המשפט שאמר לי משה ידידי בפגישה ההיא בסלון, "בעולם הבא אולי אתה ישר לגן עדן, אבל בעולם הזה, לגהינום".
עוד בניידת התקשרתי למשה, משה, צעקתי, אתה שומע אותי, עברתי את הגבולות, בוא מהר.
השתחררתי בערבות אישית של הרב של הבננות, זה שסידר את הקידושין לי ולפנטזישה, הוא נתן ערבות אישית, שעד היום בלילה הוא מסדר גט לי ולפנטזישה, הזוגיות הזו הרסנית.
לא עברו ימים רבים, ובעזרת משה ידידי, זכיתי לבוא בזיווג שני ומשובח עם אחת שבאמת מתאימה לי, כזו, שבמקום להריץ אותי כל הזמן לקניונים ולווילות, מושכת אותי אחריה לעולם רוחני ומתוק, לעולם שבו אני מרגיש שאני לא הגבר השולט, אלוקים הוא השולט ואני חסר אונים לידו.
אייך קוראים לזוגתי החדשה אתם שואלים? צעדה, זה השם שלה, היא נולדה בפרשת ויחי ונקראת על על שם הפסוק בפרשה "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר".
הפעם הרב שסידר לי הקידושין לא היה הרב של הבננות, ההוא רפורמי. הפעם זה היה הרב "בן פורת יוסף", נו, זה ההוא, הרב של הקבוצות של הצעדים, הוא לא אוהב "בננות", הוא אוהב "צעדות", כמו השם של זוגתי החדשה.
אנחנו ב"ה כבר לא מתגוררים במצרים, עלינו לישראל.
סוף