הרבה פעמים מגלישה בפורום ראיתי כאלו שהגיבו לחדשים, אם אתה נופל רק פעם בחודש או יותר, אין זו התמכרות, זה סתם תאווה חזקה. אני לא חושב שהמודד של ההתמכרות זה תדירות השימוש, אלא יש פרמטרים אחרים. ואחד הראיות שיש כאן אנשים שנקיים הרבה זמן, וברור שהם מכורים. אשמח לשמוע את דעתכם בנדון.

שלום
אני מגדיר את עצמי כמכור תקופתי. תמיד היו לי תקופות נקיות ארוכות (עוד לפני שפניתי לעזרה כלשהי, ולפני שחשבתי שאני צריך עזרה), אבל כמו שאמרת - גם בתחושתי כלפי עצמי - זאת ממש לא ההגדרה של מכור או לא מכור.
השאלה שאני שואל את עצמי היא, האם אני שולט בזה או לא.
לשם משל, אני אוהב אלכוהול. במה זה מתבטא? אני עושה קידוש על יין, ושותה אחרי הדגים קצת ארק, ואפילו בירה אחרי הבשר... לעתים רחוקות, אני מחליט שאני רוצה ממש לשתות, ואז אני עושה את זה, ונהנה. מעולם אינני זוכר את עצמי מחליט בכל תוקף שאינני רוצה היום לשתות שום דבר שיש בו אלכוהול, ואני יודע שזה יזיק לי הפעם, ובכל זאת מצאתי את עצמי משתכר כלוט. אם כן, כנראה שאינני אלכוהוליסט.
בתאוה אני מוצא את עצמי פעם אחר פעם מחליט שאינני נוגע או שאינני נוגע יותר מXYZ, ובסוף אני "שיכור" מתאוה. אני מחליט שאשב על המחשב רק רבע שעה ואעשה מה שאעשה, ופתאום אני מגלה שעברו שלש שעות (במצב הטוב...).
מבחינתי די בכך שזה קורה אחת לשנה בשביל להגדיר אותי כחסר אונים מול התאוה. זה שהיא לא מגיעה (אסירות תודה) כל יום, זה סתם פרס שא-להים נתן לי. כשהיא מגיעה, אני חסר אונים מולה.

התמכרות מבחינה פסיכולוגית זה מצב שבו יש תלות מליאה במושא ההתמכרות.
דהיינו לגבי 'מין' שכל היום סובב סביב מין, ללא אפשרות להתנתק, וכל צריכה רק דורשת יותר.
המצב שאתה מתאר (למרות שהוא ודאי לא מצב אידיאלי) אינו מוגדר כ'מכור', אלא כ'משתמש כבד' או עכ"פ אם זה בתדירות נמוכה יותר 'משתמש קל'.
תחשוב על התיאור שלך לגבי אלכוהול, על הצורך האנושי להשתמש ב"מתוק", האם האנושות "מכורה" ל"מתוק"? או שהיא רק משתמשת הרבה ב"מתוק"? תנסה אולי יום אחד לא לצרוך "מתוק" בכלל. האם זה יוביל למצב של חוסר מנוחה? וא"כ כמה ימים זה יחזיק? (בד"כ אחרי תקופה קצרה הצורך ב"מתוק" פוחת אא"כ זו "התמכרות")
כמובן שראוי לטפל בכל סוג של "התמכרות" כפי שהיא מכונה בלשון "עממית".

אני לא חושב שזה נכון שכדי להיות מכור אני צריך תלות מלאה,
השאלה היא האם יש משהו ששולט בי, כמו שחשבניה תיאר אלכהול לעומת מין,
הדוגמה שהבאת ממתוקים דומה מאוד למין, כל העולם משתמש במתוק כמו שכל העולם אוהב מין ומדבר וצורך תאוה, השאלה האם אני יכול להפסיק או לא, המאמן של באוכל סיפר לי על ספונסי שלו שהיה סוכרתי והיו לו נפילות במתוק והוא מת מסוכר, ואותו דבר בתאוה יש לי חברים שיכולים לדבר על בחורות וסקס וכו', ואני כשאני מדבר מזה יש לי תופעת אלרגיה שיכולה לגרום לי לנפילות או צפיה ארוכה בפורנו ולכן אני מכור והם לא.

נכון שקשה לומר לבנאדם אם הוא מכור או לא. 
התבונה וההחלטה אמורה להגיע מבפנים. 

ההגדרה הפשוטה של מכור או לא. 
מכור זה, מי שמנסה להפסיק, ולא מצליח (לאורך זמן). ובנוסף חוצה קווים אדומים שהוא הציב לעצמו בעבר. 
בד"כ התמכרות היא "בריחה" של האדם מקושי או התמודדות - לתאווה. אבל לא תמיד האדם מודע לכך שהוא "בורח", בעיניו זה יכול להיראות שהוא פשוט רעב לתאווה ותו לא. 
אבל עם הזמן אפשר לגלות, שבד"כ אחרי קושי רגשי או פיזי מסויים - פתאום יש דחף לתאווה. וכן להיפך - אם יש דחף לתאווה פתאום אפשר לשים לב שלפני זה היה איזה קושי והתמודדות פיזית או רגשית. 

אני מזדהה מאוד עם השאלה!
התחבטתי בזה המון, וגם עכשיו אני לא יודע. קשה מאוד להגדיר, 
שוחחתי לא מזמן עם חבר ותיק מחו"ל נקי מ1997! וגם הוא אמר לי שאין על זה תשובה ברורה, אבל הוא האיר לי כמה נקודות, 
יש שאלה אחת שכדאי לחשוב עליה!
 האם החיים שלי בשליטה ? 
האם התאווה הפנטזיה וגרורותיה גורמים לחיים שלי להתנהל בצורה אחרת ממה שאני הייתי רוצה??? 
למשל, לי יש בעיה של אכילה מופרזת,  אני אוכל מתוק/מלוח/ בצקים/וכל הדברים שלא טובים לי, 
אני סובל מזה! מרגיש לא טוב!  פוגע לי בדימוי העצמי, ומקשה עלי בעוד תחומים נוספים,  
אבל.. 
תאוות האכילה לא שינתה לי משהו בחיים! היא לא גרמה לי לא לעשות דברים שרציתי היא לא מסכנת את השלום בית שלי, את העתיד שלי, היא לא גורמת לי להשאר ער בלילה מאוחר ולמחרת להפסיד ימים של עבודה ולימוד, היא גם לא גרמה לי להתרחק מאבא שבשמיים, היא בסה"כ חלק מהחיים שלי,  קשה לי עם זה, אני גם חסר אונים מול זה לפעמים, אבל 'חיי לא יצאו משליטה' בעקבות זה. 

אצל רוב האנשים אני מאמין וכך שמעתי בעצמי ממומחים רבים מאוד כולל הרב טווערסקי זצ"ל ענין התאווה הוא קטגורית באותו תחום כמו ענין האכילה אצלי, קשה להם עם זה, הם נופלים וקמים, סובלים בתופעות לוואי,  אבל החיים שלהם ממשיכים להתנהל, הם לא מפתחים זהות סודית, לא נשארים לילות שלמים וימים שלמים באובססיה,  לא עושים פעולות משונות ומסוכנות בשביל התאווה, 
הם חיים עם בעיה ונסיון של תאווה, 
אבל המכורים לעומת זאת יודעים שהתאווה השתלטה להם על החיים, זה לא ממשנה כמה פעמים הם  משתמשים, אם זה פעמיים ביום או פעם בשבוע, או פעם בחודש בסופו של דבר כשעושים צעד ראשון הם מבינים שהחיים שלהם הלכו למקום אחר, הם מגלים שהם פועלים בחוסר שפיות ובאובססיה,  ולכן הם קוראים לעצמם מכורים, 

החבר הותיק הנ"ל ממליץ מאוד לקרוא את הספרות על צעד ראשון, ולשמוע מחברים וותיקים איך לעשות אותו,ואז לכתוב את הצעד הראשון ולחלוק אותו עם חבר ותיק וחכם, 
לטענתו ברוב המקרים (בפרט בציבור הדתי/חרדי) מתברר שאין כאן התמכרות אלא בעיה אחרת שבטיפול התנהגותי/פסיכולוגי אפשר לטפל בו, 
לעומת זאת למכורים ממש עדיין לא נמצא פתרון אחר חוץ מחברותא וקבוצות תמיכה, דהיינו שיתוף אמיתי חשיפה אמיתית, ועבודה רוחנית, 

מתוך ויקיפדיה:

אבחון של אדם הסובל מהתמכרות נקבע על פי שבעה קריטריונים. אם הנבדק עומד בשלושה מתוכם, הוא מוגדר כ"אדם מכור":

1. האדם המכור מפתח סבילות לחומר ועם הזמן עליו לצרוך יותר חומר על מנת לחוש בהשפעותיו.
2. ההתמכרות מלווה בכאבים פיזיים ותגובות נפשיות קשות.
3. המכור רוצה לשלוט בצריכתו את החומר או בביצועו אך אינו מצליח.
4. המכור מתכנן כמות מסוימת של חומר אך נוטל יותר.
5. המכור משקיע חלק ניכר בזמנו בצריכת החומר.
6. ניכרת פגיעה בתפקודים חברתיים, כלכליים ומשפחתיים.
7. המכור יודע כי החומר עלול להזיק לו בתחומים רבים בחיים, אך עדיין ממשיך להשתמש בכפייתיות.

צריך להיזהר לא לערבב בין "אי עמידה בניסיון" לבין "התמכרות", דהיינו גם נזיר בודהיסטי שלא קיים יחסי מין (ולא אונן ולא פינטז - וכן, יש כזו מציאות) במשך 20 שנה, יכול להיות שהוא ייפול בניסיון הראשון שיזדמן לו, כי בסופו של יום הוא אדם בעל תאווה, וכשיש ניסיון קשה סיכויי ההצלחה רק פוחתים. אבל ברור שהוא לא מכור בשום צורה שהיא.

אמר לי אדם "מעשן כבד" שהוא הפסיק לעשן למשך שנה וחצי, ולא היה אפי' יום אחד שהוא לא חשב על סיגריה...
ככה נראה "מכור בהפוגה".

א. גם בגיל צעיר יש כבר בריחות. יש ילדים שבורחים מפחד חברתי יש מהורים. ב. רוב ההתמכריות, מתחילות כתאווה, ובמשך הזמן נהפכות להתמכרות. 
ואם זה חדש לך שיש ילד עם תאווה. בהחלט. אני זוכר את עצמי בתור ילד מחטט בפח האשפה לראות את תמונות הנשים שהיו בעיתון החילוני של השכנים. וזו לא הייתה התמכרות. - אני חושב שיש לי די הגדרות ברורות. אכתוב בהזדמנות אחרת, כרגע אני צריך לחזור לתלמודי, שלא אפתח התמכרות לשמור עינך