כבר לא מרגיש בנפילה, ברוך השם, אבל עדיין קשה.
רואה מחר, שיהיה לי 60 יום, מתפתה להגיד "רק למחר", אבל מתמקד ברק להיום.
לא רוצה לפרט יותר מידי את ההתמודדויות האחרונות - מיד הן מציפות לי ומקשות עלי להתמודד. רוצה קצת לברוח.
לעבוד. למצות את עצמי. להיות חיובי.
הצלחתי לקום היום לותיקין אחרי תקופה ארוכה שלא התפללתי שחרית בימי חול (בשבתות אצל ההורים, אז יש איזשהו לחץ...).
חד משמעית בזכות החלטה מסוימת ללכת לישון יותר מוקדם.
מי שלא מכיר - החלמתי מסרטן. גם כן קשה לחזור לשגרה. מקוה היום להצליח ללמוד כמה שעות לתואר.
יום שמח לכולם!
מוזמנים לאישי! שמח לשמור על קשר.