שלום לך משה1
מה שאתה כותב יכול להיות מטריד ומרפה ידיים. אבל אני חושב שיש משהו שגוי בציפיות שלנו מעצמנו. אני מבין לשמחתי שהפורום הזה אינו מקום של גיבורים גדולים. שוב ושוב אני קורא כאן פוסטים כואבים על נפילות. ומה? מישהו לועג? מישהו כועס על זה שנפל? אנשים כאן מצהירים בפה מלא על חולשה. אנשים מתחזקים לא רק מכוחותיו של השני אלא גם זה מחולשתו של זה. לא שזו נחמה גדולה לזה שנפל, אבל הוא מזהיר אותי משאננות, ומרחיק אותי במשהו מן הנפילה שלי.
אני רוצה לתת לך דוגמה מהתמכרות אחרת שלי. הרבה יותר תמימה. סיגריות. עישנתי מנערות מוקדמת. המון. כשהגיע השלב שהיה הכרחי להפסיק פתחתי במאבק מייסר של הפסקות ונפילות. הפסקתי וחזרתי ושוב ושוב. אבל בין הנפילות נפערו תקופות מתארכות של אי עשון. היום אני לא מעשן כבר כחמש עשרה שנים. אחת לשנתים שלוש אני לוקח שכטה, נתפס, ולמשך מספר ימים מטורפים אני מעשן בסתר, עד שאני מתעשת ונמלט מהסיגריות. אני לא מפסיק להתגעגע לעישון, אני בהחלט מכור. אבל בחשבון השנים המאבק הוא ניצחון עצום.
הסיגריות הן רק משל כמובן. שם המאבק הוא עניין של כוח רצון, ואני לא היחיד שהצליח. הסיבה שאני בפורום הזה היא שבהתמכרות הנוכחית כוח הרצון שלי הוא שחקן שולי מאוד. אז אני נאבק כאן, עם הכלים של התוכנית, עם אמונה, ועם השותפים לעניין העגום הזה שהסתבכנו בו.
אבל יש בכל זאת צד שווה ומנחם עבורי מנסיוני במאבק בסיגריות! וזה מה שאני רוצה להעביר אליך: כשאני קורא שפלוני, קטלא רבא עתיר ימי נקיות, נפל, אני לא מתעלף מזה. כל הכבוד לו! היה לו עידן נקי. איזו שמחה היתה לו ודאי כשרבו הימים. הוא יודע שזה אפשרי! כשהוא יגמור לבכות את האובדן הוא כנראה יתנער, יתגבר ויפתח מחדש במאבק. ואם הוא הצליח לצבור כל כך הרבה ימי נקיון, חזקה עליו שהוא יעשה זאת שוב. ואם יפול שוב אחרי עוד תקופה ארוכה? אז יש כבר שתי תקופות ארוכות של נקיות! הלואי עלי.
אנחנו לא יכולים גם למלמל "רק להיום", וגם לדרוש בסתר ליבנו מופתים וערבויות להצלחה מתמדת. אני לומד כאן שזו דרך קשה. עולים, יורדים, נופלים וקמים. אבל איזו זכות היא שיש לי דרך! איזו זכות שהזדמן לי מאבק שהוא אחר מכל המאבקים שהכרתי, שיש בו סיכון וסיכוי במקום הקמילה הנוראה שהשתלטה על חיי.
אז לסיכום משה - אני לא רוצה להתיימר לייעץ לך מה לעשות, אני רק יכול להציע לך את אופן ההסתכלות שלי ששומר עלי מחששות דומים והלואי שתתחזק ותצליח!
