בכל שנה היחסים שלי עם תקופת "שובבים" היו יחסי אהבה שנאה.
מצד אחד: אולי הפעם בזכות ימי השובבים הקדושים אזכה לחזור בתשובה ולהפסיק לחטוא (כך הייתה המחשבה שלי לפני שהבנתי שאני חולה, חשבתי שזהו נטו יצר הרע וחטאים)
מצד שני: אחרי כל כך הרבה שנים של מאות ואלפי נפילות - גם הרצון הזה ירד לטמיון מיד עם הנפילה הראשונה שהייתה מגיעה די מהר, ומיד לאחריה שנאה גדולה לימים האלה וציפייה מתי הם כבר ייגמרו.

כי זאת צריך לדעת:
אנחנו חולים, והמחלה שלנו היא גורמת לנו לעשות דברים שמוגדרים חטא.
אם לא נפנים שאנחנו חולים, אלא רק ננסה כל הזמן לעשות תשובה על החטא, נפספס את הרעיון.
עלינו להתרפא, להכיר בכך שאנחנו חולים ולהתחיל לעשות פעולות שיובילו אותנו להחלמה.


רבי נחמן הורה לנו לא להתענות, גם לא בשובבים.
אבל כדי להיות קשור קצת לעולם התענית הוא נתן לנו טיפ אחר לשובבים:
יום אחד בשבוע, הוא אמר, אל תאכלו דבר מן החי. לא חלב לא ביצים לא בשר ולא דגים.
וזאת תהיה ה'תענית' שלכם.

אז אני משתדל לעשות את זה, כתיקון שובבים.
ומה הקשר להחלמה?

אולי:
פעם בשבוע, לעשות משהו שהוא קצת יותר ממה שאני מסוגל.
וזאת תהיה החזרה בתשובה שלי.

שכל זה כמובן בתוך כדי תהליך החלמה.

מעניין לשמוע אם יש מישהו שתקופת שובבים כן נתנה לו- מבחינת סגולת הימים, 
כגון שעשה תיקון היסוד וראה שיותר קל בנסיון, או שבעיות אחרות נפתרו עם עשיית התיקון.
אם מישהו יוכל לשתף זה יהיה נפלא!

אני חושב שגם אם לי זה לא עזר, ולא עזרו כל הסגולות מקוואות תפילות ותיקונים שונים,
זה לא בגלל שחלילה הדבר לא עוזר...

אלא פשוט "החטא" הוא לא הבעיה שלי וממילא גם לא הפתרון שלי! 

כמו שתשלח חולה בסרטן רח"ל לטיפול דיאליזה במקום לטיפול כימותרפיה....

אני צריך תרופה אחרת כי המחלה שלי אחרת. 

הפתרונות שכתובים בחז"ל ומקובלים הם מיועדים ל"חוטאים" ולא ל"חולים", כך אני חושב וכך גם קיבלו אישור חברי אס איי רבים ברבנים גדולי תורה. 

כמובן שאין כאן חוות דעת על עצם התיקונים אלא על המחלה האישית שלי.

מה שאני בעצם בא להגיד 
שאחרי שכבר התחלתי פעולות החלמה, אז למה לא לתקן גם את החטאים שנוצרו מהמחלה?
מה דעתכם?

מכיון ששאלת את דעתי (ודעות שאר החברים) אשיחה את אשר על לבי, 

לי לא טוב לנסות "לתקן את החטאים", 
לי זה מקום של שליטה של מחשבה שאני יכול לתקן ולא מסתדר לי עם הכניעה, 

ויותר מזה, לי החוויה של 'תיקון החטאים' היא חוויה של אשמה של היי רוחני שחוויתי כל כך הרבה פעמים ולא נתן לי כלום, 
אדרב זה הוסיף לי לטראומה מהדת... 
שעד היום אני סובל ממנה, 
לא טראומה ממשהו שעשו לי, אלא טראומה ממשהו שעשיתי לעצמי, 

ולכן המהמקום הזה שהוא נכון לכל כך הרבה אנשים הוא לא נכון בשבילי, 

שנה שעברה הייתי נקי כל תקופת השובבי"ם לא ממקום של תיקון אלא ממקום של החלמה וזה היה מדהים טוב ורגוע... 

ברגע שאני מנסה לתקן אני זורק את עצמי חזרה לזרועות של אוצו אחד שגרם לי את הטראומה הזאת (דהיינו אני עצמי והתפיסה שגרמה לי סבל והלקאה עצמית וכתוצאה שימוש) 

ולכן למרות שבכל מאודי וממעמקי נשמתי אני משתוקק לחווית התיקון המפעימה ומשכרת הזאת, אני מבין שהיא חרב פיפיות בידי, והנסיון לימד אותי שאני (בשלב הנוכחי של ההחלמה שלי) אפגע מאוד. 

הדברים האלה למרות שאני כותב אותם כ'דעתי' הם שיקוף של דברים ששמעתי מחלימים וותיקים שחלקם גם ת"ח גדולים ועובדי ה', 

ישכ 'לכבוד ה' על הדיון המכבד.   

מעניין. תודה רבה על זה

בס"ד

תודה על הדיון. מעניין מאוד. 

מזדהה עם המקום של המורכבות מול הימים האלה, מצד אחד ההתעוררות מצד עצם הזמן לתיקון העניין ומצד שני המורכבות של תודעת החוטא מול החולה. 

באופן אישי על עצמי אומר, שלמרות הרצון החזק להיות במציאות של תיקון הפגם, גם על ידי תעניות ותיקונים, אני מוצא שלא נכון לי בשלב ההחלמה בו אני נמצא להיות עסוק בזה. זה נוגד את עצם האמירה הפנימית שאני מנסה להפנים כל יום ודקה, שהיא "רק להיום", אפילו בלי ניסיונות אקטיביים לתיקון, עצם המחשבה על ניסיון להיות נקי פרק זמן מסויים מראש, מעבר ליום הזה, לא טובה לי, לא בריאה לי ורק עושה אותי יותר חולה. 

מקבל את זה שאני חולה. אוהבים אותי! מקבל את זה שבמסגרת המחלה עשיתי ואני עלול לעשות חטאים ולפגום. לוקח אחריות מלאה על לעשות מה שאני יכול ע"מ להיות במציאות של החלמה. מקווה מאוד להחלים ולהגיע למצב שמלבד ההחלמה אוכל גם לתקן מה שפגמתי. כרגע עבורי זה סותר... 

עשר שמעון כתב on 19 דצמ' 2021 20:46:

מה שאתה אומר זה באמת יכול להיות אחד מהצדדים ואולי אפי' המקובל
אבל יש גם מנגד, טענה שכל מה שהחטא הזה הוא "חולי" ולא נשאר ברמה נורמלית
זה בגלל שזה חטא גדול וכגודל הטומאה שנוצרה מזה כך גדל הכוח שמושך לשוב על החטא (וכמו שהגר"א כותב בפירושו על אבות למה יש כ"כ יצה"ר לדבר דיבורים בטלים בזמן שההנאה לא ממש מוחשית, שזה בגלל גודל החטא שהוא כנגד ביטול תורה, וכמו שבתורה אילו אדם יעמול הרבה הוא כביכול יהיה מכור לתורה ככה החטא של ביטול תורה ע"י דברים בטלים מושך כוח טומאה שיש לו השפעה על האדם לחזור שוב ושוב על החטא)
ולטענה הזאת שהקושי בגלל חומרת החטאים שנעשו, אם אדם יעשה תיקונים כראוי אז אמור לפחות לו המשיכה לחטאים שחטא.
וייתכן שבאמת זה לא עוזר (זה וודאי מתקן, אבל לא מוריד את הקושי בהמשך),  אבל גם יתכן שהתיקונים לא נעשו כראוי כמו למשל תיקון היסוד שצריך גם תענית עם קבלה לפני במנחה, ופדייה של שאר התעניות בכסף ולהתפלל מנחה ביום הצום עם המקובלים שמוציאים אותך בכוונות שמתקנות מה שנפגם, ויש פרטים שצריך לברר
ועכ"פ במקרה שזה לא נעשה נכון או שסתם לא הצליח זה אמור להביא לפעמים לסלידה בגלל ההשקעה שלא צלחה והתקווה שלא התממשה והאורות הגבוהים שהרגשנו שהיו כביכול לא אמתיים.
תודה בכל אופן על השיתוף. 

עשר שמעון. ראשית אני מוריד בפניך את הכובע. 71 ימים נקיים זה הישג אדיר.
קטונתי גם מול כל החברים הגיבורים שאוספים לעצמם ימים נקיים על גבי ימים נקיים.
אבל.. קשה לי עם השפה הזו שהחטא הוא לא הבעיה שלי וממילא גם לא הפתרון שלי.
ועוד יותר קשה לי מה שכתבת שהפתרונות הכתובים בחז"ל ובספרי המקובלים הם מיועדים ל"חוטאים" ולא ל"חולים".
כביכול בזמנם לא היו אנשים חולים, רק חוטאים? והיום התורה השתנתה? 
אני יכול להבין שלצורך הטרמינולוגיה משנים שפה, אבל לא לעקור את המשמעות ולתת פרשנות מחודשת לכל הנושא שרב הנסתר על הבגלוי.
אין ספק שאנחנו חולי נפש, חולי אהבה. בסופו של דבר, הדור הזה בניגוד לדור ההשכלה, כולנו בעלי תאוות מחפשי עונג, קשר, ואהבה. גם האפיקורסים של היום מוּנַעִים מתוך תאוות. קשה להשיג היום אפיקורס סגפן, כמו שהיה בתחילת המאה הקודמת.
אין ספק שאנחנו בדור שקל מאד להחזיק את המקל משני צדדיו, שוב בניגוד לדורות קודמים, ולכן הקושי הגדול היום הוא בעיקר לאנשי הקצוות, אלו שרגע בשמים ורגע מתחת לארץ, וזה מצריך עבודה פנימית קשה מתוך וודאות מוחלטת שאני שייך לצד אחד, לצד של הקדושה, ואם אמעד ואפול, לפחות אפול ואקום בדרך הנכונה.

איך אפשר למחוק במחי יד את כל מה שכתבו לנו והורו לנו צדיקי הדורות שקדמו לדור הזה, כביכול שלא הכירו את המחלות החדשות של דורינו. נראה לי סירוס התורה שלא תהא מוחלפת בשום קונסטלציה.
שוב אני כותב את מה שאני מרגיש מול חברים קדושים וטהורים שאני מתבייש מולם.
אשמח באמת להבין האם יש כאן איזו דרך חדשה או שיש כאן דיבוק חברים שכל אחד חולק מנסיונו הוא, וביחד איש את רעהו יעזורו וכאשר האחד נופל השני מקימו.
תודה לכם וסליחה על הטון הקצת פחות רך.
מתבוסס

'מתבוסס' היקר,
קודם כל אני רואה שאתה חדש כאן בפורום, ברוך הבא.
כשמגיע חבר חדש לקבוצה, אנו אומרים "ברוך הבא לחבר החדש, החבר החדש הוא האדם הכי חשוב בקבוצה', זה נאמר גם עליך. בהצלחה רבה.

ערב טוב,
אין לי מספיק זמן כעת, ובכל אופן אני לא נכנס לגופו של הדיון.
אני רק רוצה להגיב להודעה האחרונה שנכתבה על דברי עשר שמעון.
'עשר ושמעון' לא כתב את מה שכתב מתוך סוגיה שהוא למד, אלא הוא כותב מתוך הנסיון הפרטי שלו, וזהו גם הנסיון הפרטי שלי.
כשחשבתי שאני חוטא, לא הייתי נקי אפי' יום אחד, ומשקיבלתי שאני חולה אני נקי בחסד אלוקים רק להיום במשך 2458 יום.
וזה לא רק משחק מילים.
המחלה שלי היא ריכוז עצמי שגורם לי לברוח מהרגשות ומכל החיים אל התאווה, באותה מידה זה היה יכול להיות בריחה לאלכוהול לסמים הימורים אוכל וכדומה, שלא זכור לי שיש בתורה חטאים כאלה, אלא זה מחלה, ואמנם הפעולה של המחלה שלי היא כמו פעולה של חטאים המוזכרים בתורה, אבל אצלי זה מגיע מכיוון אחר וממקום אחר של חוסר אונים. הבעיה שלי היא לא התאווה אלא חוסר היכולת להתמודד עם החיים, והתרופה שעוזרת לי למחלה הזאת היא עבודת 12 הצעדים.
אין כאן שום תורה חדשה.
בדיוק כמו שלא כתוב בתורה על אקמול ומוקסיפן, ובדרך כלל כשיש לבן אדם דלקת גרון הוא לוקח אנטיביוטיקה שהומצאה במאות שנים האחרונות ולא נמסרה לנו בהר סיני... כך גם התרופה למחלה שלי זה עבודת 12 הצעדים. הבעיה שלי פשוט לא שייכת לחטא המוזכר בתורה.
אני מבין שקשה לקבל את זה ולהבין את זה, אבל זאת המציאות שאני חווה ומרגיש בחסד אלוקים בכל התקופה מאז שהגעתי לתוכנית, ואגב, חיי הדת שלי השתדרגו מאד מאד בזכות התוכנית הזאת.

ואסיים במשפט קטן שכן קשור לנושא שדובר עליו בפוסט הזה, שמעתי כמה פעמים מחבר ותיק שנקי תקופה ארוכה מאד, שיתכן שביום מן הימים הוא יראה שהוא גם צריך לעשות עניין מסויים של תשובה על מה שעשה, אבל כעת הוא לא מתעסק עם זה, כי זה רק מביא אותו ומחזיר שוב לתוך רגשות האשמה וחוסר קבלת המחלה, ומשם הדרך לשימוש - קצרה מאד.

בהצלחה רבה

לא יודע איך לקרוא לך...מתחיל שוב וצועד לאלוקים.....
אני נפעם ממספר הימים שאתה נקי, כמעט כמספר שנות הפורום.וווואהו. יש כבוד.

עדיין לא השתכנעתי. כי בתוך תוכי אני יודע בוודאות שהדרך של יהודי להתרפא זה רק באמצעות הכלים שהיהדות והחסידות העניקה לנו. התרופות שהזכרת הם בגדר חכמה בגויים. התאווה, גם אם היא מחלה, היא מחלה שקשורה לתורה ולא לחכמה.
רק אנחנו צווינו קדושים תהיו... ורק אנחנו יש לנו התמודדויות שאצל הגויים אינם בגדר קושי.
קשה לי לקבל שהבעיה שלי היא מחלה ואינה קשורה לחטא המוזכר בתורה. זה פשוט בלתי נתפס כביכול שהתורה אין לה מזור ומרפא למחלה, במקום ש-12 הצעדים יש לה כן מזור ומרפא למחלה. 
אני שוב מצדיע עם הרבה כבוד לסטטוס שלך, נקיות של 7 שנים. אתה גיבור אמיתי. ואין לי צל של ספק שההצלחה שלך אינה באה במנותק לחיבור שלך לתורה ורוחניות, בניגוד להצלחה של גוי שאין לו שום מחוייבות וקשר לתורה.

בסך הכל אני חדש כאן, ומאמין שלאט לאט אקבל תובנות נוספות בסייעתא דשמיא.. שנזכה להתפייס מחדש עם בורא עולם ולחדש את הברית ואת הקשר... הלוואי.

לא קראתי הכל, רק רוצה להתייחס להודעה האחרונה.
אני מחזק מאוד את דיברי 'מתחיל שוב' ואולי אפילו קצת חוזר עליהם בצורה שונה.

לדעתי צריך להבין כמה נקודות בעניין הזה:
1. כמו שאמר לפניי יש רפואות כמו לאדם שכואבת לו רגל או צריך לעבור ניתוח שבהם לא יעזור לו ללמוד תורה וחסידות כדי לפתור את הבעייה (כך גם לאדם שסובל ממחלת נפש קשה כמו גם התמכרות), גם כאן צריך לפנות לעזרה חיצונית.
דרך התורה במקרה הזה תסכים על כך ולא תפרט כל רפואה לגופה, לפחות לא בצורה של פשט, מה הוא הטיפול המתאים והמדויק.
כך גם כאן (ובד.א את רוב עיקרי התוכנית תמצא מתאימים לדרך התורה בהסתכלות הנכונה).
2. (מדבר בשם עצמי) צריך להבין שזאת מחלה!
במקרה שלנו הגבול מאוד מבלבל ואנו נוטים לחשוב שזה רק 'יצר הרע' / חטא שיש לכל אדם או 'משיכה טבעית' ביחוד בגלל שהנושא מיוחס גם בתורה ונשמע שקיים גם לכל אדם 'נורמלי'.
גם אני הייתי מבולבל מכך במשך שנים, שהרי זה מוזכר בתורה בכל מקום ומדברים על זה בהלכות וכו'.
אבל, צריך לשים את הגבול. אם אתה כמוני תוכל להבין ולהתבונן בפעולות שאנחנו עושים שהם למעשה חוסר שפיות, אדם נורמלי, גם עם המשיכה לא יגיע להתנהגות חסרת שפיות כזאת גם אם יחטא בתאווה.
כאן אנחנו נבדלים בכך שהחוסר שפיות שלנו יגרום לנו לעשות דברים שלא רצינו או חלמנו לעשות, בצורה אובססיבית, כפייתית, חולנית וחסרת שליטה.
*וד.א דווקא חיזוק לכך הוא שגם גויים רבים ברחבי העולם פונים לתוכנית הזאת מבלי שיש להם שום בעייה דתית עם הנושא, אלא מתוך הבנה שיש להם מחלה בעייתית קשה.

אם אתה מזדהה עם כך אז אולי גם אתה שייך אלינו ויכול להעזר בפתרון התוכנית.

בהצלחה ובאהבה רבה.

גידי היקר!
אני מאמין שאתה כבר וותיק כאן, והתחלת כאן תהליך, וברוך ה' כל הכבוד לך.
אני רוצה לחזק את מה שאני כתבתי ולהתייחס שוב למה שאתה כתבת.
חשוב לי לציין שאני לא בא להתווכח ולהתנצח. אני לא שם. אני כאן בשביל ללמוד ולהחכים. אני בסך הכל כאן שבוע, אוהב את הפורום, לומד מההתמודדויות של החברים, עושה עבודה עם עצמי, ומתכתב עם כמה חברים טובים שעוזרים לי ונמצאים איתי ברגעים יפים וברגעים גם פחות יפים.

המחלה הזו כתבת היא חוסר שפיות, וזה נכון כל מכשול הוא תוצאה של רוח שטות שנכנסה בנו, ואינה דומה רוח שטות של יהודי לשטות של גוי. (וכמו שראיתי בשם הגר"א ור' צדוק,על אפר פרה, שיהודי הוא בסך הכל מלולכך, והוא זקוק לקינוח, תבוא אמו ותקנח צואת בנה. אבל גוי הוא הלכלוך בעצמו - זוהמת מצרים) גוי לא עסוק בפיזור וקיבוץ ניצוצות. גוי יש לו בעיה מוסרית ותחום התאוות הוא כל כך רחב שהוא פורץ את כל גבולות המוסר, ולכן הוא גם משפיע על סדר החיים של גוי, שמנסה להיות קצת יותר מוסרי. אני לא מדבר על גויים שיש להם ניצוץ של גרים, שמתעורר בהם רצון להיות הרבה יותר טובים, מתוך מחוייבות למוסר, הרי בסופו של דבר גם הם מצווים בשבע מצוות בני נח.
אבל במהותם של דברים צריך לשים דברים על השולחן.
בשבעים נפש ירדנו מצריימה, ירדנו לגלות כדי לתקן את חטא אדם הראשון, ומאז ועד היום כל יהודי יש לו שליחות בעולם התיקון.
ובאחרית הימים כל הנושא הזה מקבל משקל יותר רחב. נשלחנו להתפזר ותוך כדי איסוף ניצוצות נידחים שלנו אנחנו אוספים על הדרך עוד ניצוצות מאז חטא אדם הראשון.
מטרת ההתמודדות היא קרבת אלוקים, חידוש הברית והקשר עם בורא עולם, וככל שאנחנו מתמודדים ונקיים יותר אנחנו מתקדשים יותר והקשר שלנו עם בורא עולם הופך להיות אדוק יותר. לו יצוייר שאדם נקי המון זמן אבל כל כולו שטוף אגו ואינו עוסק בתיקון המידות, הנקיות שלו אינה משיגה את מטרתה האמתית. וידוע מצדיקים, שיש לפעמים  שמנסים את האדם  לאחר תקופה ארוכה ששמר על עצמו, האם הוא ישתמש בכוח הזה להרע לשני.
מי שלוקח  את כל זה ומייחס לעולם הפיזור מחלה שאינה קשורה לחטא, חוטא לאמת. אין ספק אדם חייב לנסות ולמצוא תחבולות שונות איך לצאת ממעגל הקסמים האכזרי הזה, ועצם זה שנמצאים כאן כל כך הרבה אנשים שמנסים בתחבולות שונות לעקור את עצמם מעולם הפיתוי והתאווה, זה פשוט קץ אחרית הימים.
אבל להתייחס לזה כמחלה גרידה, שאינה נזקקת לתשובה. וכל המושגים של קלקול ותיקון, חטא ותשובה זה משהו של פעם, זה סירוס היסודות שעליהם היהדות מושתתת.
בעזרת ה' כל מה שאקח מכאן מהמקום המתוק הזה אקח כחלק מעולם התיקון, כחלק מזיהוי, מה התפקיד שלי כאן בעולם הזה? ומה בורא עולם רוצה ממני מהמקום הרחוק הזה, שאני כבר לא מכיר אותו ולא זוכר אותו.
נשלחנו רחוק, שקענו במציאות מדומה, כדי שמשם מהמקום הרחוק הזה נתחיל להשתוקק ולהתגעגע מחדש ליום שיבוא ויתקיים בנו: ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים.
באהבה גדולה
מתבוסס

מתבוסס היקר, 

אני מאוד מזדהה אם מה שאתה כותב, וגם אני בתחילת הדרך שלי כאן הרגשתי הרגשות מאוד דומות, וגם רוב החברים החדשים כאן בתחילת הדרך מדברים בנוסח דומה למה שאתה כותב בצורה יפה כל כך.

גם אני מכיר ואוהב את פנימיות התורה והשקפתה, זכיתי לשמש גדולי תורה רבים ולינוק ממעינות רבים החל תורת  הגרא בריסק ועד ר צדוק שפת אמת וחב'ד (ורוב מה שבאמצע...) 

מצאתי שאצלי יש מחלה אחרת! שלא עליה דיברו במונח "חטא",כמו מחלה נפשית שהאלמנט המרכזי שלה הוא לא תאווה בכלל, אלא קושי וטראומה מול החיים, רצון לברוח וחוסר יכולת להתחבר, 

התורה שלמדתי (ועודני לומד ב"ה) לא עזרה לי להנצל מהפעולות החולות שלי, לדוגמא אני יכול להשתמש חצי שעה אחרי שאני מוסר שיעור תורה בהתלהבות ובעומק, 

גם לי קשה לקבל את המחלה,והסתירה (לכאורה) שיש בינה לבין הדעות שלימדו אותי כל החיים,

אבל אישית אצלי רק כשאני מתחבר לתכנית ולעבודה שלה אני נשאר נקי ומפוכח, 

בכל פעם שאני חוזר לרעיונות של חטא ותיקון אני בשלב מסוים חוזר למחלה (כך היה לי אחרי 250 יום של נקיות שחשבתי שאני כבר לא צריך את התכנית....) 

מסקנה שלי שאני אישית חולה בסרטן וחייב כימותרפיה ולא יעזור לי דיאליזה. 

אם הדרך של "מחלה" תגרום לי להיות אבא ובעל אדם ויהודי טוב יותר, אם היא תביא אותי למקום שפוי (כי אני אדם משוגע שמסכן את הכל..כאשר אני משתמש) אם היא תגרום לי לעזור לאחרים,להתקדם רוחנית ונפשית אני מאמין שזה הדרך שה' רוצה ממני. (ואולי ככה הוא רוצה שאתקן את הניצוצות וכו' אבל אין לי עסק בנסתרות..), 

אם הדרך הישנה תוציא אותי מחיבור לחיים תגרום לי לעשות עוול וחוסר נאמנות לעצמי ומשפחתי ולקהילה שלי אני מאמין שהוא לא דורש את זה ממני,

רבנים גדולים צדיקים ופוסקי הלכה הסכימו לרעיון הזה שיש מכורים שצריכים משהו אחר שנלמד מהגויים,ויש לכך הסכמות רבות מאוד! 

נקודה נוספת,
שמעתי מחבר וותיק מאוד שיש לו נסיון רב מאוד בפורום באנגלית,שהוא טוען שאכן רוב המתמודדים באתר הזה אינם "חולים ומכורים" ולכן התכנית באמת לא מתיאמה להם, ולכן יכול מאוד להיות שאתה צריך להמשיך לפעול לפי העקרונות והכלים של היידישקייט ושם למצוא תיקון ורפואה, 

בקיצור מזדהה איתך ותמשיך לעשות את שעובד לך, ואם תרגיש שאתה צריך משהו אחר תמיד תוכל לנסות. 

מה שאמרת הוא דיון ישן בפורום וגם בעבר יצא לי להשתתף בו.
שים לב שלא שללתי את המובן של החטא.
בתוכנית נהוג לומר "חולה ולא חוטא", בהבנה האישית שלי אני חושב שיש גם מובן של חטא (ואפשר להתפלסף על זה) אך כדי להחלים אני צריך קודם להתייחס לחלק החולה.
להתייחס לעצמך כחוטא (בלבד או בכלל) עשוי לגרום להלקאה עצמית ולהחריף את הבעייה.

ד.א לא הייתי קורא לזה "רוח שטות" אלא אם כן הכוונה לסופה שמתחוללת אצלי במשך שנים רבות.