שוב אני, משתף.
קשה לי לחיות בתודעה של שמירת עיניים.
אני מאלה שגם אם עוצמים את העיניים, הפנטזיות מגיעות בין אם אני רוצה ובין אם אני לא רוצה.
אני יכול להטען מכל שטות שאני רואה.
אם הייתי יכול, הייתי עושה לעצמי פרוזדור צר מהבית לבית כנסת, למכולת, וחזרה הביתה בלי מגע חיצוני(לא ריאלי בעליל)
ההתמודדות עם המחשבות על כל אישה שאני רואה לא משנה עם היא מכוערת, יפה, שמנה, רזה, נשואה או לא מטמאת ומתישה את הנפש שלי.
אישתי רחוקה ממני כמרחק השמש מהירח, ואחד הדברים ששולחים אותי למחשבות, ולשימוש זאת הבדידות הנוראית שאני נמצא בה.
אני מפחד ללכת להתקלח מתוך מחשבה שלא אפול שם.(למזלי יש נטספארק ולא בשליטתי)
אומרים שככל שאתה נקי, התמונות, והפנטזיות פחות חזקים אצלך בראש.
הכי הרבה זמן שהייתי נקי זה 4 חודשים, ואז לא דברתי במונחים של נקי, שימוש, מכור, בעיה.
כל החיים הייתה לי תחושה של פגום.
כאילו שרק לי יש את המחלה הזאת.
משובש, לא בריא, סוטה מין.
הקבה יצר אותי ככה?
איך יכול להיות?
וכל הזמן אמרו לי הקבה אוהב אותך.
איך מייצרים נשמה כזאת מעונה מתוך אהבה??
ככה אוהבים??
תאמין
שאם הצלחת לקלקל,
תצליח גם לתקן(רבי נחמן)
הקבה שולח לנו מלאכים לעזרה לכל מי שמבקש.
אתה רק צריך לבחור באמונה שזה ממנו.
הוא שולח לך עזרה, רק תרצה.
אני בחרתי לנסות שוב, ושוב, ושוב, ושוב למרות הנפילות, והמרה השחורה ששוטפת לי את הנשמה, ולא נותנת לי מנוח נפשי ופיזי, עד שאשתחרר מהכבלים האלה
אם הצלחתם לקרוא עד לפה
תודה לכם על זה
