מוסר ושתיים-עשרה הצעדים / הרב אברהם טווערסקימקור: His Final Mission עמ' 59
קובץ להדפסה
הרב טווערסקי שיתף איתי מאמר שהוא כתב עבור האתר TorahWeb.org ב-2010. הוא מתאר היטב איך תוכנית 12 הצעדים נובעת מעקרונות התורה, ונותן סיכום ברור של 12 הצעדים ואיך הם מיושמים עלינו כיהודים חרדים.
מצאתי עניין בכך שבמספר מקרים, הנביאים הוכיחו את העם ע"י השוואת התנהגותם הבוגדנית לזו של אלכוהוליסטים - לדוגמא "שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר." (ישעיהו כ"ט, ט'). אנשים חוטאים, נכנעים לפיתוי עובר הנאה רגעית, מתעלמים מההשלכות ההרסניות ארוכות-הטווח. זו התנהגות טיפוסית של אלכוהוליסט. כל ההַתְרצות ומנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים בהם אנשים משתמשים כדי לבצע חטא, דומים לאלו שבהן משתמש האלכוהוליסט.
המוסר התחיל עם משה רבינו והמשיך בגמרא. הוא הורחב בספרי המוסר הקלאסיים, כלומר ראשית חכמה, חובות הלבבות, אורחות צדיקים ומסילת ישרים. ר' ישראל סלנטר ייסד את לימודי המוסר, בונה מהלכים מסודרים על הנושא, ותלמידיו העשירו רבות את התחום. ליצירות מוסר בנות-זמנינו, מכתב מאליהו של הרב דסלר ועלי שור של הרב וולבה יש ערך מיוחד, מאחר שהן מדברות לדורנו.
לכל ההצעות של מקורות המוסר יש ערך. עם זאת, מאמצי האדם לשפר את הרוחניות שלו הינם בדרך-כלל עניין פרטי. איננו שותפים לטעויות שאנשים עשו, מה פגמי-האופי שלהם, ובאלו טכניקות הם משתמשים כדי לשפר את עצמם. בארבעים שנים של עבודה עם אלכוהוליסטים, הייתה לי ההזדמנות להתבונן איך אנשים משנים בהצלחה את ההתנהגות הבוגדנית שלהם.
תוכניות 12 הצעדים הם שיטה מאוד יעילה להתגבר על הפגע של מגוון התמכרויות - אלכוהול, סמים, אוכל, הימורים, תאווה ומספר אחרות. כמה דעות הושמעו בנוגע להתאמה של התוכניות האלו ליהודים שומרי-תורה, והייתי רוצה להבהיר את הנושא.
במידה שרוב המפגשים הינם מעורבים, זה כבר הועלה כהתנגדות. זה לא פגם מובנה של התוכנית - זו דווקא בעיה לוגיסטית שיכולה להיפתר ביצירת קבוצות נפרדות לגברים ונשים.
מאחר שרוב המפגשים מתקיימים במרתפי כנסיות או מרכזים חברתיים, ישנם המרגישים שאלו תוכניות נוצריות. העובדה העצובה היא שמעט מאוד בתי-כנסת יפתחו את דלתותיהם למפגשי תוכנית. הואיל ומגוון ההתמכרויות השפיעו חמורות על יהודים רבים, זו תהיה מצווה לבתי-הכנסת לפתוח את דלתותיהם למפגשים.
ניתן לטעון שהראשונה מתוכניות 12 הצעדים, אלכוהוליסטים אנונימיים, הייתה התפתחות של קבוצה נוצרית. זה אמת. עם זאת, כפי שכבר נראה, לא רק שהתוכן של תוכניות 12 הצעדים מתיישב עם התורה, אלא באמת נראה שהוא הותאם ממקורות תורניים. אינני יכול להבין כיצד למייסד של AA, ביל וילסון, היה גישה למושגים הנמצאים בגמרא וביצירות המוסר. העובדה שאלו אומצו ע"י קבוצה נוצרית לא פוסלת אותם, בדיוק כמו שקדושה בשמו"ע לא נפסלה כשעיבדו אותה לתפילה נוצרית.
אנשים מסוימים חושבים בטעות שהצעד החמישי הוא כמו וידוי נוצרי. כפי שנראה עוד מעט, הוא לא. בואו נציץ לשתיים-עשרה הצעדים.
צעד 1: הודנו שאנחנו חסרי-אונים מול האלכוהול - שאיבדנו את השליטה על חיינו
צעד 2: הגענו לאמונה שכוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתינו.
זה העיקרון האמירה בגמרא (קידושין ל:) שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. במילים אחרות, בלי עזרת הקב"ה, אנחנו חסרי אונים מול היצר הרע. ואכן, הגמרא מספרת על שניים מגדולי הצדיקים שפותו ע"י השטן וכבר היו באמצע ביצוע החטא, והם ניצלו רק ע"י התערבות ה'. (קידושין פ"א.)
הגמרא מייחסת חטא לאי-שפיות זמנית (סוטה ג.). על-כן, אנחנו חסרי-אונים מול הפיתוי לחטוא בלי עזרת אלוקים, ממש כמו שהאלכוהוליסט חסר-אונים מול הפיתוי לשתות, ורק כוח גדול ממנו (שאנחנו מגדירים כאלוקים) יכול למנוע את ההתנהגות הבלתי-שפויה.[1]
חוסר האונים שלנו מול החטא נובע בעיקר משני גורמים:
הכוח המוחץ של היצר הרע. זה מתואר היטב במאמר מפחיד בעיני מאת ר' ירוחם ליבוביץ' "ארץ ניתנה ביד רשע", שבו הוא מתאר את הכוחות יוצאי-הדופן של השטן (דעת, חכמה ומוסר ח"ב עמ' קל"ט). המאמר הזה נכתב בתרפ"ח, הרבה לפני ההתרחבות העצומה של כוחות השטן הכבר-מבעיתים באמצעות האינטרנט והטלוויזיה.
הפגיעות שלנו להונאה עצמית. ממש כמו שופט שלוקח שוחד, השיפוט שלנו מסתבך משמעותית ע"י הרצונות שלנו, שהינם שוחד רב-עוצמה. הרב דסלר מתייחס לזה במאמר שלו "מבט האמת" (מכתב מאליהו, כרך א').
בלי סייעתא דשמייא, אנחנו חסרי-אונים.
צעד 3: החלטנו למסור את רצוננו וחיינו להשגחת אלוקים, כפי שאנו מבינים אותו.
הביטוי "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו" היה מקור לבלבול. מטרתו הייתה להימנע מלהתייחס לאל של דת כלשהיא. היהודי אמור לומר, "החלטנו למסור את רצוננו וחיינו להשגחת ה'". הצעד הזה מבוטא בשני מושגים תורניים: 1) בטל רצונך מפני רצונו (אבות ב' ד'), 2) "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ." (תהילים נ"ה, כ"ג).
משה רבינו מזהיר אותנו לא להניח שאנו שולטים בגורלנו. "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל." (דברים ח', י"ז-י"ח).
צעד 4: עשינו בדיקת-מלאי מוסרית[2] נוקבת וחסרת-פחד.
כל ספרי המוסר מדגישים שוב ושוב את החשיבות של חשבון-הנפש, חשבון אישי שאי אפשר לבטאו טוב יותר מ"בדיקת-מלאי מוסרית נוקבת וחסרת-פחד." זו אכן חייבת להיות חסרת-פחד, משום שזה דורש אומץ לעשות חיפוש עצמי בכנות ולהתעמת עם חלקים של אופיינו ואישיותנו שאיננו רוצים לדעת על קיומם. שלמה המלך אמר "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו" (משלי כ"א, ב'). זה כל-כך קל לתרץ ולהצדיק את מעשינו.
בעשיית בדיקת-מלאי מוסרית, אנו חייבים לרשום את נכסינו וגם את נטלינו, את זכויותינו ואת חובותינו, משום שזו הדרך היחידה שבה נוכל להשיג הכרה-עצמית אמיתית. גדול המוסר ר' ירוחם ליבוביץ' אמר שאם אדם לא מודע לחסרונותיו, הוא אינו יודע מה עליו לתקן. לעומת זאת, אדם שלא מודע ליתרונות האופי שלו נמצא במצב אומלל יותר, משום שהוא אינו מודע לכלים שקיבל כדי לחיות חיים ראויים.
צעד 5: הודינו בפני אלוקים, עצמנו ואדם נוסף על טבעם המדויק של פגמינו.
הצעד הזה פורש בטעות כווידוי קתולי. זה אינו נכון. במדריך שלו לחיים ראויים (צעטל קטן), ר' אלימלך מליזענסק אומר שעל האדם לחשוף את עצמו לחבר נאמן, ולהודות בפניו על כל דבר שעשה, ואפילו במחשבות השפלות ובחשקים ששוכנים בו. הבעתם שוברת את כוחו של היצר הרע.
עבירות מוסריות אישיות לא אמורים להתגלות ברבים, אבל אנחנו צריכים לשתף את חולשותינו הבין-אישיות. הן בדרך-כלל בשל הדחפים הרכושניים שלנו, שמובילים לקנאה וחוסר כנות.
צעד 6: נהינו מוכנים שאלוקים ישחרר אותנו מפגמים אלו באופיינו.
צעד 7: ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מחסרונותינו.
אנחנו בד"כ יכולים לשלוט בהתנהגות שלנו, אבל יש לנו קצת או בכלל לא שליטה על הרגשות שלנו. זה ברור מהגמרא שאנחנו נולדים עם מספר תכונות אופי, שחלקן אנחנו יכולים לזכך ולכוון למטרות טובות. אנחנו לא יכולים, בכוחותינו שלנו, להיפטר מכמה תכונות לא רצויות.
ידוע שהחפץ חיים הקדוש התפלל בדמעות מול ארון הקודש שאלוקים ישחרר אותו מרגשות הכעס שלו. החפץ חיים מעולם לא הראה כעס, משום שהוא היה בשליטה על ההתנהגות שלו, אבל הוא לא יכל לחסל את הרגשת הכעס, והתפלל לאלוקים שיסיר אותה.
כמובן, אנחנו צריכים לעשות את שיעורי הבית שלנו לשחרר את עצמנו מהתכונות השפלות, וכך אדם נהיה "מוכן שאלוקים יסיר את הפגמים האלו באופייו." האדם צריך לעשות את כל מה שביכולתו, ואז יוכל "לבקש בענווה שישחרר אותו מחסרונותיו."
צעד 8: עשינו רשימה של כל האנשים שבהם פגענו, ונהינו נכונים לכפר בפניהם כולם.
הגמרא אומרת שלמרות שחטאי האדם נמחלים ביום הכיפורים, זה לא כולל גם חטאים שבין אדם לחברו. מחילה אלוקית ניתנת רק אם האדם חיפש בכנות מחילה מהאדם שבו הוא פגע או העליב.
צעד 9: כיפרנו במישרין על מעשים אלו, פרט למקרים שמעשה זה היה פוגע בהם או באחרים.
מעניין לציין שיש מחלוקת בין שניים מהאחרונים האם אדם צריך לעשות כפרה, אם בעשיה זאת הוא יצער את הנפגע. אדם ביקש ממני למחול לו על שהפיץ עלי שמועה רעה. מחלתי לו, אבל הייתי מעדיף שלא יספר לי על זה, משום שעכשיו אני דואג איזו שמועות רעות מסתובבות עלי.
במקרים כאלו, ר' ישראל סלנטר אומר שעדיף לאדם לא לבקש מחילה, משום שזה ירגיז את האדם. החפץ חיים, לעומתו, אומר שהאדם חייב לבקש מחילה בכל מקרה. שעשע אותי שביל ווילסון נמשך לדעתו של ר' ישראל סלנטר.
"כיפרנו במישרין לאנשים אלו בכל מקום שהדבר ניתן." המילים האחרונות הן הסתייגות מעניינת. מה תוכל לעשות אם האדם שבו פגעת עבר לארץ אחרת, ואין דרך שתוכל למצוא ולהשיג אותו? סידורו של שבת אומר שכאשר אתה מתחרט באמת על מעשיך ומיצית כל אפשרות לנסות ליצור קשר אישי עם האדם שבו פגעת, אתה יכול להניח שה' ישים בליבו שיסלח לך.
צעד 10: המשכנו בבדיקת-המלאי האישית, וכששגינו הודינו בכך מייד.
בעלי שור, הרב וולבה אומר שכדאי לאדם לשאת מחברת ולתעד מקרים בעלי אופי מוסרי ולסקור אותם בסוף היום. אנחנו יכולים כ"כ בקלות לשכוח דברים שאנחנו לא רוצים לזכור, אבל בדיוק הדברים האלו דורשים את תשומת-ליבנו. לשמור חשבון-נפש מתמשך זו הדרך הטובה ביותר לזהות טעויות ולתקן אותן.
אי אפשר להדגיש מספיק חזק את "וכשטעינו הודינו בכך מייד." הנטייה הטבעית היא להגן על טעויותינו ולתרץ אותן. זו שגיאה גסה. אירועים פוליטיים שקרו לאחרונה הוכיחו ש"טיוח" לא עובד. האדם יגיע לתוצאות טובות בהרבה אם הוא יגבר על הנטייה להגן על השגיאה ויודה בה מייד.
אחד ממפרשי התורה מציין את הגדולה של אברהם אבינו. התורה אוסרת בחריפות קורבן אדם: "כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלוהיהם, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם." (דברים י"ב, ל"א). במשך עשרות שנים אברהם הטיף נגד עבודת האלילים הפגנית הזו, אומר שאלוקים לעולם לא ירצה קורבן אדם.
כעת, אברהם מבין שה' רוצה שהוא יקריב את יצחק, והוא באמת משתוקק למלא את רצון ה'. אבל איך הוא יעמוד מול המוני האנשים שלהם הוא אסר בתקיפות קורבן אדם? הוא יאלץ לומר, "במשך שישים השנים האחרונות, מה שאמרתי לכם היה טעות." אברהם מוכן להודות שכל חייו הוא שגה. זו הגדוּלה של אברהם.
צעד 11: חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוקים, כשאנו מקשים רק לדעת את רצונו, ואת הכוח לבצע זאת.
ספרי המוסר והחסידות גדושים בעיקרון הזה. במקום להתפלל על צרכים אישיים, דוד המלך אומר, "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה', אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ - שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי" (תהילים כ"ז, ד'). כשה' מופיע בחלומו של שלמה המלך ומציע להעניק לו משאלה, הוא מבקש רק חוכמה.
בתפילה קודם התפילה הנלהבת שלו, ר' אלימלך מליזעסק מתחנן לעזרה אלוקית בתפילתו. הוא מסיים את תפילתו כך, "ואם אין לנו שכל לכוון את לבבנו אליך, אתה תלמדנו אשר נדע באמת כוונת רצונך הטוב."
צעד 12: משעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלו, ניסינו לשאת את הבשורה לאלכוהוליסטים, וליישם עקרונות אלו בכל תחומי חיינו.
התורה מלמדת אותנו שיש לנו חובת עריבות - אחריות הדדית אחד לשני. ישנה מצווה דאורייתא של תוכחה - לגנות התנהגות לא ראויה. אכן, אם לאדם יש אפשרות של השפעה חיובית על אדם אחר והוא אינו עושה זאת, הוא מוחזק כאחראי על עבירות השני.
הגמרא אומרת שיש משפט אחד שכל התורה תלויה בו: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג' ו'). התורה דוחה את הרעיון של "תן לאלוקים את ששייך לו, ולקיסר את ששייך לו." אין לנו שני אמות-מידה, אחת לדת ואחת לחול. אנחנו נדרשים לתרגל את עקרונות התורה "בכל תחומי חיינו."
תנו לי לשתף איתכם תובנה.
הרמב"ם אומר שתשובה אמיתי מושגת כש"יעיד עליו יודע מחשבות, שלא ישוב לזה החטא לעולם." (הלכות תשובה ב', ב') מפרשי התורה שואלים, איך הרמב"ם אומר זאת? לאדם תמיד יש בחירה, החופש לעשות טוב או לחטוא. אם ה' מעיד שלא ישוב לזה החטא לעולם, אז או שהאדם יאבד את הבחירה שלו, או שעדותו של ה' אינה נכונה. שתי האפשרויות לא יעלו על הדעת.
הגעתי למפגש של אלכוהוליסטים מחלימים שבו הדובר אמר, "האדם שהייתי היה שיכור, והאדם שהייתי ישתה שוב. אם אי-פעם אחזור להיות האדם שהייתי, אני אכן אשתה שוב." לפתע, דברי הרמב"ם נהיו ברורים.
חטא לא קורה בחלל ריק. חטא קורה כשאדם נמצא במצב רוחני שמאפשר לחטא לקרות.
לדוגמא, אדם חרדי לא יאכל טרף. הוא נמצא ברמה של שמירת תורה שבה אכילת טרף היא בלתי אפשרית. בואו נניח שהוא מגלה שהוא בשוגג דיבר לשון הרע. הוא מתחרט עמוקות וגומר אומר, "אני חייב להיות יותר זהיר עם הדיבור שלי."
תשובה טובה? לא, אומר הרמב"ם. לדבר לשון הרע זה חטא חמור, ממש כמו לאכול טרף. ועדיין, למרות שזה בלתי-אפשרי שהאדם הזה יאכל בשגגה טרף, זה לא בלתי-אפשרי שהאדם הזה ידבר בשגגה לשון הרע. תשובה אמיתית, אומר הרמב"ם, היא שהאדם ירומם את עצמו לרמה של קדושה שבה דיבור לשון הרע בשגגה הוא בלתי אפשרי כמו אכילת טרף.
זה אפשרי, כמובן, שהאדם יתדרדר מרמת הקדושה הזאת, בכזה מקרה הוא אכן עשוי לחזור על המעשה. על-כן, ה' לא יעיד שהאדם לא יבצע את החטא שוב לעולם; במקום זאת, ה' מעיד שהאדם הצליח להגיע לרמת קדושה שבה חטא כזה אינו אפשרי. זו הסיבה שהרמב"ם, שלא כהרגלו, בוחר להתייחס לה' כ"יודע מחשבות", כלומר, יודע שהאדם השיג את הרמה הרוחנית.
זו הסיבה שהרמב"ם ממשיך, שעם כזו סוג של תשובה יכול האדם לומר, "ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים" (הלכות תשובה ב', ד').
-----------------------
[1] כאן חשוב לציין שהתמכרות איננה יצר הרע, אלא מחלה שצריכה טיפול, כפי שהרב טווערסקי מציין במספר מקומות אחרים. מחשבה אחרת תהיה טעות עם השלכות פוטנציאליות קטלניות. -המתרגם
[2] בד"כ מתורגם כ"חשבון נפש", אך כדי למנוע בלבול עם החשבון-נפש היהודי, העדפתי את התרגום היותר-מילולי. -המתרגם