ברוכים הבאים, אורח

מתחיל שוב... (יש ברירה?)
(2 צופים) miko123, (1) אורח
  • עמוד:
  • 1

נושא: מתחיל שוב... (יש ברירה?) 157 צפיות

מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 2 שבועות, 1 יום #155577

  • miko123
  • מחובר
  • חבר ותיק
  • הודעות: 40

משום מה לא הצלחתי להגיב על השרשור הרגיל, אז פותח חדש, בתקווה שזה יהיה דף חדש. אבל למה שיהיה חדש? אני לא יכול שלא לשאול, הרי הכל מרגיש כל כך ישן. היום נפלתי. היה לי יום טוב, ומשום מקום נפלה עליי הרגשה שאומרת "אין לך דבר טוב בחיים, שווה לחיות למענו, חוץ מאו"פ". אז למזלי את הפ' אין לי בישיבה. אבל חרשתי על המחשב המסונן בנסיון למצוא כל חומר. בזבזתי שעות במקום ללכת לישון מוקדם כמו שרציתי. עוד מעט אני מתחיל שלב חדש לגמרי בחיים, מתגייס, מסיים את התקופה בישיבה. ככה אסיים אותה? מלוכלך? אני לא רואה כבר מה כל כך אפשר לעשות. ברגע שאני מרגיש שזה הדבר היחיד המעניין בחיים,  הזוהר ולו במקצת, ברור מה תהיה התוצאה המיידית. אפילו להתפלל כבר אני לא מצליח. בשלב שבו הייתי אמור להיות בשיא המדרגה הרוחנית שלי. נאבדתי. לא מוצא את עצמי, שכחתי את עצמי מתישהו בדרך. והחיים ממשיכים. והם כבר נהיים קשים. ואני יודע כמה הם באמת יפים וקדושים. אבל הם מתחמקים. תפילה אשא לאלוקים. חדש בי רוח מבפנים. 
סליחה על האריכות. פרקתי. אשמח ממש לכל תגובה! מחר... יום חדש. מתחילים לספור.

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 2 שבועות, 1 יום #155579

  • פיניוני
  • רצף ניקיון נוכחי: 39 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31

אהובי אהובי אהובו של הקב"ה!!!!
בתוככי לבך הנך יודע שהפורנו הורס לך (ולי) את החיים
"החיים יפים יותר ללא פורנו" צריך לחזור ולשנן את זה שוב ושוב
בהצלחה בדרך.......

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 1 שבוע, 3 ימים #155592

מזדהה מאוד... הללכת לאיבוד הזה, הרצון שהשלב הבא יהיה זה שיהפוך את המצב, שאהיה בן אדם סופסוף "רגיל", ובאמת האו"פ זה מה ששואב אותי כמו ששום דבר אחר לא שואב אותי, שואב לי את התשומת לב, ואת המחשבות, ואת הזמן, ואת הרצונות. כי אני מרגיש שאני כבר לא ממש מאמין ברצונות שלי. 
אלו היו כמה משפטי הזדהות.
ואני מדבר לאחר נפילה טרייה, אז חייב לתת איזה חיזוק לך ולי. 
בעיקר ההיכרות עם החיים הטובים היא זו שדוחפת אותי שוב ושוב להמשיך ולנסות. לא מבחירה. דווקא בצורה הכי טבעית שיש, כמו שבן אדם שטובע לא ישחרר עד הנשימה האחרונה. 
ואני אומר תודה על זה שיש חיים שאני באמת מאמין שהם שם, מעבר להתמודדות הזו, וזכיתי לגעת בהם, לחוות אותם, להיות חלק מהם, זמנים שהאו"פ לא לקחו בהם חלק ולא טימאו אותם. 
אז שיהיה בהצלחה בהמשך, לקום, ולהודות על הרגעים והתקופות שאתה לא שרוי בתוך המסך וכל המתלווה אליו. 
כי בוודאי יש כאלה.

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 1 שבוע #155617

  • miko123
  • מחובר
  • חבר ותיק
  • הודעות: 40

מטורף אחי, מאוד מזדהה. ההשערה הזאת שיש שם מציאות שהיא אמיתית, שהיא אחרת, והיא חיה ונושמת ומחכה לנו. אנחנו יודעים את זה כי ביקרנו שם לרגעים. זאת הציפייה לישועה. חזק ואמץ אחי ואל תשכח שאתה תמיד במלחמה.
אני עכשיו על שלושה וחצי ימים נקיים, ואני אומר את זה- קשה לי מאוד. המחשבות יכולות להגיע מספיק עמוק כדי להילחם באהבת הקדושה והטהרה שלי. נלחמים בשם ה'!

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 4 ימים #155635

  • miko123
  • מחובר
  • חבר ותיק
  • הודעות: 40

לפני שבת הייתה נפילה. היא נבעה מכאב. טבלתי והשתקמתי בחסדי ה'. צריך להאמין בחיי. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. קדימה!

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 3 ימים, 5 שעות #155650

  • miko123
  • מחובר
  • חבר ותיק
  • הודעות: 40

עוד שתי נפילות היום. מה יהיה? איך אקבל תורה כך? שכחתי גם מזמן כבר איך מתפללים. האש שלי יוקדת, אבל הזמן שלי אוזל. אנא ה' הושיעה נא

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 3 ימים, 4 שעות #155652

  • חסידי
  • רצף ניקיון נוכחי: 3 ימים
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 19
miko123 כתב on 17 מאי 2026 14:09:

עוד שתי נפילות היום. מה יהיה? איך אקבל תורה כך? שכחתי גם מזמן כבר איך מתפללים. האש שלי יוקדת, אבל הזמן שלי אוזל. אנא ה' הושיעה נא


אח יקר, ידעתי את מכאובך, מרגיש מאוד מאוד את כאבך ואת תסכולך! מבין אותך כל כך, את האכזבה האין סופית בפעם המיליון, מה יהיה...

אולי תנסה להפסיק לחשוב כעת על הנושא של מעבר של ישיבה/צבא, על חג השבועות ומתן תורה, ועוד דברים צדדיים... כל אלו רק מוסיפים לתסכול ולהרגשה הקשה. מספיק מה שאתה סובל מהנפילות, איך צורך להוסיף מלח ופלפל...

תתמקד בך בעצמך, תחפש בך את הנקודות הטובות, את המעלות, את החלקים הנהדרים שיש בך. לפעמים מרוב התסכול קשה לנו למצוא אותם, אבל צריך להתעקש ובכח למצוא, זה ברור שיש הרבה דברים טובים.

אחרי שכבר ראית את חלק הטוב שלך, כבר לא תסתכל על עצמך כאפס.
הנפילות האלה לא הופכות אותך לגמרי לאדם רע חלילה, אתה אדם טוב רק עם ענין שצריך לפתור.
כעת תתפוס רק את הכאב של הנפילות, ותתמקד רק בזה.
תנסה גם להתמקד רק בהווה, היינו רק על היום הזה. המחר עדיין לא כאן. זה יוריד לך מהלחץ.
תשתדל שהמשך היום יהיה נקי ומסודר. תמצא עם מה להעסיק את עצמך. לטייל, לשיר, לכתוב או לקרוא... העיקר להסיח דעת מהעצבות.

כשתהיה יותר מפוכח יהיה לך יותר קל לבדוק יותר לעומק מה כדאי לך לעשות להמשך חיים תקינים.

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 3 ימים, 4 שעות #155656

  • פיניוני
  • רצף ניקיון נוכחי: 39 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31
"חסידי", מאד מזדהה עם דבריך, אני נפלתי המון במקום הזה של ערב ימים נוראים, ערב שבועות ואני חייב לבוא נקי וכו' וכו', ושבוע אחרי זה ולפעמים גם פחות הייתי נופל שוב..., רק בכיפור האחרון בכיתי את נפשי בדמעות שליש, ולאחר יומיים הייתי שוב בשאול תחתית......
אין אני מזלזל בכל התחזקות, וכידוע דברי אחד האדמורי"ם מהדור הקודם שאמר לבחור שיצא שאלה: "תזכור שבכל מחשבה של שניה שאולי אני אתגבר, אתה גורם להשי"ת נחת רוח עצום"...
אבל בכל זאת אנחנו חולים במחלה של התמכרות למין, ומחלה זקוקה לטיפול עקבי, ולא לריגושים...., בין בר"ה בין ביום כיפור, ובין בסתם יום שלישי של אמצע חשוון...., בדוק כמו שחולה לא יקח כדור רק כשהוא מתרגש.... הדברים ברורים...
כיום אני יכול לעשות תרגיל "סטאר" גם באמצע שמונה עשרה......., ובטוח שה' סולח על "עברות" שכאלה...
אין ברירה, חייבים טיפול עקבי לאורך זמן, בלא להתרגש מדברים חולפים....
אשמח לשמוע את חוות דעתכם

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 2 ימים, 16 שעות #155669

  • nbym
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 270
אח יקר, המילים ששיתפת כאן בפורום פשוט שוברות את הלב ואי אפשר שלא להרגיש כמה כבד וקשה לך ברגעים האלה. כשאתה כותב ששכחת את עצמך מתישהו בדרך ושאתה כבר לא מוצא את עצמך בכלל, המילים האלו מראות בדידות עמוקה מאוד של בחור שרואה את כל הדברים שהוא הכי מאמין בהם פשוט חומקים לו בין האצבעות. זה הכי מובן בעולם למה אתה מרגיש אכזבה מטורפת ועצב עמוק מול שתי הנפילות הרצופות האלו, במיוחד כשהן מגיעות דווקא עכשיו, בזמן שבו רצית יותר מכל להיות בשיא שלך מבחינה רוחנית. החשש הגדול שלך לסיים את התקופה המשמעותית של הישיבה בהרגשה של לכלוך והחמצה הוא כאב טבעי מאוד של מישהו שבאמת רוצה קדושה ומוצא את עצמו מותש לגמרי ומרוקן מול המחשב באמצע הלילה.
התחושה הזו שאתה עומד מול תקופה שלמה שעומדת להיגמר ומרגיש שהכל מתמסמס ברגע האחרון (לכאורה, כי קשה להסתכל חיובי ברגע קשה, אך חס וחלילה לא מתכוון לבטל את רגשותיך) היא חוויה מטלטלת ומייאשת בצורה בלתי רגילה, וזה כל כך מובן שתרגיש ככה מול שינוי כזה גדול.

חברי הפורום המדהימים כאן העניקו לך המון כוח כשהזכירו לך שהחיים האמיתיים והקדושים קיימים ומחכים לך, ושנפילות לא הופכות אותך לאדם רע אלא לאדם טוב עם קושי שצריך לפתור. אני מזדהה עם ההצעה להרפות מהמחשבות המלחיצות על העתיד ועל חג השבועות, להתמקד אך ורק ביום הנוכחי כדי להוריד את הלחץ, ולזכור שכל שנייה של ניסיון להתגבר מביאה איתה נחת רוח עצום למעלה ושמדובר בתהליך ארוך שדורש טיפול עקבי.
מעבר לדברים החשובים שהם כתבו, לעניות דעתי כדאי לשים לב ששתי הנפילות הרצופות האלו באותו היום הן לא סימן לכך שהרצון שלך נחלש, אלא הן ממש קריאת השכמה של הנפש שמסמנת לך שהיא כנראה נמצאת כעת בעומס רגשי. החיפוש המתיש הזה במחשב המסונן במשך שעות ארוכות מראה שהבעיה היא בכלל לא חומרי הצפייה עצמם, אלא הניסיון הנואש של הנפש שלך למצוא איזו נחמה (כנראה באמת, מהפרידה מהישיבה ומהגיוס הקרוב לצבא, אבל אולי עוד... התשובה נמצא בתוכך, בהסתכלות פנימית) כשאתה נלחם רק דרך מחסומים טכנולוגיים כמו סינונים, אתה בעצם מתיש את מאגרי האנרגיה שלך במקום לתת מקום לחששות האמיתיים שמנהלים אותך מאחורי הקלעים, והעייפות הפיזית הזו מהחיפושים בלילה יכולים להכשיל אותך בסופו של דבר.

כשאתה נמצא במצב של קושי, הנטייה לקשור בין ההצלחה שלך בניקיון לבין הזכות שלך לקבל את התורה מייצרת מלכודת אכזרית, שבה הלחץ להגיע מושלם לחג הופך בעצמו לדלק הראשי שמביא את הנפילה הבאה בשל המתח הנפשי שנוצר בתוכך. הניסיון להציב לעצמך דדליין רוחני ולחשוב שאתה חייב להיות נקי ומבריק בנקודת זמן מסוימת הוא משא כבד מדי שאף אחד לא יכול לעמוד בו.
צריך לזכור שהקב''ה אינו נמצא רק בזמנים של התעלות ודביקות, אלא הוא קרוב ומחבק אותך במיוחד עכשיו, בתוך המקום הכי נמוך ובתוך תחושת חוסר האונים, והעובדה שאתה כל כך מצטער על הריחוק מוכיחה שהנשמה שלך נותרה טהורה ושלמה לגמרי. דווקא שם, כשאתה מרגיש ששכחת איך מתפללים, הזעקה הזו והכאב שפרקת כאן בפורום הם התפילה הכי גבוהה והכי אמיתית שיכולה לעלות, תפילה שבוקעת מעומק הלב השבור.

המאבק הממושך שאתה מנהל מוכיח שיש לך כוחות עצומים של התמדה חיובית, ואותה טבילה במקווה אחרי הנפילה שלפני שבת מראה שאתה לא מוותר על עצמך גם כשקשה. אל תיתן לתחושת הלכלוך הזמנית להסתיר את הזמנים היפים והתורה שכבר הספקת לקנות בתקופת הישיבה, כי שום רגע של נפילה לא יכול למחוק את מי שאתה ואת הדרך שעשית.
תן לעצמך רשות להרפות מהדרישה הנוקשה הזו להיות מושלם לקראת השלב הבא, חבק את הקושי בקצת חמלה, ואל תנסה לתקן את כל החיים ברגע אחד אלא תתרכז רק בנשימה של עכשיו ובצעד הקטן הבא שאתה יכול לעשות מתוך מקום רגוע ובטוח יותר. קבלת התורה והגיוס לצבא יגיעו, והם יפגשו אותך בדיוק כפי שאתה, עם האנושיות שלך והמאמצים שלך, וזה בדיוק מה שנדרש ממך, לא יותר ולא פחות.
חזק ואמץ!
נערך לאחרונה: לפני 2 ימים, 16 שעות על ידי nbym.

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 2 ימים, 16 שעות #155670

  • nbym
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 270
פניוני, התגובה שלך לחסידי מציבה מראה מדהימה ומאוד אמיצה מול אחת המלכודות הכי עמוקות של כולנו בהתמודדות הזו. כשאתה משקף את הניסיון הכואב שלך מכיפור, עם הבכי והדמעות שיומיים לאחר מכן נעלמו בתוך שאול תחתית, אתה בעצם מביא את התחושה המוכרת של חוסר האונים שמגיע אחרי האורות הגבוהים.
לקחת את הרעיון הזה של הפחתת הלחץ והרחבת אותו בצורה מבריקה אל תוך המועדים הגדולים של השנה, מתוך הבנה שהציפייה להגיע מושלם ומצוחצח לימי הקודש היא בדיוק זו שמייצרת את המתח הנפשי שמפיל אותנו בסוף.מתוך החיבור בין הדברים שלכם עולה תובנה חדשה ומשמעותית לגבי הדרך שבה אנחנו מגדירים הצלחה וריפוי.

חסידי הציע פתרונות שמבוססים על שינוי המצב הרגשי באותו הרגע כדי לצאת מהעצבות, ואתה מציג גישה שמקבלת את המצב, כנתון קבוע שאינו משתנה לפי לוח השנה או רמת המוטיבציה הרגעית. המעבר הזה, מתפיסה של פתרון משברים נקודתיים והסתמכות על ריגושים זמניים לניהול שוטף, אפור ועקבי, מראה שההחלמה האמיתית לא קורה בתוך תחושת ההתעלות של ערבי חגים, אלא דווקא ביכולת לבנות שגרה יציבה ובטוחה בתוך הימים הרגילים של השנה, כמו בסתם יום שלישי של אמצע חשוון כלשונך.

הצעה מעשית יכולה להיות להפסיק, להציב לעצמנו דדליינים רוחניים או לנסות לייצר רצפי ניקיון מיוחדים לקראת תאריכים משמעותיים, מפני שההתעסקות הזו רק מגבירה את החרדה והלחץ בנפש. במקום לנסות לתקן את הכל בבת אחת מתוך רגש חולף, כדאי לאמץ תוכנית עבודה יומיומית וקבועה שאינה תלויה במצב הרוח, ולראות בכל מאמץ קטן של קטיעת המחשבה, כמו בתרגיל הסטאר שהזכרת, את המהות של הטיפול עצמו.

בנוסף, חיוני להפריד לחלוטין בין הערך העצמי והקשר עם השם יתברך לבין השאלה אם הצלחנו להישאר נקיים, מתוך ביטחון מלא שהוא רואה את המאמצים המטורפים, מבין ללב, ומלווה אותנו באהבה ובחמלה ממש שם, בתוך המקומות הכי נמוכים של המאבק.
נערך לאחרונה: לפני 2 ימים, 16 שעות על ידי nbym.

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 2 ימים, 8 שעות #155674

  • פיניוני
  • רצף ניקיון נוכחי: 39 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31

וואו, חיממת לי את הלב, וחידדת אפילו לי את הדברים יותר ויתר לעומק... ואני בטוח שבשבילי בכל אופן זו הדרך הנכונה, ועם קצת אומץ אני יכול לומר שכנראה גם בשביל רוב האנשים.......
מאחל הצלחה ענקית לכולם..... 
ושוב תודה על הפידבק, עברתי שנים של אכזבות ונפילות בכדי להגיע לתובנה הזאת...

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 1 יום, 22 שעות #155683

  • miko123
  • מחובר
  • חבר ותיק
  • הודעות: 40

תודה עצומה לכולם, באמת! נפלתי היום שוב, ומאוד חיזקתם אותי. תודה רבה רבה, זה כל כך מוערך.

תגובה: מתחיל שוב... (יש ברירה?) לפני 25 דקות #155686

  • miko123
  • מחובר
  • חבר ותיק
  • הודעות: 40

הלב כואב, מאוכזב. הלב יודע שלא אלו החיים. אבל הוא לא מצליח להיפגש עם מה כן, רק לעיתים. אין צורך ואין גם כוח להכביר במילים. העיקרון פשוט- הלב רוצה לחיות, אבל מה הם החיים? איפה הם אותם חיים? מתי אפגש עם החיים, החיים האמיתיים?
לשבועות הבעל"ט אני מאחל לי ולכל חברי הקהילה הקדושה את הברכה הבסיסית ביותר והעליונה ביותר: חיים.

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.47 שניות

Are you sure?

כן