הלזאת יקרא אינסטינקטים פצועים?
אין שמחה כסגירת מעגלים
אשמח לשמוע את המסר...

אני קורא את הפוסט הזה לראשונה
ואחזני הלם...
אכן, יש אלוקים!!!

ולי לא נותר אלא להתרגש ולהודות לאבא היקר שנתן לי להיות חלק מהתהליך הארוך והמרפא הזה.

מרגש מאד. כבר כשזה פורסם קיוויתי לסוף טוב, והסקרנות שלי גרמה לי לרצות שהסוף הזה יהיה גלוי כאן. תודה ששיתפתם.
גם אני פחדתי פחד מוות מלפגוש מישהו מוכר. הפחד הזה גרם לי לא להיחשף בקבוצות במשך שמונה חדשים. ששה חדשים הייתי כאן בפורום, בין נקי ליבש, ועוד חדשים צנחתי בצניחה חופשית לתוך הבור. אחרי חדשיים צניחה החלטתי שהחיים יותר חשובים מהשכנים ונכנסתי לקבוצות, "על החיים ועל המוות", ונראה שהחיים קצת יותר בולטים כאן מהמוות. ועדיין פחדתי מאד לפגוש מישהו שאני מכיר.
והנה, בשבועות האחרונים פגשתי שלשה אנשים שאני מכיר בקבוצות. שנים במפגש הגדול של שמור עיניך, ואחד בקבוצת SA.
אחד מהם הוא ידיד, שהקשר איתו רק מתפתח במסגרת התכנית - שמחתי מאד לפגוש אותו, ומאז דיברנו כבר כמה פעמים, וזה מוסיף לי המון בתכנית.
השני הוא מכר, שגם אותו שמחתי מאד לפגוש, אבל מאז המפגש לא דיברנו.
השלישי שפגשתי בSA היה מורכב הרבה יותר בשבילי. היה לי קשה מאד לפגוש אותו, רק התראינו, אפילו לא אמרתי שלום.
למה? אני מעדיף לא לשתף במקום שבו אולי אפשר יהיה לזהות פעם. אבל לא היה לי פשוט עם הזיהוי. אפשר להגיד שברחתי מהקבוצה בסיום הכי מהר שיכלתי.
הספונסר שלי לימד אותי שמהשלישי דווקא אני אוציא המון החלמה. הוא אמר לי לכתוב את כל מה שקשה לי איתו, ואחרי זה הראה לי הקושי שלי איתו - הוא בעצם הקושי שלי עם עצמי. זה לא היה לי קל, כי זה חשף אצלי רגשות מודחקים שיותר קל להרגיש על האחר מאשר על עצמך, אבל זה היה מחלים בהחלט.
האמת? משום מה אני עדיין מפחד להיחשף. ככה זה. וגם, זר לא יבין את השפה המדוברת כאן. חס ושלום מישהו יכנס ויזהה שזה אני, והוא לא מהתכנית - אני מאד חושש מזה עדיין. אבל התכנית מלמדת אותי להתקדם למרות הפחד. אם הייתי מקשיב לפחדים שלי, הייתי היום עמוק בבוץ.
הפחדים שלי הם חלק מהמחלה שלי, וגם הפחד הזה הוא חלק מהמחלה. אני חסר אונים מולו, ואני מוסר אותו לקב"ה שיעשה איתו מה שצריך.
אני כאן.

שלום שכן יקר.

קצת מוזר לי לכתוב מילים ראשונות אלו אחרי הפגישה בינינו. את התחושות קשה להעלות במספר מילים. ולהרחיב יותר קשה לי כעת. לא כל תהליך והתרחשות יכולים להיות מועלים ומוחצנים ע"ג פיקסלים דוממים. אני עדיין לא ממש מפנים את העניין, למרות שהתכוננתי אליו די הרבה זמן. אשתף רק בתובנה קטנה קטנטונת.

קראתי את הסיפור על אותו אדם האוחז בענף על פני התהום ושומע את קולו של אלוקים קורא אליו לעזוב הכל ולבטוח בו אם חפץ חיים הוא. כשעזב את הענף נוכח לראות שהקרקע מונחת לרגליו במרחק 30 ס"מ בטוחה ויציבה.

לפעמים כדאי להשאר תלויים באוויר, נתונים לחסדי אלוקים ולהמשיך לחיות. יותר מדי שנים חיפשתי תמיד את הקרקע בהישג יד, קרובה חמימה ובוטחת. הייתי יוצא לגיחה קטנה של חיפוש אמונה, אבל לא לאורך זמן. ביטחון בע"מ. עכשיו זה נשמע קצת אחרת, הענף נשמט מידי, צנחתי למטה, אך רוח אלוקים מרחפת סביבי. מאלצת אותי לבקוע מן הביצה ולהתחיל להיות תלוי בחסדיו.

"בידך אפקיד רוחי"

פששש איזה התבוננות נפלאה  .
הפיל לי כמה אסימונים המשפט הזה , במיוחד בתקופה הזאת שאני עובר  .

פוסט מעניין מאד .

שום דבר, אבל שום דבר לא קורא בעולמו של הקב"ה בטעות.
אני מתרגש ושמח בשבילכם.
אוהב
נתן במתנה

בס"ד
אחד מסיפורי ניסים המופלאים שבאתרא קדישא הדין...

וואוו
איזו שכנות נפלאה
אמנם לקח חצי שנה לפגישה הזו,
ואני מתרגש איתכם ומצפה להמשך,
היה מדהים להיות זבוב על הקיר,
אך לצערי כישורי המוטומופרוזה שלי די חלושים,
(לא למדתי בהוגוורטס)
אז כשחזרתי לא זכרתי כלום,
אשמח להתעדכן כשיעלה לרצון לפניו ולפניכם,
תודה אבא על חברים שכאלו
מוטי
(חתמתי זבוב אך אשתי לא מוכנה, אז חזרתי לעצמי)