תודה רבה לך אסירות,
אבל כאב לי, כואב לי לקרא כזה פוסט,
אני כבר חודשיים לא מחליף מילה עם אבא שלי,
אני כבר שבועיים מנזה להגיד לו בוקר טוב ואין עונה,
אני כבר מעל עשוריים לא מסתדר עם היצור הזה שהיה אמור להיות לי לאב,
אני בקטע הזה, שבור.מרוסק.גמור.
בינתיים אין לי אבא.את הנאמר רבות ע"י הפיסכולוגים ואנשי החינוך שהובא למעלה [אם ישנה בעיה בקשר עם האבא למטה יהיה צמיד בעיה עם האבא למעלה,,,] תמיד ידעתי.תמיד זה דקר לי.תמיד לא היה סיכוי וצ'נס לשנות.
אבל מה שהכי שובר אותי זה שכנראה גם שלא אוכל אף פעם להיות אבא לילדים החמודים שלי.
אני אוהב אותם.באמת.
,,,,,,,,
