אחי!
למי אני יכול לספר? את מי אני יכול לשתף?
לצערי אחרי מסע של שלושה שבועות,
נפלתי.
כמו פעם.
הרהורים כובשים, ושז"ל.

הרגשתי נשחק, סדר היום שלי נפגע, הלימוד הקבוע , ובעיקר גלישה לא מבוקרת באינטרנט מסונן, שנותנים את תחושת חוסר השליטה והזרימה. ואז באה ידיעה שנחשפתי אליה על התנהגות לא צנועה של פוליטיקאית, והיא עוררה בי מחשבות ותחושות מוכרות לצערי.
הן הביאו אותי לתחושת חוסר השליטה, ומעין רצון אחד שממלא את הראש בקיפאון שכזה ללכת ולמלא את רצון התאוה.

זו התחושה המוכרת. מכיר אותה. עכשיו אני אהיה מעורבב במחשבות.
רוצה להתקרב לה', ולעצמי אבל ברקע תמיד התחושה המלווה: יש איתך משהו לא בסדר שאתה נושא אותו.
אני אסתובב חצוי. לא כי אני חושב שאני רוצה בזה, אלא מתוך תחושה של "תרצה או לא תרצה" זה כאן ומלווה אותך.

"עשית,  ובשביל מה????", איזו הנאה רגעית המפוצצת בדמיונות שאתה יודע שאתה לא רוצה בהם.
והתחושה שעשיו אתה רוצה יותר להתקרב (וזו תחושה מיוחדת שבאה דוקא אחרי הנפילה-כי  עכשיו ברור לי).
אבל אני יודע ומרגיש חלש שזה יכול לקרות לי מחר שוב, איזה בנאדם אני?
קשה לי לשמוע תנחומים כי כבר ניחמתי את עצמי אלפי פעמים, והנה אני שוב פה. חצוי ושבור בלב.
ועכשיו בא לפגוש את משפחתי ומחר הולך להיות עם תלמידים שמתמודדים עם אותם דברים. והמורה שלהם מה איתו?

אני יודע שבסוף אפשר לקום, כך היה בפעם הקודמת, אבל....

קמתי (בינתיים משחק את המשחק אבל עוד לא באמת)

שלום אח יקר.
אוהב אותך איפה שאתה ואיך שאתה.
כואב לקרוא את הדברים שלך. זה כואב, כי אני ממש לא רחוק משם.

אחרי שימוש אני מרגיש גועל עצמי. שפלות עצמית.
נראה לי שזה מה שאתה מתאר.

אבל במחשבה מפוכחת יותר, זה בדיוק הצד השני של המחלה שלנו: אשמה, ובושה.
מישהו אמר לי פעם (בשם חבר ותיק מאד מחו"ל) שזה הסרטן של המכורים וצריך להעיף את זה כמה שיותר מהר.

לאחר השימוש, התאוה צונחת לתהום הנשיה (עד לפעם הבאה...) ורוצה למשוך אותי איתה ביחד למטה, עמוק לתור הבור האפל של רגשות האשמה, הבושה והחרטה.
למה שאמשיך ליפול איתה ביחד?  כי אני חסר אונים... גם שם.

מה שעשית, השיתוף ברגשות שאחרי, היה תחילתו של שחרור מהצד השני הזה.

מאחל לך להסתכל לתאוה בעינים, ולומר לה: "זו את אשמה! לא אני!" ולהרגיש את זה...

לילה טוב.

תודה אחי, מעריך את התגובה.
יש לי דמעות בעיניים ואני רוצה לצעוק : זו את תאוה לא אני!
אבל הוא עוד יושב לי על המפתח ומשכנע אותי הנה אתה תתעורר איתה מחר, זה אתה!

למה בחרתי בזה? ישבתי מול תמונות של גדולי ישראל, והלכתי לענות לתאוה.
אבל מה אעשה? היא דבוקה אלי! כל יום רוצה להפילי! הלנצח אוכל חרב!
אני לא משתחרר!
זו היא, אבל אני מרגיש בלב את המעשה שלי, והוא הולך איתי.

שוב תוה אחי.
מקווה שאצליח לצעוק, ולהיות בטוח במהימנות של הצעקה שלי
.

אחי היקר!

אני כותב לך כאן משהו שכתבתי מקודם לאחד מהחברים כאן.



דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת, בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט, שׁוֹשַׁנִּים.
על הפסוק הזה דרשו חז"ל שהקב"ה לפעמים בוחר להעמיס על הצדיקים (השושנים) את התיקון של העולם.

אני חושב שאתה השושנה שאלוקים בחר, ועל ידי הנסיונות העל אנושיים שאתה עובר, הנפילות, החיזוקים, ושוב נפילות, אתה מתקן וסולל את הדרך ליהודים אחרים.
תבין, לא על כל אחד אבא שבשמיים יכול לסמוך שאחרי קריסה טוטאלית הוא יתחיל מחדש כמו אריה! עליך הוא סומך! אתה קיבלת את השליחות!
אני קורא לזה חייל קומנדו. אתה אחד מקומץ חיילים שנלחמים באוייב בצורה ייחודית, כל הצלחה שלך מול היצר זה V ענק בשמים! המשימה הצליחה...
והופ! אתה נשלח למשימה חדשה - נפילה חדשה - מתחילים מחדש מאפס, הרי אפשר לסמוך עליך שתנצח שוב במשימה החדשה...

עם ישראל צריך להשלים תיקון מסויים. אין ספק שהנשמה ירדה לעולם כדי להוציא משהו יקר מתוך העולם השפל הזה, מתוך הבוץ והרפש... אחרת היינו נשארים תחת כסא הכבוד!
יש חיילים מיחדים בצבא ה' שנשלחים לפעולות מיוחדות מאחורי קווי האוייב, הם נזרקים עמוק לתוך הבוץ והרפש, מוציאים מתוכו את ה.... (צונזר - סוד צבאי)... וחוזרים בשלום הביתה.

אחי היקר!

אל תתיאש מה' תבקש ! קיבלת כוחות אדירים ועם זה שליחות אדירה ! אתה מתקן בכל נפילה ועליה שלך תיקונים חדשים ונפלאים !
כל נפילה היא מדרגה חדשה, אתה לא חוזר לאפס כל פעם...

אתה השושנה -  דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם--לִרְעוֹת, בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט, שׁוֹשַׁנִּים.

המילים נעתקות מהפה !

אסיים בברכת ומנותר קנקנים נעשה נס ל"שושנים"... ה' יזכנו לניסים גלויים ולנקיות מוחלטת...

ערב נהדר, ותודה על הקריאה.

תודה אחי
אתה יודע, קראתי את מה שכתבת במקור אבל זה היה נראה לי לא שייך אלי.

והנה אתה אומר לי שגם אני שושנה. בראש אני מבין אבל בלב קשה לי להאמין.
אני באמת מנסה לקום ולהגדיר לעצמי מה היה, ואפילו משתמש בזה.
אבל התחושה הזו שהנה שוב, היא כל כך עוטפת אותי. משכיחה ממני למה זכיתי להיות מחובר.
אני יודע שבברסלב מתחילים התבודדות בתודה לה',וזה עוזר לא להיות כפוי טוה, אבל בעיקר לזכור מה יש לנו.
אבל עדיין עולה המחשבה שכמה טוב יש לך מה' ואתה חוסם עצמך אליו.

אני רוצה לומר תודה ולקפוץ לשמים. ולהתקדם רק לשם.

כואב לשמוע על נפילה. מצטער בצערך ושמח על קימתך המהירה. ו"לקפוץ לשמיים" מדי מסוכן עבורי. הנפילה משם כואבת ביותר. אני משתדל רק להיום (ולעיתים רק להרגע)

אני לא מכיר אותך. אולי אתה שונה. כתבתי את נסיוני האישי.

ולהושיע-נא.

אני קראתי לעצמי בפורום בשם "צדיק גמור" והדגשתי, "אני לא צדיק, אני גמור"

נכון להיום אני מבין שאני לא צדיק ולא גמור. אז שיניתי ל"מתנת-הנקיון" הלוואי ואזכה. אני לא מכיר את חברינו היקר ואין לי כל בעיה שהוא יהיה צדיק כל עוד הוא לא גמור

תודה מתנת
אני לומד מזה. להתקדם את הצעד הבא.
הלב רוצה לומר, זהו זאת הייתה הפעם האחרונה, אחרת...
ולכן אני רוצה שהכיוון יהיה לשמים.
אתה צודק! ואני באמת  לא למדתי איך להתקדם רק להיום. זה נראה לי פטנט כזה, ואני הייתי רוצה להיות בטוח.
זו כנראה עוד אחת מהחולשותה שלי.-אני רואה שאני יכול לדבר הרבה על הטווח הארוך וכו. אבל על היום קשה לי.
אני כל כך מקווה שאצליח לקום ולהמשיך לטפס בעקביות.

תודה באמת! (הרבה זמן צפיתי בפורום ולמדתי מדבריך,וכעת אתה מחזק אתי באפן ישיר)
(מקווה להיות..) קמתי.

אח יקר
אתה תקום ועוד איך תקום..
אני קורא את דבריך מרגיש עמוק את כאבך הכל כך מוכר, עד לא ממזמן..
גם עכשיו כשה' החליט להכניס אותי לדרך הצעדים.. עדיין מתגנבות להם פה ושם המחשבות האלו.. הריקנות.. אי הסיפוק מעצמי.. על התאווה שמשתלטת לפעמים.. ורוצה להשתלט על כל כולי..
אבל בדרך הצעדים אני לומד לאט לאט לפרק את המחשבות האובדניות האלו לפני שהם מתחילות לחלחל לתת מודע שלי.. לפני שהם פועלות..
שנזכה להתמיד בכך
אוהבים
נשמח לשמוע אותך מספר לנו על הרבה ימי נקיות

תודה אחי הטוב