שלום חברים,
פתחנו את האשכול הזה [שיעלה בעז"ה כל יום] ע"מ שמי שמעוניין ישתף את החברים בכל מה שירצה,
זה מעין קבוצה טלפונית אבל כתובה, [וכמובן לא באה להחליף את מקומה אלא להוסיף על הקיים]

לפעמים יש שרוצים לשתף בדבר קטן, או לכתוב על קושי או הצלחה וכדו' ולא מרגישים נוח לפתוח אשכול בשביל זה, אז פה זה המקום,
בעז"ה נקווה שזה יוסיף לקשר ולחברות בין דרי המקום.

מומלץ מאוד לכתוב שיתוף בהדגשה, ע"מ שיהיה ניתן להבחין בין שיתוף לתגובה.

מחכים לכם.


חנוכה שמח!  חנוכה שמח!  חנוכה שמח!  חנוכה שמח!  חנוכה שמח!

שלום לכולם,

אני אינאונימי,
אני רוצה לחלוק איתכם
שבין אשתי לבין גיסותיי היה הרבה מתח,
היא נפגעה מהם קשות, ולא ידעתי מה לעשות.
בד"כ היא כועסת גם עליי אח"כ למה אני לא מסוגל לשמוע את הכאב שלה בלי להציע עצות...

הפעם פעלתי לפי צעד 3,
מסרתי את הכל לה',
את כל התוצאות וכל ההשלכות של הסיפור הזה,
אמרתי שאני לא יודע מה לעשות ואני מוסר לו את הכל,
את מחשבותיי, רגשותיי, רצונותיי, פעולותיי ותגובותיי האוטומטיות...

והנה יצא לי להקשיב לאשתי הרבה זמן ולהשתתף בתסכול שלה,
אח"כ היא נתנה לי להציע התנהגות של צעדים 4-7,
שלא איכפת לי מה קורה מסביב,
אנחנו עוסקים רק בתיקון הרגשות שלנו,
ואם נפגענו, עלינו לראות איזה פגם אופי מפעיל את הפגיעה...

יצאנו מחוזקים,
אסירותודה לאל!

שלום שמי מוישל'ה ואני מכור לתאווה
רציתי לשתף על סיפור שהיה לי הבוקר עם חברותא לשעבר
לפני כמה שבועות נפרדנו לאחר חוסר הבנה וביקשתי ממנו סליחה ונפרדנו כידידים.
לפני כמה ימים נפגשנו וסיפרתי לו שאני מתחיל עם חברותא חדשה ושאנו מסתדרים,
והוא זרק לי, איזה כיף לך, לי מעולם לא היה מזל עם חברותות, אני מאוד נפגעתי אבל כלפי חוץ לא אמרתי כלום בשבת פתאום זה קפץ לי וחשבתי על תגובה הולמת
אך בסוף החלטתי שלא להגיב
היום ראיתי אותו במקרה
ומשום מה הגבתי וסיפרתי לו על הפשט של ר' חיים בשור שנגח בראשונה אמרו שזה בשל החמה שסינוורתו
בשניה מזג האויר
בשלישית צינון
אך בשאלה הרביעית החליטו לפתור את כל התרוצים בתשובה אחת
הבעייה בשור שהוא נגח
עדיף תשובה אחת מהרבה תירוצים
והסברתי לו שאולי הבעייה לא בציבור החברותות שלו...
והוא נפגע
ואמר לי באת
לאמר לי שאני אפס
לא הספיק לך השנים שלמדנו ביחד, שהרסת את הדימוי העצמי שלי
ניסיתי לבקש ממנו סליחה
אבל הוא לא רצה לדבר איתי
זה מאוד מנהל אותי כל הבוקר,
ואני לא מצליח לעשות שום פעולות
ממש פלונטר
תודה חברים שאתם פה

מוישלה,
יש לתפילה כח אדיר.
פעם פגעתי מאוד קשה בנכה, והוא לא רצה לסלוח לי,
לטענתי זה לא היה באשמתי אבל בפועל הוא מאוד נפגע.
זה היה חודשיים לפני יום כיפור וכל העניין נשכח ממני לגמרי.
פתאום באמצע יום כיפור נזכרתי שגרמתי צער ליהודי ואפילו שאני לא אשם בכלל מגלגלים חוב ע"י חייב,
התפללתי לה' שיתן בליבו לסלוח לי, והתפללתי להצלחת הנכה בכל ענייניו (פיצוי על הכאב שלו שלפחות יהנה מהתפילות שלי)
במוצאי כיפור כשפתחתי את המחשב, מצאתי מייל מערב יו"כ שבו הוא כותב לי שהוא מוחל.
התפילה לה' שידאג שהוא יסלח לי, פעלה מלמפרע שהוא יסלח לי עוד קודם,
ע"ז נאמר  וְהָיָה טֶרֶם-יִקְרָאוּ, וַאֲנִי אֶעֱנֶה; עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וַאֲנִי אֶשְׁמָע...
לתפילה יש כח אדיר לשכתב את ההסטוריה. לי זה עזר.
וכדאי אח"כ לכתוב לו מכתב התנצלות, דרך מכתב המסר יכול לעבור יותר חלק. לי זה עזר.

אשריכם חברים על השיתופים, אינונמי ריגשתני..
שלום לכולם הכינוי שלי הוא דידיינו אני מכור לתאווה בנס אני נקי 93 ימים
רציתי לשתף.. בסה"כ השבת עברה עלי בנינוחות, ה' זיכה אותי להיות נוכח, שמח, עם פחות טינות על הורי מבעבר, אסירות תודה לה' על כך..
במוצ"ש עברו עלי כמה טלטלות, שהכניסו אותי לחוסר איזון רגשי.. נפגשתי עם בת ישראל למטרת שידוכים.. היה בסה"כ פגישה טובה, השיחה די זרמה.. התחלתי לראות שדברים הולכים ומסתדרים.. תוך כדי כך פתאום מקבל טלפון.. מישהי שנפגשתי עימה בעבר.. (בוודאי שלא עניתי..) אך שאלה הייתה בפיה, האם אני מעוניין לחדש את הקשר?..
פתאום מתחילים לרוץ לי סרטים בראש.. דברים מתחילים להסתדר לי.. פתאום זו רוצה אותי.. וזו רוצה לחזור.. הרגשתי באורות.. זה סיחרר אותי.. לא הצלחתי להירדם עד מאוחר.. היו לי דחפים לתאווה.. שיתפתי, שלחתי סמס לחברים.. עם כל זה השתמשתי בה בתאווה.. לצערי.. בנס, נס שה' שמר עלי!, ברחתי משם כמעט ברגע האחרון!
אני חייב להמשיך להפנים, אין שום ביטחון על שום יום! כל יום הוא רק להיום! חייבים לפעול את פעולות הצעדים! בקביעות! אם לא במוקדם או במאוחר אמצא אותי שוב שם.. למטה למטה.....
אוהב אתכם חברים
חנוכה שמח

אין לי שיתוף יומי. יש לי שיתוף של כמה דקות.

היום הזה עבר עלי בשקט גמור.
התעוררתי מאוד מאוחר כי לא ישנתי כל הלילה, וזה כבר העביר לי חצי יום.

עד הערב הייתי עסוק כל הזמן ולכן לא הייתה לי שום בעיה.

עכשיו יש לי קצת זמן פנוי וכאן אני מתחיל להרגיש את הדיגדוג המוכר:
זה כ"כ כיף. זה הדבר הכי כיף שתעשה בחיים שלך. אני יודע בוודאות שזה באמת כיף לי. באמת מאוד נעים לברוח מהמציאות. אבל כשמתעוררים מהחלום-ההרגשה כל כך גרועה שזה לא שווה שום הנאה, אפילו לא אם זו ההנאה הכי גדולה בעולם.

ה', תן לי את הכוח להצליח להיכנע לפניך ולוותר על התאווה!

שלום לכל החברים,

בחסד אלוקים אני עדיין נקי. נס.
עבר עלי יום די טוב (עוד פגם שקשה לי להגיד בפשטות: יום טוב).
כשהתאווה הראתה את פרצופיה השונים, הרמתי טלפון. הודיתי שאין לי כח שם. אמרתי שאני לא רוצה בזה, ביקשתי להמשיך ולהיות נוכח במציאות שלי, בחיים שלי.
ומלבד השחרור וההרגשה שאני חי את החיים שלי עצמי, קרו לי עוד דברים טובים.
לשבת עם הילדים אחרי הדלקת נרות ולשחק איתם בסביבון. הייתי מאמין על עצמי שזה יקרה???
זה קרה! וזה חסד אלוקים!

שיהיה לכולנו חג עם הרבה אור בפנים.

שלום לכולם!
אני מכור לתאווה. אני מלא בעצמי, רק אני אני ואני. אגו, כבוד, רצון לכוח, רצון להיות נאהב, רצון לשלוט, טינה, כעס ועצב. מיום ליום אני מגלה עוד ועוד דברים בנפשי שמניעים אותי והורסים את חיי ומובילים אותי ישירות לתאווה.
היום אני נקי 19 ימים בזכות ה'.
היום ה' רצה להראות לי עוד מחולשות נפשי. היה לי היום אירוע מאוד משמעותי בשבילי בתנועת נוער. ציפיתי שיבוא מספר מסויים של אנשים, אבל הם פשוט הבריזו. באו באיחור רציני ואחרי הרבה מאמצים רק שניים. נפגעתי עד עמקי נשמתי! הרגשתי נבגד. חשתי טינה עצומה, כעס ועצב. רציתי לבכות, אבל לצערי אני לא מסוגל לבכות, לא בכיתי כבר כמה שנים. זה חלק מההדחקה שלי, אני לא מראה רגשות, אני מדחיק את הכול לתאווה.
בנוסף לכל זה, הרגשתי שזה יפגע בכבודי. אני כל כך מלא מעצמי שזה מה שעניין אותי.
בנוסף לכל זה, יש אדם שאני כבר שנים לא מסתדר איתו ושנים פוגע בי פעם אחר פעם. גם אני פגעתי בו, אבל אני באמת משתדל להמנע מכך ולכן ניתקתי איתו מגע ככל שיכולתי. זה עזר לי מאוד. אבל עדיין, הרבה פעמים אחרי מפגש איתו הייתי חש רגשות נוראיים שגרמו לי לברוח לתאווה. אם כל זה לא מספיק, אותו אדם הוא אישה והיא גם לא מתלבשת בצורה הצנועה ביותר, כך שלא פעם נפלתי גם בגלל זה. ואם כל זה לא מספיק, הייתי גם נופל במתכוון פעמים רבות תוך מחשבה עליה במין תחושת נקמה.
ב"ה, אני היום כבר לא שם, אומנם לא רחוק משם, אבל לא שם. ובכל זאת, כל מפגש איתה מסוכן בעבורי. אם אני נמנע בהסתכלות, אני עדיין יכול להיות חשוף לפגיעות. הרבה פעמים זה עובר בשלום, אבל הרבה פעמים לא. היום לדוגמה, זה לא עבר בשלום. היא פגעה בי, לפי הרגשתי, במתכוון. אמרה לי דברים מאוד פוגעים, העליבה אותי.
הכבוד שלי הושפל. לא הגבתי. נפגעתי, הרגשתי כעס עצום.
עכשיו, אחרי זה, אני יכול להסתכל על המקרה ולראות גם המון נקודות חיוביות, ללמד עליה הרבה זכות ולהתפלל עליה, כמו שהספונסר שלי לימד אותי.
ידעתי שכל מה שאני רוצה זה לברוח וממש לא לדבר עם הספונסר, לכן הבנתי שאני מאוד מאוד רוצה לדבר עם הספונסר.
אך לצערי הרב לא הייתה לי אפשרות לדבר איתו. ניסיתי להיכנע, להגיד (ולשיר) את תפילת השלווה ולשתף בפורום והרגשות פחתו.
אני מודה לה' על כך שהכל עבר בשלום. אני מודה לה' שהראה לי בבום גדול את החולשות שלי, שאני אבין מה אני צריך לתקן (למרות שאני עוד רחוק מצעד 4...).
אני מקווה שמחר אצליח לדבר עם הספונסר ולעבוד איתו על אותן בעיות ולהשתתף בקבוצה החדשה.
תודה לכולם!

שלום לכל החברים,
אני מכור למין לתאווה ולתועבה,

היום הזה היה חתיכת תיקון, כמו שאומר שולי רנד:"איזה יום שהיה לי על כל שונאי ישראל"  "בבוקר קמתי סר וזעף
כולי דינים וארס נוטף"

קמתי בבוקר עם זעם אדיר, בלי סיבה בלי טינה, פשוט כולי רותח ומבעבע מבפנים, מסרתי לה' דיברתי עם הספונסר עם חבר ומה לא, אבל הזעם ליווה אותי בחסד ה' כל היום, ללמוד כמעט לא הצלחתי, אבל בחסד ה' הטוב לא הוצאתי את הכעס על אף אחד.
פעם כזה דבר היה גורם לי ישר לברוח, או אל הספריה העירונית או אל התאווה או אל שניהם ביחד,אך עכשיו יש תוכנית, וב"ה בחסדי הבורא נשארתי בכולל, דיברתי הרבה עם ה', הרפתי, לא נלחמתי, בקשתי בהכנעה שיקח את זה ממני שאני חסר אונים,
עכשיו אני מרגיש את זה מתחיל להתפוגג, ואני מקווה שבעז"ה מחר נרגיש יותר את אורות החנוכה.
תודה לחברים היקרים שהולכים איתי בדרך.
חנוכה שמח!
 

שלום
קוראים לי קמתי (הלוואי) . ואני מכור לתאווה.
זה שאני כותב את זה זה חידוש בעקבות התכתבות שזכיתי בחסד ה' שהייתה לי עם הרב יהושע שפירא.
אחרי כמה שבועות שאני "מסתובב" כאן הבנתי שאני קצת בפנים וקצת בחוץ.
היום הפנמתי את זה בדרך הקשה, לצערי.
אחרי מס' שבועות נקיים של אופוריה שבאו מתוך המפגש שלי עם התכנים. בעיקר צעדים 1-3, ומתוך מפגש עם עוד חברים המכורים לתאווה, דבר שאינו משמח, אך מקל את ההתמודדות. (במקום לחוות הכל לבד.)
ואז הגיעה נפילה ככה סתם משום מקום, כמו שהיא רגילה. ואחרי כמה שעות עוד אחת. (אני יכול לראות שהייתי בשחיקה איטית של תפילה, לימוד קבוע. וסתם לחצים, שהקרינו גם למתח בבית)
ושוב אני מיואש מעצמי, ומסתכל על עצמי, ועל מה שאני רוצה, ואפילו על הספרייה בבית ואומר:" על מי אני עובד?"
(אני יודע שאני לא עובד על אף אחד, ובכל זאת לצערי לאחרונה, רצון ההתפתחות מסתכם ברושם של מחשבות ולא מעבר.)

ואני רואה שמעבר לייסורי המצפון, וכאב הלב, אין לי שום מנוע של החלטות טובות ומחשבות לתיקון וכו וכו, כמו תמיד.
כאילו שאין לי את תכני ייראת השמים,  ומאידך נשארתי עם מסלול שלא התחלתי אותו ברצינות.(כי היה חסר לי בהגדרה)

ואני עומד באמצע בלי חבל הצלה.
ואז כתב לי הרב יהושע: אכן זו הדרך. צריך לעבוד בה יום יום בנכונות להירתם ולצעוד. בהצלחה בעז"ה
תודה לה'!
היום יותר ברור לי ואני מתחיל מחדש. ומקווה שהפעם בעקביות.
בעזרת ה' נעשה ונצליח!