גוד יקירי
לי אישית נראה שהדברים הרבה יותר מסובכים מהפשטות שאתה הצגת אותם.
שמתי לב שהדברים האלה מסובכים גם לכותבים הטובים ביותר (אולי דווקא), וגם לאלה שמכירים את עצמם הכי טוב.

זו תחושה שלא נותנת מנוח. האם אני פה בשביל צומי? ואם כן כל פעולה שאני עושה, אולי רק מרחיקה אותי מהמטרה.
אולי אני פה באמת בשביל להרפא ממחלותי הנוראות?
אולי גם וגם, גם צומי וגם רפואה?
בכלל מה המינון שזה צריך להיות?
ומה אם אני נמצא פה באתר שעות על גבי שעות על חשבון עוד דברים אחרים?
ומה אם יש לי פלאפון צמוד אלי שבו אני בודק כל כמה דקות אולי מישהו צייץ לי פה?

אתה מבין יש פה מכלול של נתונים, אין פה שחור ולבן. האפור חוגג פה לגמרי
בכל אופן אשריך שאצלך הדברים כל כך פשוטים

באהבה
יעקב

אני מצטער אולי שלא קראת את כל התגובה או אולי לא שמת לב לעניין המרכזי של התגובה שם ניכתב:
" שבעולם שלנו יש הרבה קטעים אפורים ומבלבלים"
הנקודה היא באמת מתחילה בביטול שם אתה באמת נותן עצמך לגורם מטפל שהוא מעליך אם זה קבוצה טיפולית או רופא או רב או תפילה או הכל בייחד. אני חושב שהתרפיה מתחילה בנקודה בה הרצון שלך בטל כלומר אתה מכיר בזה שהשליטה היא לא אצלך. כל עוד אתה רוצה להיות בשליטה יהיו נפילות וכמה שהנפילות הם לעיתים יותר רחוקות דווקא שם הנפילה היא יותר גדולה שם היצר הרע מקבל בעצם את מה שהוא רוצה הרבה יותר.

להבדיל. בספר של אלן קאר בנוגע להפסקת עישון הוא כותב שם שדווקא אילו שמעשנים סגריה אחת לכמה ימים ואפילו אחת לשבועיים הם המכורים הקשים יותר אפילו מאילו שמעשנים קופסה ליום.

גוד יקירי
אמרת למשל פעולה של "התבטלות" לפורום הזה.
נו אז אני פה בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי, בטל ומבוטל כעפרא דארעא.
אבל עדיין מי אמר שאני פה מהמקום הטוב שבי "או מ"הקדושה" כמו שאתה קראת לזה? אולי אני פה רק בשביל לקבל צומי?
רק בשביל לקבל פידבקים? רק בשביל להראות לכולם שאני יודע לכתוב? שאני חכם? שאני מתמיד בעבודה? וכו'?
למה זה שאני פה זה אוטומטי הופך את כל מה שאני עושה לטוב?
הלואי וזה היה ככה.
אולי אצלך כתיבה זה רק תרפיה, אבל אני בכתיבתי מקבל הרבה צומי, פידבקים, וקומפלימנטים. אני מכור לתגובות פה, ונראה לי שאני צריך כבר 12 צעדים בשביל להרפא מההתמכרות לפורום פה.
יש לי פלאפון שכל כמה דקות אני פותח בו את הפורום של שמור עיניך לראות אם מישהו צייץ לי, זו תראפיה בעיניך?
בעיני זה גרורה חדשה של המחלה שמקננת בי...

מקווה שהובנתי,
יעקב

יעקב,

אינני יכול לומר לך מה נכון עבורך, אבל אני יודע שלי יש דרך טובה מאוד לבדוק את עצמי. הדרך היא לשאול את הספונסר. אני לא שואל אותו בגלל שאני מסתמך על השכל שלו ואפילו לא בגלל שהנסיון שלו רב יותר, אלא מסיבה פשוטה מאוד: הוא רואה אותי מבחוץ כפי שאני באמת, ואילו אני נמצא בתוך הראש של עצמי ולא יכול להבדיל בין מציאות לדמיון.

השבוע התלבטתי לגבי הליכה לקבוצה לעומת פעולה אחרת של החלמה. איך אני יכול לדעת מהי הפעולה הנכונה? התקשרתי לספונסר ושאלתי. כיון שהוא רואה אותי מבחוץ בלי להיות משוחד, הוא הראה לי בקלות מה הפעולה שאני צריך לעשות בעצמי. הוא לא החליט עבורי, אבל בתוך שתי שאלות פשוטות, היתה לי תשובה בעצמי.

אני יכול להעיד על עצמי שבהתחלה הייתי נכנס בתדירות מאוד גבוהה - עשרות פעמים ביום ואילו היום (אחרי עשרה חודשים) אני יכול להכנס פעם בכמה שבועות מתוך בחירה.

ההתמכרות לאתר נראית לי כשלב נחוץ בהחלצות מההתמכרות לתאווה