יהודה היקר,

רק עכשו ראיתי את הפוסט.
מאוד הצטערתי לשמוע על הנפילה.
כולי תקווה שזו הנפילה שתביא אותך לנקיות של שנים.

אני למדתי שאולי הספונסר שלי טועה, אבל אני לעולם לא טועה כשאני עושה בדיוק את מה שהוא אומר לי.

בהצלחה

נפלתי שוב.
אני לא מתייאש, אני כבר מיואש הרבה שנים.
אין ברירה אלא להמשיך.

אוהבים אותך!

זה שובר אותי.
חברים תהיו אחראים אל תיפלו ככה
יש פה אנשים שנתמכים בכם
פליז
יעקב

יהודה היקר והאהוב כל כך,
סליחה על ההצתה המאוחרת שלי. רק עכשיו ראיתי את הפוסט הזה.
יש לי כמה דברים שאני רוצה להגיד לך אבל לפני כולם אני רוצה לתת לך חיבוק ענק. חיבוק שיש בו הערכה עצומה על דרך ענקית שאתה סולל לפני כולנו. הדברים שאני שומע ממך תמיד משאירים אותי פעור פה ואתה מביא אותי אל ההחלמה והחוסר אונים הכי גדולים שיש. הצעד הראשון שלך עד היום מהוה עבורי אבן דרך למוכנות וכנות שהם יסוד ענק בהחלמה שלנו.
חוץ מזה אח יקר, אני אסיר תודה לאלוקים שהביא אותי לתוכנית שגם אתה נמצא בה. אני אסיר תודה על כל יום נקי שלי אבל גם על כל יום נקי שלך. את הסיפור שלי אני מכיר ואני יודע כמה קשה לי מהמקום שלי, אבל את שלך - זה לגמרי לא מובן מאליו. זה שאנו מכירים את הסיפורים האחד של השני זה לגמרי לא במקרה וכל מה שאתה נתת לי יישאר על כל הימים הנקיים שהיו לך עד כה ושעוד יהיו לך כי הם חיינו והם חיי נצח. הימים הללו לא הולכים לשום מקום גם אם ספירה חדשה מתחילה.
לגבי הייאוש שלך יהודה, זה אולי הדבר החזק ביותר שכתבת עליו. זה המצב הדו פרצופי שבין מחלה להחלמה. יאוש של תיסכול מביא מחלה ולעומתו ייאוש של חוסר אונים וכניעה בפני הכוחות הכל כך חזקים מאיתנו מביאה החלמה. וכעומק זה כך עומק זה. אני חושב שזה ההבדל ברמות המחלה וההחלמה ולא להיכן באופן מעשי הגענו עם התאווה.
אני מתפלל עליך יהודה. כי אני אוהב אותך ואתה יקר לי.
נעם

נעם תודה רבה
חיזקת אותי מאוד

"יהודה אתה יודוך אחיך"
מפני מה מה זכה יהודה למלכות?
מפני שהודה ולא בוש...
וכעת
גור אריה יהודה יזנק...

איתך
מוטי

אוהב אותך חבר!
כואב איתך, ומתפלל לה' שיתן לך את הכוחות לחזור למסלול.

נפלתי שוב
אתמול בלילה והיום בבוקר.
אני הולך לנתק את האינטרנט.
אשתדל לבקר מידי פעם.
עד אז - היו שלום.

יקירי,

אני כותב בעיקר לשאר החברים מאחר ויהודה לכאורה לא מתכוון להכנס לפורום בזמן הקרוב.

יש משהו מייאש כשחבר נופל, בפרט אם זה חוזר על עצמו שוב ושוב. זה מעלה בנו תהיות מן הסוג של איך זה קורה? ומה אם זה יקרה לי? זה מערער לנו את הבטחון בתכנית.

התגובה הכמעט אוטומטית היא להצדיק את עצמינו ולומר "נו טוב, אם הוא היה עושה כך וכך זה לא היה קורה", "אילו הוא היה משתף יותר" או "אילו היה מששתף ביותר קבוצות".

זה נכון. ברור לנו שמי שנופל משהוא ביישום שלו של התוכנית לא היה לפי הספר. היסוד החשוב ביותר בתכנית זה האמונה שהתכנית עובדת. בלי האמונה הזו אין סיכוי שנעשה מהפך אמיתי בחיים. ובלי מהפך אמיתי בחיים אין החלמה. אם מישהו נפל שיעשה בדק בית.

אבל יש כאן עוד אספקט מסוים שחשוב שנזכור:

אנחנו לא מכונות עם מספר מעגלים חשמליים, חיבור מגע כאן מייצר זרם שם. זה לא עובד בצורה כזו. אנחנו יצורים מרוכבים ומורכבים. כל אחד מאיתנו מגיע לתכנית עם שקים מלאים של אישיות, פגמים באישיות, נטיות, סטיות, עיוותים ועוד מרעין בישין.

התכנית מטפלת באספקט מסוים של האישיות המתמכרת שלנו, היא לא הופכת אותנו לאנשים גבוהים יותר ולא מספקת לנו IQ גבוה יותר. התכנית לא תפתור את כל בעיותינו בחיים, היא לא תמצא לנו עבודה ולא תשלם לנו את חשבון החשמל.

אמנם סביר ששינוי מהותי בחיים בעקבות התכנית יוביל בהרכח לעוד תוצאות חיוביות- אבל זה רק תוצאה לא ישירה - ולא מובטחת כלל ועיקר.

בנוסף, ואולי חשוב יותר, התכנית משפיעה על כל אחד בצורה שונה ובקצב שונה . לא בהכרח מי שיעשה את כל הפעולות יראה תוצאות מיידיות כמו שרואה חברו לתכנית.

התמכרות שטיפחנו במסירות במשך שנים על גבי שנים לא תיעלם ביום אחד. אם אתם שומעים על אדם שמהרגע שעשה צעד זה או אחר לא נפל, זה אמנם נשמע טוב, ומשווק טוב את שמור עינך ואת התכנית, אבל זה לא משקף את האמת.

כמו בכל דבר בחיים, התמדה ועקביות הם המפתח. התכנית לאט לאט מקלפת מאיתנו שכבות מעופשות. בחלק מהשכבות אחנו נצטרך אולי להעזר בעוד כלים, כמו אנשי מקצוע. בחלק אחר של השכבות נצטרך להתמקד יותר זמן.

נפתח את העיניים, נפעיל את ההגיון הבריא, בסוף וודאי נצליח

עובד, מסכים עם כל מילה...

יחד עם זאת, המציאות מוכיחה שבדרך כלל הנופלים מספרים את הסיבה, ויודעים להצביע על הגורם/ים שסייעו לכך. זה ברור שאנחנו לא מכונות, וטוב שכך...
כל אחד מגיע עם השק שלו, ולכל אחד ישאר שק משלו גם במהלך יישום התכנית, אך היא תתן לו כלים אחרים להתמודדות עם תכולת השק. התמודדות נכונה = איכות חיים.

המציאות של אנשים שנפלו במקביל לעבודת התכנית במלואה, לא מוכרת לי, אך יתכן בהחלט שהיא קיימת. מחוויה אישית שלי לצערי, וגם משיתופים של נופלים אחרים עולה כי חוסר עבודת התכנית, העדר פעולות כאלו ואחרות, הם הגורם המרכזי לנפילה.

כמי שמצוי בתכנית למעלה משנה, ולא ממש עבדתי אותה במשך התקופה הזו, אני יכול להזדהות מאד עם מי שלוקח לו זמן להתחבר, להכיל, להתגבר על פגמי אופי מובנים באישיות שלנו שעלולים לעכב את עבודת ההחלמה. הפליאה שלי היא דווקא על אלה שמהיום הראשון התחברו באופן מלא...