הצעד הראשון הוא להבין שאני חסר אונים מול התאווה ושאיבדתי את השליטה על חיי...
ככה אחרי שנופלים הרבה יותר קל ופשוט לומר את זה, בזמן הזה ההרגשה הזאת תוקפת אותך הכי חזק, ימים או שבועות לאחר מכן אני צריך להגיע לאמונה ולמסור את החיים לאלוקים, אני עדיין לא יודע כל כך מה המשמעות המדויקת של זה
כיון שעוד לא הגעתי אליהם בדיוק, וחוץ מזה אני ואלוקים בשנה האחרונה... זה לא הולך ביחד... אני לא יודע אם הוא קיים ובכלל אני לא יודע אם היהדות נכונה בשבילי, אני רק יודע בכל ההבנה שלי שאני חייב לצאת מזה ושאני חסר אונים מול התאווה
מזמן איבדתי את השליטה על חיי את זה אני גם יודע...
בנוסף הצלחתי להבין שאם אני ימשיך ויחשוב שאני יכול להצליח בחיים שלי עם אותה הגישה של 'אני יכול לשלוט בעצמי' אחרי לדוגמא חודש או חודשיים של נקיות אני ירסק את עצמי כי אז התאווה תתקוף בכל הכוח
ואני לא מסוגל לשלוט בעצמי במובן הזה שאני ברגע שהתאווה תשתטוף אותי יוותר לעצמי ויתן לה לממש את הרצון שלה, אבל אם אני בכלל מסרתי את החיים שלי למישהו אחר אני לא יכול לוותר ובכלל כל המאבק תופס הסתכלות שונה...
בניגוד למה שאני קורא כאן בפורום, אני אף פעם לא חשבתי שאני אלוקים אולי להיפך, אני לא חושב שהייתי מרוכז בעצמי יותר מידי, אני תמיד נוהג להקשיב לאנשים לא להפסיק אותם ובכלל להתנדב בבתי ספר בחופשים כדי להכין תלמידים לבגרות זה סתם דוגמאות קטנות אבל מנגד לא הצלחתי לממצוא בעצמי משהו שמראה שאני מרוכז בעצמי כל הזמן... אני לא חושב שזו הבעיה שלי... ודאי שיש לי פגמי אופי אחרים שאני צריך למצוא.

הייתי רוצה יותר הרחבה על הנושא הזה למה להיכנע זה מה שעוזר? אני שומע חברים ששואלים אותי על 12 הצעדים מה עוזר להיכנע? הרי אם אני נכנע זה אומר שהתאווה יכולה לעשות מה שהיא רוצה ואין לי מילים מדויקות להסביר להם איך זה בדיוק עובד.
יותר הרחבה על מזה אלוקים ואיך אני אמור להאמין בו, שהוא ינהל את חיי ולמסור לו את החיים, אני גם ככה מבולבל יותר מידי מבחינת אמונה ועכשיו מכריחים אותי להכניס את אלוקים בכל הכוח לחיים?
את הצעד הראשון אני חושב שאני מבין ממש טוב בכל מקרה.

אריאל היקר, ההבנה חשובה לסיבה שכדאי להיכנע אבל היא לא הכניעה עצמה. לי לא מספיק להבין. אני צריך להתנהג כמי שמבין את זה. שנים ידעתי שיש לי בעיה אבל לא התנהגתי כמו שיודע שיש לו בעיה. ולהיכנע בעבורי זה להתנהג באופן ההולם את המחלה שלי. לדעת שאני מוגבל. שיש דברים שאנשים אחרים יכולים לעשות ואני לא.

לפני שארחיב על עצמי כמכור אתן דוגמא מחולה סכרת,

האיש מאוד אוהב שוקולדים ועוגות ולכן הוא ממשיך לאכול מאכלים עתירי סוכר, פעם אחר פעם הוא מוצא את עצמו בבית החולים בסכנת חיים, ולמרות זאת בכל פעם אחרי השחרור מבית החולים הוא צועד ישירות אל הקונדיטוריה הבאה... ברור שהוא לא חי לפי המגבלות שלו.

כך גם אצלי כמכור לתאווה, ברגע שאני 'הולך לקונדטוריה', ולא משנה אם זה ברחוב או באינטרנט אני לא מתנהג באופן שרצוי לאיש כמוני, ולהיכנע זה לקבל את העובדה שיש מקומות, דברים ואנשים שאני לא יכול להיות שם בגלל המחלה שלי. עלי לזוז מהם.

ברגע שאני חי עם כללים ברורים שמתאימים לחולה כמוני חלק נכבד מהבעיות עם התאווה נעלמות - גם כשמגיע גל גדול של תאווה אני ממשיך להתנהג כמו שאני - חולה, אני זז. יוצא 'מהקונדטוריה'.

בהחלמה.

אז למעשה המובן כניעה הכוונה שאני נכנע ויודע בוודאות שאני מכור איבדתי שליטה על חיי (צעד ראשון) ולכן אני שונה משאר האנשים לגימה קטנה מהשקר תכניס אותי למערבולת הקסמים הזו שנסחפתי בה כל ימי חיי ותחזיר אותי לתוהו, לכן
א)אסור לי לשכוח מאיפה באתי - מסירת הצעד הראשון
ב)אני צריך לקבל את העובדה כמו שכתבת שישי מקומות דברים ואנשים שאני לא יכול להיות בגלל המחלה שלי.

אז מה הלאה? מה לגבי הצעדים 2-3?

אענה בקצרה, אתה מוזמן לקרוא בלשונית הצעדים יותר על הצעדים הללו.

צעד 2 - לפנות החוצה, לצאת מהעצמי, ולהווכח שניתן לחזור לשפיות, כי מצב של שימוש הוא לא שפוי, וכשרואים שיש בריה, שלא חייבים להשתמש, מגיעים לאמונה שאפשר אחרת.

צעד 3 - הוא להפנות את הרצון והחיים לכח העליון, כי רק הוא יכול. כל כח גדול בסופו של דבר מוגבל. מול הכח העצום של התאווה אני צריך את הכח העליון, הכי משמעותי שקיים, בעבורי הוא מי שברא את העולם.

בהחלמה.