בס"ד

שלום עליכם!
הגעתי לכאן לראשונה לפני שנתיים, אז המקום הזה היה שומם לחלוטין, ונאלצתי לפנות לפורום האנגלי ולשבור את השיניים. בזכות האתר הנפלא הזה קיבלתי תקופות ארוכות של פיכחון, אך לצערי טרם קיבלתי החלמה יציבה.
אחרי כל נפילה [והיו לי נפילות אחרי חצי שנה, 100 יום חמישים יום וכדו'] אני מנסה לחשוב איך אני יכול להתקדם יותר בתכנית, מה אני יכול לעשות טוב יותר בכדי שהנפילה הבאה לא תבוא.
אז בנפילה האחרונה הצמדתי את עצמי לספונסר קבוע, שאני מרגיש שמשמש לי כעוגן הצלה ועוזר לי אפי' יותר להיכנס לעולם של 12 הצעדים. אחרי הנפילה של אתמול... [:-[] אמרתי לעצמי שאני צריך לעלות מדרגה, ואולי הדבר הראשון שעליי לעשות הוא לשים את ההחלמה בראש סדר העדיפויות שלי, פשוט כך. ולהתחייב [בלנ"ד] לעשות ככל שאני יכול בשבילה. אני מודע שהתכנית הזו זה הדבר הנכון בשבילי, עובדה שלראשונה אני חווה תקופות ארוכות של נקיות.
אני גם מתלבט שאולי זה הזמן לעבור מקבוצה טלפונית שאני מאוד מקפיד עליה לקבוצה חיה. מישהו עשה את המעבר ויכול לשתף אותי? ו
כמו כן, מה עושים בזמן התקפה של התאווה? התקשרתי לקבוצה [למרות שהייתי חולה ולא היה לי כוח לדבר] והתוודתי על ההתקפה של התאווה, ושזה חזק ממני, התקשרתי לספונסר, וכמובן ביקשתי מאלוקים כמה וכמה פעמים, אך בסופו של דבר נפלתי. מה הייתי אמור לעשות עוד בכדי למנוע את הנפילה?[כמובן עם הפנים אל העתיד - למנוע הישנות של מקרים כאלו]
תודה לכולכם!
החלמה טובה לכולנו!

ההבדל בין הקבוצות הטלפניות לקבוצות החיות, הוא הבדל של שמים וארץ. עם הקבוצה החיה מרגישים פי מאה מחוברים. מה שעוזר לי בעיתות מצוקה.
לאט לאט כשאני לומד להכנע, ולמסור את הקושי לאבא, גם ההתמודדות נהיית יותר קלה. אבל זו עבודת חיים. אני לא מצפה לעולם להיות בריא. אבל אני כן מתפלל לניצחון גובר והולך על התאווה.
כמובן בניצוחו של אבא היקר.

בהצלחה. ותודה ששיתפת.
יעקב

היתה לי חוויה מדהימה במעבר בין כינויים וירטואלים לבין חברים חיים, אחים יקרים, אנשים שאני אוהב אותם בלי שום תנאי והם אותי חזרה.
יש לך ניק מוישלה, וניק משה חפץ חיים, על המסך זה אותו דבר. תראה אותם בחיים תתאהב בהם... וכנ"ל כולם. (זו רק דוגמא של 2 שמות זהים)
כשאחרי חוייה כזו אתה מקבל טלפון של שיתוף, או מתקשר בעצמך לשתף, אתה כבר מרגיש את החיבוק שבמילים " אוהבים אותך " ....
אני מודה לה' שזרק אותי למים!

בס"ד
ל - אולי יחוס היקר!
(מה זאת אומרת אולי? בטוח יחוס אתה בנם של קדושים,
צדיקים וטהורים אתה בנם של אברהם יצחק ויעקב ) (או שלא הבנתי את הכינוי ואשמח להסבר...)
לענייננו כמו שאמרו קודמי מפגש חי בקבוצה ביחד עם עבודת הצעדים עושה את ההבדל
כאשר משתתפים בקבוצה מה שעושים זה בעצם להגדיל את מעגל החברים שלי
ואז בעת מצוקה (כשמזהים שהנפילה מתקרבת  :-\ בדרך כלל מרגישים את החוסר אונים לפני הנפילה!  )
חיזוקים חיים מאנשים קרובים וחברים אמתיים
עושים את הדבר הזה לחי ואמתי
ובסופו של דבר זה מה שמציל את חיינו...
בהצלחה רבה מכל הלב!

שלום חבר יקר,

עברתי בעצמי מקבוצה טלפונית (שם התחלתי) לקבוצות חיות ואמיתיות. אני לא מזלזל בקבוצות טלפוניות ח"ו (אני מנחה אחת כזאת...), אבל קבוצות חיות זה רמה אחרת. זה אנשים אמיתיים, לא קולות וכינויים. שם אני רואה אנשים חולים, סובלים, מאושרים, מחלימים וכן הלאה. שם אני רואה את עצמי במראה, גם כשאני חולה וגם כשאני מחלים. שם מתרחשת ההחלמה שלי.

אני בעצמי חדש מאוד בתוכנית ולא יכול לשתף הרבה מהניסיון שלי, אבל אשתף בכל זאת מה שהספקתי לקבל בזמן הקצר שלי פה.

הייתי במשך כחודש מחובר לקבוצה טלפונית עד שהלכתי לקבוצה חיה, אחרי נפילה כואבת אחרי 21 יום (שזה התקופה הארוכה ביותר שהייתי נקי וספרתי..).
זה היה משהו מדהים. זה משהו אחר לגמרי. פתאום הבנתי משהו מדהים- זה אמיתי! זה לא משחק, זה לא עוד איזה משהו נחמד שמצאתי באינטרנט, זה לא עוד שיחות טלפון. זה אמיתי! זה החיים שלי! זה מזעזע ומרגש. זה נפל עליי בבום. זה קשה מאוד, אבל זו האפשרות היחידה להגיע להחלמה אמיתית. אני לא יכול להיות בהחלמה כל עוד אני לא באמת מבין שזה המצב שלי. כל עוד אני חושב שזה עוד איזה משחק ולא מבין את עומק הבעיה, אני לא באמת נכנע. אני רק משחק כאילו בכניעה. אני לא מבין שאלו החיים שלי ואם אני לא נכנע עכשיו אני מת. אני חייב להודות שהתובנה הזו הייתה ועדיין קשה לי מאוד, לכן אני מאוד לא אהבתי ללכת לקבוצות ב4 הפעמים שהייתי. לכן לא הלכתי באופן קבוע. ב"ה, עכשיו, אחרי הקבוצה האחרונה שהייתי בה לפני יומיים, אני סוף סוף מרגיש גם אושר מההליכה. אני מרגיש באמת מחובר. ההבנה שזה אמיתי כבר לא הורגת אותי לגמרי, זה נותן לי גם הרבה תקווה ושלווה. זה הדבר הכי מרגש והכי חזק להחלמה שלי.

בקשר למה לעשות בזמן התקפה... הלוואי וידעתי! אני במשך המון זמל שאלתי את הספונסר שלי על זה. בתכלס, בזמן נפילה, איך אפשר לעצור? איך אפשר שנייה לפני שאני לוגם את הלגימה הראשונה להיכנע? וגם אם אני נכנע ומתקשר, אני עדיין רוצה ליפול! וגם אם אני מתפלל, אני עדיין רוצה ליפול! כמה זמן אוכל לחיות עם הרצון הזה? לכן אני נופל שוב ושוב.
ב"ה, בשבוע האחרון, אני זכיתי לדברים מופלאים. לניסים. אני נקי בסך הכל שבוע, זה הכל. מבחינתי זה המון. מבחינתי אלו חיים שלמים.
ובכל זאת, היום כמעט ויתרתי על כל הטוב הזה והשתמשתי. כבר התחלתי להשתמש. ראיתי משהו שעורר לי את התאווה, לא יכולתי לא ללגום. לגמתי עוד ועוד, רציתי עוד. התחלתי לחפש, התחלתי לאונן. לפני שעברתי לשלבים היותר גרועים, לפני שהגעתי למקום שאני לא יודע איך הייתי קם ממנו, הצלחתי להיכנע.
פשוט החלטתי, בטיפת הכוח האחרונה שלי, שאני מוותר על הכל, על החיים שלי ועל הרצונות שלי, כולל הרצון העצום להשתמש, ונותן את הכל לה'.
זה היה מאוד קשה. איך אפשר לוותר על כזה רצון עצום? אני לא מסוגל הרי להחזיק את עצמי יותר משנייה עם הרצון הזה, אז מה הרעיון? אם אאלץ עכשיו להתאפק זה לא יחזיק אפילו דקה, אז מה הרעיון בכלל לוותר על זה? איך זה אפשרי? אני לא יודע. פשוט החלטתי שאני מוכן לתת לה' לעשות כרצונו בחיים שלי. התחננתי אליו שישמור אותי נקי והייתי מוכן לוותר על הכל, גם אם זה אומר לזחול מרוב כאב על ההתאפקות. גם אם זה אומר למות. הכל, אבל הכל. אמרתי לה' שאני מוותר על הכל ושיקח את זה ממני, שיציל אותי. התחננתי על חיי.

במקום להרגיש במשך זמן ארוך את הרצון העצום עדיין להשתמש, במקום להרגיש איך כל הכוחות שלי אוזלים בניסיון ההתאפקות, ה' פשוט העלים את זה תוך זמן קצר.
עשיתי כמה פעולות קטנות של כניעה- והכל נעלם עכשיו ב"ה. אסירות תודה עצומה לה'!
זה מה שעבד בשבילי... אני אתאר בקצרה בדיוק את הפעולות של הכניעה שעשיתי, אבל אני מאמין שהחברים עם היותר ניסיון יוכלו לעזור בזה יותר-
שמתי את הראש מתחת למים קרים ואמרתי 3 פעמים את תפילת השלווה ובסוף כל פעם אמרתי "רצונך יעשה ולא רצוני".
כתבתי לה' כמו שהספונסר לימד אותי (כתבתי הצהרה, שאני מכור, תקופת ניקיון, 5 אסירויות תודה, 5 פחדים, רגשות (פה הרחבתי המון ועם הרבה בקשות) וסדר יום של החלמה להמשך היום).
קראתי בספרות במשך כשעה. קראתי ב12 ו12, בספר הגדול ובספר הלבן.
לאחר מכן התפללתי בכל כוחי לה', התחננתי והרגשתי מאוד מאוד מחובר אליו. הודתי לו, סיפרתי לו הכל והתחננתי אליו.
הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי זה והתקשרתי לחברים ואחרי זה באתי לפה, לפורום.
ייתכן מאוד שעדיף דבר ראשון להתקשר לחברים ולספונסר ולא להשאיר את זה לשלב כ"כ מאוחר כמו שעשיתי... אני לא יודע למה עשיתי את זה, פעלתי בלי הרבה חשיבה, פשוט מתוך רגשות.

בהצלחה לכולנו!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה לכולנו!

הערה בהמשך לדברים של יוסף (יהודה).

ממה ששמעתי, בדרך כלל ממליצים להגיע לפחות לשישה פגישות לפני שמחליטים האם זה מתאים או לא. הסיבה היא שבאמת לוקח זמן עד שמתחברים לאנשים ולקבוצה ומתחילים להרגיש בבית.

דבר ראשון ממש תודה על הדברים , יוסף, ואני בעיקר לוקח מהדברים את הרצינות וההתמסרות לכניעה. הייתי אומר במקום להיאבק עם המחלה ראש בראש, שזה כידוע מועד לכשלון, להשקיע את כולי בכניעה. יפה! אהבתי.
אני רוצה לגלג רעיון של הקמת קבצה חיה מהקבוצה הטלפונית שלנו. [עשינו כבר מפגש אחד, אז אולי נמשיך אותו] אבל לכך נצטרך מנחה, כי המנחה שלנו בחו"ל.... נראה מה החברה שלנו יגידו.

יישר כח על הדברים !

גם אצלנו המנחה בחו"ל ובכל זאת החברים בארץ התחילו עם קבוצות חיות וזה תפס בצורה מדהימה. ההמלצה שלי: לך על זה.