אין גבול. בגיל 6 כבר הייתי חייב את זה, למרות שבתכלס לא עשיתי שום דבר. אדם שהוא מכור פוטנציאלי, אין הבדל בינו לבין מכור אמיתי.
אם יש לך את הגישה הנפשית-רוחנית של מכור, אתה צריך את 12 הצעדים. איך תדע אם אתה מכור פוטנציאלי? רק אתה יכול לדעת על עצמך.
תסתכל על עצמך. מה חיפשת בתאווה? האם זה היה סתם כיף? האם זה היה בריחה ממצבים מלחיצים, פחדים, אושר גדול, רגשות שאתה לא יודע להתמודד איתם?
מה קיבלת שם? הרווחת את מה שרצית? אם לא, למה חזרת לשם? האם היו פעמים בהם בזמן הנפילה רצית להפסיק ולא הצלחת?
גם אם כולם פה היו מכירים אותך לעומק והיו מנתחים אותך ואומרים לך שאתה מכור- לא היה לזה שום משמעות. קל וחומר כאשר אנחנו בקושי מכירים...
היחיד שיכול לענות על זה- זה אתה.
בכל מקרה, תדע לך ש12 הצעדים זה לא רק למכורים, זה לכל אדם שרוצה שפיות וחיים רוחניים, אמיתיים וכנים. הבעיה היחידה, שחיים כאלו דורשים המון נכונות, כולל וויתורים על הדברים שאנחנו הכי אוהבים, בינהם, בין היתר, התאווה. אבל זה לא הדבר שתמיד הכי קשה לוותר עליו, יש גם טינות, פחדים, גאווה ועוד דברים רבים שאנחנו לא מוכנים לוותר עליהם. התוכנית קשה ולכן רוב האנשים שמשתמשים בה הם אנשים שמוכנים לעשות הכל, שכבר נמצאים במצב שזה חיים או מוות בשביל, מכורים. אבל אם אתה מוכן לעשות הכל בשביל חיים רוחניים גם ככה, תשתמש ב12 הצעדים בכל מקרה, גם בלי להיות מכור.
אתה מוזמן לנסות להתגבר על התאווה. רוב האנשים יודעים לעשות זאת. אך, אם אתה, כמוני, לא הצלחת כבר עשרות פעמים למרות כוח רצון אמיתי וגדול, בשביל מה לבזבז עוד את הזמן עוד פעם? אתה באמת חושב שאיזה שינוי קטן בחיים, איזה חידוש שתמצא בספר מוסר, יהיה מספיק חזק ויתן לך עוד מספיק כוח רצון כדי להתגבר על זה? אני לא הרגשתי ככה. קראתי הכל הספרי המוסר לפי דעתי, הגעתי אפילו לעצות של להיכנע כמו ב12 הצעדים, אבל שום דבר לא היה יכול לעזור לי, כי הכל עבד על כוח רצון. היה לי כוח רצון, המון. פשוט השתמשתי בו להילחם בזה ולא היה לי סיכוי מול זה, פעם אחר פעם נפלתי... בזמן הנפילה לא פעם הרגשתי מלא כוח רצון להפסיק, אך זה היה חסר סיכוי. גם כשהתאפקתי תקופות, זה היה קשה מאוד והפך את החיים שלי ואת ההתמודדות שלי לקשה מאוד. הייתי יכול להאבק מהבוקר עד הלילה יום אחר יום, מה הסיכוי באמת לשרוד ככה? הסוף הגיע הנפילה וההתרסקות. כמה אדם צריך לסבול כדי להבין שיש לו באמת בעיה?
שמעתי סיפורים על אנשים שעשו דברים נוראיים מכל הבחינות, גם שם הם עוד לא הרגישו שהם עם בעיה. אני יודע שאם אני לא אבין שאני עם בעיה עכשיו, עוד כמה שנים אמצא את עצמי באותם מקומות בדיוק.
אדם שיש חשש שיש לו מחלה נוראית שאם לא יטפלו בה עכשיו היא תתגבר ותהרוג אותו, האם הוא לא יטפל בעצמו למרות שזה רק חשש?
ועוד יותר מכך, האם לא יעשה הכל, אבל הכל למען הטיפול, למרות שזה רק חשש?
ועוד יותר מכך, האם לא יעשה הכל למען ההחלמה שלו כאשר התרופה היא טעימה וטובה והטיפול, על אף שהוא קשה ודורש מאמץ (לנסוע לרופאים באופן קבוע, להיות במעקב וכו'... וייתכן גם בדיקות שיהיו משפילות וחושפניות...), הוא טוב מאוד ובריא גם לאדם בריא?
בהצלחה לכולנו!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה לכולנו!