הושיעה נא כתב on 08 אפר' 2013 05:04:
לא יאומן כמה אני לפעמים משקר לעצמי!
הלכתי בשבת ברחוב, זוית עיני קלטה 2 דמויות שנראים לא גבריים...
אז הסתכלתי לראות. אולי אני במקרה מכיר אחת מהן?! זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב...
חשבתי לעצמי, אסתכל רק מבט ראשון. לא אסתכל פעם שניה.
אז זה בסדר לבדוק...
וכאן הטעות.
1. ואם אני מכיר אותן, אז מה? למה צריך להתבונן?
2. אם זוית עיני קלטה, אז ההסתכלות הראשונה היא בעצם כבר מבט שני.
3. זה לא הנושא אם המבט הוא ראשון או שני. אין קרדיט למבט אחד!
אם ההסתכלות היא לשם לגימה, היא כבר בעייתית.
נחמד לפעמים לנבור בנבכי הנפש פנימה. לגלות סודות נעלמים. את מה שמאחורי...
המשתוקק, תודה רבה על ההקפצה של הפוסט.
אני מזדהה עם שנאמר בפוסט הראשון של "הושיעה נא" ורציתי להוסיף על דבריו, ואח"כ ראיתי שהוא עצמו המשיך והוסיף על דברי עצמו.
ואני רוצה לזכור לעצמי, שגם למבט הראשון אין מקום, אבל ממנו אני לא תמיד אוכל להימנע, בשונה מהמבט השני שהוא בהכרח תאווה, אבל פעמים רבות שגם במבט הראשון אני פועל על התאווה, כגון כשאני מחפש ללגום ולהביט, או שאמנם רק ראיתי שנייה אחת אבל לגמתי מזה המון תאווה אל תוכי. וכן אני רוצה לזכור שפעמים רבות גם אם זה בעל כרחי וללא הרצון שלי, בכל זאת נכנסה לי תאווה בעקבות המבט הראשון ואני צריך לעשות פעולות ולשחרר את זה.
לפני כמה שנים טובות היה לי כזה מקרה שהתהלכתי במשך כמה ימים עם הרגשה לא טובה שלא הבנתי בגלל מה זה, עד שקלטתי שיש איזה מבט שהיה לי באוטובוס ולא השתחררתי ממנו, אך בגלל שהוא היה "כביכול" מבט ראשון, לא הבנתי בהתחלה שאני צריך לשחרר את זה. גיליתי את זה ביום שישי, ואני זוכר איך שהתקשרתי לאחד החברים יקרים ז"ל ושיתפתי אותו את זה, והתפללתי לה' להשתחרר מזה, והנס קרה.
בקיצור, אני רוצה לזכור שגם המבט הראשון הוא לא טוב לי, ואני צריך לדעת להימנע ממנו גם כן, ובפרט במקומות המועדים לכך, וכמובן אני צריך לזכור שאני גם לא מלאך עליון מעונה....