אני לא כאן כדי להתריס, אני גם לא כאן כדי לבכות, אבל זה מה שאני רוצה לעשות או כבר עושה.. תשפטו אתם.

אני פה, ואני כותב ורוצה להרגיש בנוח לכתוב מבלי לחוש לתגובת מאן דהוא. ולא שחלילה יש פה מישהו שיש לי לחשוש מפניו, אבל כזה אני.. חושש, פוחד, רוצה לרצות, ורוצה גם לא להיות אחרת מכולם.

רק ש.. אני כן מרגיש אחרת, לא משתלב עם רוח הדברים, עם האמונה שיש בכם.

אני אפילו מוצא את עצמי כועס כשאני קורא פוסטים של חברים שמאמינים בדרך שלהם בהחלמה, מתעצבן לשמוע את המילה כניעה למה? ככה! זה לא חשוב למה. ובשביל להסביר בדיוק למה אני צריך את השקט שאין לי.

לא מריח את החופש, לא מרגיש את החיבור לו יתברך.
אני אפילו לא מאמין לחברים שמספרים על דבקותם בא-ל. אני חושב שהם נסחפים או מצטטים את מה שקראו\שמעו. וכדומה.

אני שונא לקרוא את הציטוטים שמצטטים פה מספרי ההחלמה כאילו היו אלו דברי אלוקים חיים, לא סובל את ההתיחסות הרצינית של החברים פה למושגי יסוד בהחלמה.

כן אני גם לא סובל את זה שזה מפריע לי. מפריע לי שאני לא יכול להעביר מסר מחלים.. כואב לי שאני אחרת מרובם או כולם.

אני מוצא את עצמי, במקום להיות מנוחם, מתמלא תקוה, מתעודד ושואף, במקום זה, כועס, ממורמר, נרגז וחסר שקט.

וכאן באה שאלתי את עצמי ואותכם, אולי כעת בשלב כזה, יהיה טוב לי לא להיות פה? לא לקרוא חומר על רוחניות שמכעיסה אותי,
כי הקריאה פה לא מביאה לי שקט, אלא רעש.

וכשאני חסר שקט אני נדחף שוב לתאוה, כן כעת ממש כעת, אני כבר חושב " טוב אני אלך להשתמש שוב כדי שאסבול יותר כי כך יהיה לי יותר קל להתחיל שוב להחלים."

זה הגיוני נכון?

כן זה נכון שכשהייתי נקי היה לי כיף לדבר עם אלוקים האוהב היה לי נעים בחברתו, הסכמתי גם לצטט את ביל, תלמידיו וחבריו.
זה גם נכון שהיה לי שקט בנפש לשמוע כמעט הכל, היה לי שלוה וסיפוק, כן גם כמעט ראיתי ושחחתי עם מלאכים, רק כמעט.

אבל כעת בחרתי לסבול, רצוני החולה, המעוות, או אלוקים בכבודו ובעצמו, לא חשוב מה ומי, פשוט קרה, כן השתמשתי, וכשאני משתמש, אני משתמש... כך ששוב נהייתי חסר שקט רגזן וחסר סיפוק. כי כך אני כשאני משתמש
שוב אני עצוב, מתוסכל, כאוב, ועוד ועוד.

וכשזה כך, אין לי כוח וזה לא נותן לי כוח לשמוע, לקרוא על כניעה ועוד כל מיני פרפראות החלמה.

וואו.. תוך כדי שאני כותב, אני חושב שהכי טוב יהיה אם אני פשוט אלך לאבא שלי...
את האמת שבקושי דיברתי איתו היום..

טוב אומר לכם שלום, זזתי אליו לאבא אוהב יתברך.

נ.ב אגב, זו הסיבה שאני כותב כאן. כי תוך כדי שאני משוחח עם הנייר האלקטרוני שמביט בי כעת, אני מוצא את הרצון האמיתי שלי בתוכי, את התשובות הנכונות לשאלות הלא נכונות. ועוד כהנה וכהנה.

אח יקר,
אתה רק מוכיח למה כן צריך להתחבר...
בשונה ממך, אני את החיבור החזק ביותר שלי מקבל בימים של נפילה.
בימים של נקיות, הרבה פעמים אני לא מצליח להרגיש מחובר בכלל.
אבל בימים של שבר, אני ממש מרגיש חסר אונים.
כשאני שוכב חולה בודד במיטה, אני מקבל בברכה כל ביקור.
אני מבין את היאוש שלך, גם אני מיואש.
אבל רק בגלל שאני מיואש, אני מבין שיש לי סיכוי להחלים. כי כל עוד שלא הייתי מיואש, אני הייתי הרופא של עצמי.
עכשיו אני מוכן קצת לפנות את הכסא, לרופא כל בשר.
בהחלמה.
אוהב.

חסר אונים, זה מצליח לך?

בנתיים להיום זה מצליח!!!
(אני מקווה של עיצבנתי )

אחי היקר,
אקצר. אינני רוצה להכאיב לך. אני יכול להבין את הבאסה שיוצאת בהתלהבות של הצוציקים.
דבר ראשון, לי אתה לא מפריע. אני לומד מכל אחד. מכל דבר.
במשך הפסח לא יכלתי לדבר עם הספונסר. סיכמנו שאכתוב לו כל יום את סיכום מאורעותי ביום. ידעתי שהוא לא קורא.
אבל עדיין הוא היה לי למראה.
תעשה מה שטוב לך. נשמח להיות לך למראה.
אוהב מאוד
הושיעה

כואב יקר, לי אתה לא מזיק, דווקא אתה מועיל לי להבין שאין פתרון אחד ויחיד ומי שטוען לא הצלחת בגלל שלא עשית את 12 הצעדים בדיוק בדיוק - אז אתה ההוכחה שלא על כל אחד זה עובד ולאלוקים יש פתרונות שונים לנשמות יהודיות שונות.
אבל ודאי שזה כלי מאוד מאוד חזק.

שלום כאוב יקר

אני מכיר טוב מאוד את המקום שלך ,  ומאוד מתחבר , 
אני גם לא יכול להגיד שאני מאמין שהתוכנית חייבת לעבוד אם עושים אותה ,
עברתי הרבה מאוד בחיי ,  ניסיתי כבר לפני שנים פסיכולוגים, פסיכאטרים למינהם , שחוץ מלחלוב את כספי , להבטיח הבטחות שאין מאחוריהם כלום , לא עזרו לי בגרוש ,
הייתי תקופה ברטורנו בטיפול אמבולוטורי ,כמה פעמים בשבוע נסעתי מהדרום לרטורנו , עליתי להרים ניסיתי לצעוק ,צעקתי ל.. ולא , לא הייתי מחובר הרגשתי מנותק לגמרי ,
הפנו אותי למטפל יוצא רטורנו , אלכוהוליסט נקי ,  שילמתי לו הון במשך שנה ו.. אולי  שנתיים , בקושי עבדתי ,  הרגשתי בקרשים , הערך העצמי שלי היה בזבל ,
המטפל  לא עזר ,              חשבתי ,  אולי רטורנו תעזור  , 
הייתי שם שלושה חודשים , וברחתי באמצע מכל מיני סיבות (לא אפרט פה )
  המשכתי לאס איי , התחברתי שם לספונסר שכמעט והביא אותי למדרגות הרבנות ,
ניתקתי את עצמי מהשיטה וכו' כמה שנים , עד שנחשפתי לפני שנה לאתר ,

לאורך כל השנים שעברתי לא פירטתי את הכאב שלווה אותי  , היאוש וכו' ,
אבל אפשר לתאר , (אני לא טוב בתיאורים)  רציתי למות מלא פעמים , רציתי שאשתי תמות רל'
עברתי גיהנום ,

ובשנים האחרונות הקב"ה עשה איתי חסד גדול , אני במקום הרבה יותר טוב מהרבה בחינות , 
אומנם רק בחיתולי התוכנית , ויש לי כל מיני קשיים חדשים (החיים זה לא רק דבש)
אבל אין לי ברירה אני חייב לנסות , היאוש לא יתן לי כלום , רק עוד יאוש ...

מאחל גם לך לעלות על דרך , ושתראה ניסים גדולים ,  מגיע לך

אוהב
 

כואב יקר
לא פלא שאתה כואב, מתוסכל ואבוד,
אין לי במה לנחמך,
רק אתפלל עליך שהרופא לשבורי לב ירפא את כאבך,
ותמצא מזור באשר תמצא,
מוטי

תודה לכל המגיבים.

אכן הלכתי לאבא.. דיברתי איתו והיה איתו כיף.
הוא אכן הושיט לי את ידו, עצר את רגלי \ גלגלי מללכת \ליסוע לאן שחשקה נפשי החולה,

אולי זה בזכות תפילותיך מוטי ראוי.

רק שיתפתי כי אני יודע שאבא שלי אוהב שאני מספר לאחרים שהוא גדול.

אז תדעו שאבא שלי גדול וחזק, ויש לו הרבה כוח.!

ויש לו אהבת אין סוף..........
וואו אבא אני חוזר לאהוב אותך, וזה כיף... [רק להיום  :)]