אני לא כאן כדי להתריס, אני גם לא כאן כדי לבכות, אבל זה מה שאני רוצה לעשות או כבר עושה.. תשפטו אתם.
אני פה, ואני כותב ורוצה להרגיש בנוח לכתוב מבלי לחוש לתגובת מאן דהוא. ולא שחלילה יש פה מישהו שיש לי לחשוש מפניו, אבל כזה אני.. חושש, פוחד, רוצה לרצות, ורוצה גם לא להיות אחרת מכולם.
רק ש.. אני כן מרגיש אחרת, לא משתלב עם רוח הדברים, עם האמונה שיש בכם.
אני אפילו מוצא את עצמי כועס כשאני קורא פוסטים של חברים שמאמינים בדרך שלהם בהחלמה, מתעצבן לשמוע את המילה כניעה למה? ככה! זה לא חשוב למה. ובשביל להסביר בדיוק למה אני צריך את השקט שאין לי.
לא מריח את החופש, לא מרגיש את החיבור לו יתברך.
אני אפילו לא מאמין לחברים שמספרים על דבקותם בא-ל. אני חושב שהם נסחפים או מצטטים את מה שקראו\שמעו. וכדומה.
אני שונא לקרוא את הציטוטים שמצטטים פה מספרי ההחלמה כאילו היו אלו דברי אלוקים חיים, לא סובל את ההתיחסות הרצינית של החברים פה למושגי יסוד בהחלמה.
כן אני גם לא סובל את זה שזה מפריע לי. מפריע לי שאני לא יכול להעביר מסר מחלים.. כואב לי שאני אחרת מרובם או כולם.
אני מוצא את עצמי, במקום להיות מנוחם, מתמלא תקוה, מתעודד ושואף, במקום זה, כועס, ממורמר, נרגז וחסר שקט.
וכאן באה שאלתי את עצמי ואותכם, אולי כעת בשלב כזה, יהיה טוב לי לא להיות פה? לא לקרוא חומר על רוחניות שמכעיסה אותי,
כי הקריאה פה לא מביאה לי שקט, אלא רעש.
וכשאני חסר שקט אני נדחף שוב לתאוה, כן כעת ממש כעת, אני כבר חושב " טוב אני אלך להשתמש שוב כדי שאסבול יותר כי כך יהיה לי יותר קל להתחיל שוב להחלים."
זה הגיוני נכון?
כן זה נכון שכשהייתי נקי היה לי כיף לדבר עם אלוקים האוהב היה לי נעים בחברתו, הסכמתי גם לצטט את ביל, תלמידיו וחבריו.
זה גם נכון שהיה לי שקט בנפש לשמוע כמעט הכל, היה לי שלוה וסיפוק, כן גם כמעט ראיתי ושחחתי עם מלאכים, רק כמעט.
אבל כעת בחרתי לסבול, רצוני החולה, המעוות, או אלוקים בכבודו ובעצמו, לא חשוב מה ומי, פשוט קרה, כן השתמשתי, וכשאני משתמש, אני משתמש... כך ששוב נהייתי חסר שקט רגזן וחסר סיפוק. כי כך אני כשאני משתמש
שוב אני עצוב, מתוסכל, כאוב, ועוד ועוד.
וכשזה כך, אין לי כוח וזה לא נותן לי כוח לשמוע, לקרוא על כניעה ועוד כל מיני פרפראות החלמה.
וואו.. תוך כדי שאני כותב, אני חושב שהכי טוב יהיה אם אני פשוט אלך לאבא שלי...
את האמת שבקושי דיברתי איתו היום..
טוב אומר לכם שלום, זזתי אליו לאבא אוהב יתברך.
נ.ב אגב, זו הסיבה שאני כותב כאן. כי תוך כדי שאני משוחח עם הנייר האלקטרוני שמביט בי כעת, אני מוצא את הרצון האמיתי שלי בתוכי, את התשובות הנכונות לשאלות הלא נכונות. ועוד כהנה וכהנה.