הוא זרח מאושר!
אחרי כל כך הרבה שנים הגיע האישור המיוחל. התפילות התקבלו.
כמה זמן שפך את ליבו, ביקש התחנן. שאל על נפשו.
דמעות כמים על מצבו הקשה, כמה כאב של ריחוק...
אבא! הוא זעק כבר אלפי שנים, למה אתה לא גואל אותי?
למה יש יסורין בעולם? למה כאב? למה מחלה? למה עוני? למה מוות?
כבר שנים הוא שואל את השאלות הקשות. ונראה שאין חלילה מי ששומע. אין מי שמקשיב. וכי חומת הברזל כה עבה? האם גם שערי דמעות ננעלו?
אבל אתם יודעים, כלפי אלוקים אין התחלקות בזמן. בעתיד הוא כבר ענה לנו בעבר... לכן עלינו להאמין בו בהווה...
הגיע הרגע. והוא מקבל הזמנה מלכותית לבוא לפני כסא הכבוד.
אקצר בתיאורים ובפאתוס.
המעמד אדיר, פמליא של מעלה סובבים עד קצה האופק. והכרוז קורא בקול אדירים, 'בן יקר תפילתך נשמעה'
זעקתך עלתה למרום, כל אנחה וגניחה נשמרו בקפידה באוצר המיוחד. שום דבר לא הלך לריק.
ועתה, החלטנו לתת לך את מבוקשך. ביקשת גאולה. רצית חרות. לומר די לסבל לכאב ולתוהו. ביקשת, קיבלת.
ניצחת את המערכת. הפעלת כוח אדיר. לחצת חזק במקומות הנכונים. אין מי שיכול לעצור בעדך. הערת ועוררת את האהבה עד שתחפץ.
אך כדי לממש את הגאולה, עליך לעבור עוד נוהל אחד. טכני למדי.
כבר נביא קופסה. ובה שני כפתורים. אחד ירוק ואחד אדום.
בלחיצה על הכפתור הירוק, תביא על עצמך את חלומך, את שאיפותיך ותפילותיך, את הגאולה שכה רצית.
ובלחיצה על הכפתור האדום, תחזור חזרה לעולמך הקיים, מצבך ימשיך ויישאר כמיקודם, ולא תראה כל שינוי ממצבך הקיים.
עכשיו תבינו מדוע הוא זרח מאושר!
הנה, בלחיצת כפתור ירוק אחת, והגואלה בהישג אצבע. סוף כל סוף.
הס הושלך, הפמליא בדריכות, וקופסת הכפתורים הובאה פנימה, והיא מוגשת לידיו הרועדות מגיל.
היד כבר נשלחת ימינה. לעבר הכפתור הירוק. הכפתור הנכסף. כשלפתע,
מתגלה כיתוב עמום על הכפתור. כן, גם על הכפתור השני האדום כתוב משהו. אבל זה ממש מטושטש. מה כתוב שם? ובכן,
הכפתור הירוק - רצוני יעשה
הכפתור האדום - רצונו יעשה
איזו בחירה קשה...

מסופר על אחד הצדיקים, אדמו"ר הזקן כמדומני, שאמר שכשהיה צעיר חשב שאם הוא היה אלוקים, היה מנהל את העולם באופן יותר טוב.
אחר כך, כשהתבגר, חשב שאמנם יש סברה באיך שה' מנהל את העולם, אבל עדיין אפשר יותר טוב.
אבל כשהזקין הבין שבאמת הדרך של ה' לנהל את העולם היא הטובה היחידה.
(מי שמכיר את הסיפור באופן יותר מדויק - אנא תקנו אותי. יש לי הרגשה ששיבשתי כאן המון)

וואו, כתיבה יפה.

אכן הסברת באר היטב את המהות, את הרעיון...

באופן אישי, אם בחרתי ברצוני המעוות כל כך הרבה פעמים, ברצון מעוות ושהביא לי נזק רב.
לא אמנע מבחירה ברצוני רק עוד פעם אחת בשביל להביא לעצמי אושר...

זו רק תחושת הלב שלי לא מרעיוני שכלי. חלילה לי.

והערת אגב לדוקטור שלנו, לא אבין למה אבא שלי צריך שהאדמו"ר הזקן יסכים איתו. לדעתי הוא מסתדר מצויין גם בלעדיו.

יפה מאוד, הושיעה,
עזרתי לי להבין כמה באמת קשה להחליט שרצונו ייעשה ולא רצוני,
הלוואי ונזכה.

לדוקטור היקר

יש סיפור על האדמו"ר הבעל דברי חיים מצאנז בסגנון הזה , שכשהוא היה צעיר הוא חשב שצריך לתקן את העולם, ואחר זמן מה הוא חשב לעצמו כנראה שלתקן את העולם לא אוכל לפחות בני עירי ,ועד שהגיע למסקנא שבמקום לתקן את כולם יתקן את עצמו

במצבי היום אין מצב שהייתי לוחץ על האדום.
נראה לי שתלוי באיזה צעד אוחזים ובכמה פגישות ישבת.

פתאום אני חושב שאולי זה גם תלוי כמה אני מיואש מלנהל את החיים בעצמי,
כדי למסור את ההנהגה לכוח עליון אני צריך להרגיש שלי אין סיכוי, ולמאוס בחיי "רצוני"...