הוא זרח מאושר!
אחרי כל כך הרבה שנים הגיע האישור המיוחל. התפילות התקבלו.
כמה זמן שפך את ליבו, ביקש התחנן. שאל על נפשו.
דמעות כמים על מצבו הקשה, כמה כאב של ריחוק...
אבא! הוא זעק כבר אלפי שנים, למה אתה לא גואל אותי?
למה יש יסורין בעולם? למה כאב? למה מחלה? למה עוני? למה מוות?
כבר שנים הוא שואל את השאלות הקשות. ונראה שאין חלילה מי ששומע. אין מי שמקשיב. וכי חומת הברזל כה עבה? האם גם שערי דמעות ננעלו?
אבל אתם יודעים, כלפי אלוקים אין התחלקות בזמן. בעתיד הוא כבר ענה לנו בעבר... לכן עלינו להאמין בו בהווה...
הגיע הרגע. והוא מקבל הזמנה מלכותית לבוא לפני כסא הכבוד.
אקצר בתיאורים ובפאתוס.
המעמד אדיר, פמליא של מעלה סובבים עד קצה האופק. והכרוז קורא בקול אדירים, 'בן יקר תפילתך נשמעה'
זעקתך עלתה למרום, כל אנחה וגניחה נשמרו בקפידה באוצר המיוחד. שום דבר לא הלך לריק.
ועתה, החלטנו לתת לך את מבוקשך. ביקשת גאולה. רצית חרות. לומר די לסבל לכאב ולתוהו. ביקשת, קיבלת.
ניצחת את המערכת. הפעלת כוח אדיר. לחצת חזק במקומות הנכונים. אין מי שיכול לעצור בעדך. הערת ועוררת את האהבה עד שתחפץ.
אך כדי לממש את הגאולה, עליך לעבור עוד נוהל אחד. טכני למדי.
כבר נביא קופסה. ובה שני כפתורים. אחד ירוק ואחד אדום.
בלחיצה על הכפתור הירוק, תביא על עצמך את חלומך, את שאיפותיך ותפילותיך, את הגאולה שכה רצית.
ובלחיצה על הכפתור האדום, תחזור חזרה לעולמך הקיים, מצבך ימשיך ויישאר כמיקודם, ולא תראה כל שינוי ממצבך הקיים.
עכשיו תבינו מדוע הוא זרח מאושר!
הנה, בלחיצת כפתור ירוק אחת, והגואלה בהישג אצבע. סוף כל סוף.
הס הושלך, הפמליא בדריכות, וקופסת הכפתורים הובאה פנימה, והיא מוגשת לידיו הרועדות מגיל.
היד כבר נשלחת ימינה. לעבר הכפתור הירוק. הכפתור הנכסף. כשלפתע,
מתגלה כיתוב עמום על הכפתור. כן, גם על הכפתור השני האדום כתוב משהו. אבל זה ממש מטושטש. מה כתוב שם? ובכן,
הכפתור הירוק - רצוני יעשה
הכפתור האדום - רצונו יעשה
איזו בחירה קשה...