כאוב, אל לך לירוא בפצותך.. פצית לא פעם ולא קרה לך מאומה.. ולפוסטך. לא הייתי מגיב שכן סוגיה זו נידונה ונידושה לאורך לרוחב ולעומק יותר פעמים משערות שעל ראשי, כן רציתי להקל מעט מהאשמה הרובצת מעל מי שרואה עצמו כפושע רשע שצריך להגיף תריסיו ולהלקותו בשבט.

זו סוגיה תיאורטית בעיקרה. הואיל (ולשיטתך) ולא נמצא אדם בעל שיעור קומה היודע מיהו חוטא ומהו חטא שיבין מהי מחלתינו עד לשורשה, שאין חכם כבעל הנסיון, ואם ימצא מיד יאמרו עליו שאינו בעל שיעור קומה שכזה שהרי לחולה יחשב. והחולים חוטאים הם...

וכמו שנכתב כאן מעלי, להיכן הדברים לוקחים את העוסק בהם. אם להחלמה ולהתקרבות לבורא מעולה, ואם 'למעשים הבעייתיים', שירחיק עצמו מעיסוק בהם. הנסיון שלי הוכיח (גם אתה מכיר כמוני לא מעט מקרים) שמי שהמשיך לייסר עצמו היה עסוק ב... למה? ככה.


נ.ב.
שיניתי את הכותרת בתגובתי, היא נראית לי נכונה יותר..

לסוד, אסירות ידידי היקרים.

כתבתם נכון, אבל אני חושב שגם ידידכם הכאוב כתב כדבריכם בנקודה שהעליתם.

ואצטט "מה שכן רציתי לאמר, כי יש מבינינו שהם אכן חולים ולא עליהם אדבר. אבל יש כאלו שאינם חולים וימהרו להסיר את עול האשמה הרובצת עליהם בידיעה המקלה שהם חולים.
ואין בכך כל רע אם אכן גישה כזו תועיל להם לא לשוב לזה החטא. יותר חשוב לו ית' שהאיש הישראלי לא יחטא, ממה שיצטער על חטאותיו. ואם בשל לא לחטוא מועיל לו לחשוב על עצמו כחולה, לצדיק יחשב."

כך שלא באתי לאמר לאלו שאכן מועילה להם המחשבה שהם חולים אם הם מפסיקים בכך. אלא על אלו שלא מועיל להם, והם לא חולים!

גם לא באתי לדון מיהו חוטא ומיהו חולה, ושוב אצטט את עצמי..
איך אבחון את עצמי לאור כל זה? איך אדע אם חוטא אני או חולה הנני? לא על זה באתי לענות ולהשיב.

דנתי ברעה שיכולה להיות לאותו האיש שאיננו חולה, כשהוא מגיע למסקנא הלא נכונה בשבילו.
לא האשמתי כביכול את הפורום כאן כנותן סיבה לחוטא כמו שסוד אכן אמר.

כן העליתי נקודה חשובה לדעתי, שכל חבר כדאי שיבדוק את עצמו בכלים ומדדים נכונים בשביל לדעת כיצד לצעוד את דרכו.
כן, כי אם כל אלו שהיו חושבים על עצמם כחולים היו נרפאים ומחלימים כמו שאתם זכיתם ועוד רבים פה ושם.. העסק היה מצויין.
הבעיה היא שאם בעבר באיי.איי. היו כ70 אחוזי הצלחה, היום לעומת כך אם יהיו אותם אחוזי הצלחה במהופך.. זה יהיה בשורה טובה.

לבית חולים צריך ללכת גם אם אחוזי ההצלחה לא גבוהים! אבל הולך לשם רק מי שבאמת חולה!

ובאשר לדבריך אסירות היקר והאהוב.

"זו סוגיה תיאורטית בעיקרה. הואיל (ולשיטתך) ולא נמצא אדם בעל שיעור קומה היודע מיהו חוטא ומהו חטא שיבין מהי מחלתינו עד לשורשה, שאין חכם כבעל הנסיון, ואם ימצא מיד יאמרו עליו שאינו בעל שיעור קומה שכזה שהרי לחולה יחשב. והחולים חוטאים הם..."


נכון הוא כי אין בנמצא אחד שחובש הוא את 2 הכובעים בו זמנית. אבל אוכל ללמוד מהניסיון שלו ומהניסיון שלי. בדיוק כפי שאני יכול ללמוד מהנסיון שלך במחלה\החלמה אוכל ללמוד מהצדיק ומכיר נפש החוטא על החטא\והמצווה\והתשובה.

אכן לדעתי חשוב היה לדון בעניין בפורום המתאים ולא במסגרת הפוסט הנוכחי, כי הוא לא בא לדון בעניין הנ"ל.
לדון בו לא רק לאור הנאמר בספרי הגויים החולים אלא גם לאור האמור בספרי בני הא-ל הצדיקים.
לי חשוב לדעת את התפיסה הנכונה לחטא ממקורותי היהודים, ואת התפיסה לחולי ממקורות המחלה וההחלמה של החולים המחלימים.

[b][/b]אגב, אציין רק כנקודת אור שיכולה להאיר, וזה את דברי האוה"ח שצוין כאן בפורום השכן, שבו הוא כותב על הימנעות מוחלטת מראיה ומחשבה כפתרון לאיש ישראלי מלחטוא. לחולים, פתרון כזה הוא לא פתרון, אלא רק תנאי בסיסי בהחלמה, וכפי שמבואר בפרקים על האלכוהוליזם ובחוות הדעת בספר הגדול. [b]כי לחולה ההימנעות לבד כמובן לא תועיל לו לאורך זמן]

לסיום, אחייך רק בנימה אישית. כי נכון הוא שהנושא שלא דיברתי עליו, בקביעה מיהו חולה ומיהו חוטא, נידונה כאן לאורך ולרוחב. אבל אני רואה שאם ארצה למשוך תשומת לב מהחברים כאן.. כל שעלי לעשות זה לשוב לדון בזה. אני רואה שזה נושא שמושך אש..
אז תודה לחברים על הצ'ומי

(אני כותב את הדברים פעם שנייה אחרי שכתבתי אותם במשך שעה ונמחקו בשנייה האחרונה. מה תגידו)

במחילה מכבוד החברים. יודע אני כי סוגיין דמחלה או דחטאה נדונה כבר לעייפה, אך תש כוחי וזמני מלנבור בפוסטי העבר, ומאוד אבקש את הרהורי ליבם העכשוויים על דברי דלקמן, ואין בימ"ד ללא חידוש. ובעזות דקדושה (או דמחלה) אבקשם לקרוא כל מילה... ואת דבריהם אבקש לשמוע
לי נאמר כך, או לפחות כך הבנתי את הנאמר:
הדרך תאיר לך את התשובה. הדרך קשה היא, קשה מנשוא. אין אדם הולך בה, צועד את הצעדים, עושה את הפעולות, דבק בספונסר, מקדיש את הזמן, נוגע בסוגיות הלב המאיימות כ"כ, עושה פעולות קשות כ"כ – אלמלא הוא מכור, אלמלא הוא חולה, אלמלא הוא בן הדרך. באם רואה אתה שהולך אתה בדרך, קיבלת את תשובתך.אך לא די לי בכך, לא קורת רוח ולא הנעה מקבל אני מכך. ומדוע – כי מזמן יודע אני שהדרך נוגעת בכל רובדי החיים, מזככת ומתקנת -  ושנים כה רבות מתוסכל אני מהמעצורים, הויתורים, העמידה במקום, ואה, כן, גם מזה שאני מאונן פה ושם. והנה – מצאתי מזור, מצאתי תשובה, אלך בצעדים והנה תוך שנתיים אני מלך העולם, קשה לכעוס נוח לבריות עניו כמשה למדן ודרשן מסיים את הש"ס (הרגיל והלבן) מכבד את אישתי יותר מגופי משען המשפחה עמוד החברה,
והאם אין זה שימוש בדרך עצמה? ואולי עצם דבקותי בדרך תהיה הבריחה מההתמודדות האמיתית!
אציע לפניכם את ספקותיי.
למה מכור אני
כי ציוני 12 בשאלון ה20. כי אני יודע שאני מאונן כדי לברוח כדי להירגע כדי לשכוח מכל הלחץ הכעס העולם המאיים חוסר האונים. כי פעמים כה רבות רציתי להפסיק, הידרדרתי אט אט, לא בתאווה עצמה ובצורתה (שהיא כשל גימנזיסט שטוף הורמונים בן 16), אך בסיכונים שלקחתי, עברתי לאונן גם בימי היתר גם כשכל רגע יכולה היא או גרוע מכך ה' יסלח לי ילד לצאת ולתופסני. כמה פעמים עליתי על יצועי ב-2 בלילה ונשבעתי שלא עוד – רק בשירותים רק כשהשטח נקי ובטוח. כי ידעתי שאני מעניש את עצמי בכל תחומי החיים בגלל ההלקאה שלי כחוטא ירוד, ומשם ניהלתי את חיי כדוקטור ומיסטר, וממילא הגעתי למקומות אחרים ממה שתכננתי בחיים המשפחתיים המקצועיים והחברתיים.
כי האוננות התחילה אצלי בימי נעורי בהם נדרשתי לגייס תעצומות נפש להתמודד עם אתגרים קשים שהציב ה' בפני ובפני משפחתי. באמת. והנפש דרשה את שלה את המפלט את כדור ההרגעה את הפינה שלה. וכמה שנים אח"כ כשקיבלתי עול מצוות מבחירה ורציתי לראשונה להפסיק כבר הייתי אסור בכבלי התאווה. והנה אני פה. והנה לכם מכור קלאסי קדימה צעדים יאללה כניעה הבו לי ספונסר הבו.
אך למה לא מכור אני (שלא לומר חוטא...)
כי מעולם לא ניסיתי באמת להפסיק. לא קראתי ספרי מוסר. לא נשבעתי לא נדרתי לא קונמתי. לא בכיתי! אף לא פעם אחת. המשכתי להשתמש, נעשתה לו היתר נאמר עלי, אולי זו העבירה שגוררת עבירה כך לימדונו לא? ואין הידרדרות בשימוש עצמו אין סבילות אולי זה סתם להכעיס!! ה' ישמרני.
ומי שאני שאפקיע שם חוטא ממני? הרי פעמים רבות כ"כ אוננתי סתם, בכלל לא רציתי לא הייתה בעיה לדלג על פה ושם אפילו לא התגרתי סתם אוננתי כי בא לי לא הייתה לי בכלל תאווה בשביל מה ובשביל מי. יכולתי ליפול הרבה פחות אם רק רציתי כנראה שלא באמת רציתי כי הייתי רחוק ממנו! לא ניסיתי חבר לשתף, לא תוכנית מעקב לא עברתי אצל כל גדולי הדור, בקושי אצל קטן דור. פשוט זרמתי עם זה.
ובמיוחד מבלבל אותי מה שקורה עכשיו – כמה שבועות שאני פה. קורא מדבר קצת, ברוך ה' ספונסר בשבוע האחרון. ואני נקי חסד ה' גמור כבר 31 יום. אך מה זאת – מעשה שטן – התאווה כמעט נעלמה! אין התקפים אין כלום!! אולי אני בהלם רגשי, אולי עצם העיסוק בתקווה שאולי זה יפסק נתן לי פוש להימנע וחסם זאת? כמובן שהתאווה תחזור, אך כיוון שמעולם לא באמת ניסיתי משהו אחר – את הדברים 'הרגילים', אולי אני צריך לנסותם, ושם מזורי, וגם חטאי ותשובתי??? מי שמני להפקיע שם חוטא ממני.
אולי אני צריך כמה חודשים עכשיו לעצור, לנסות את מה שאתם ניסיתם כ"כ הרבה ובכיתם ונשברתם והייתם כאסקופה, שאני לא ניסיתי לשנייה – ואז אבחן האם הדרך היא מפלטי האחרון, וממילא אלמד כי אכן חולה אני ואין לי שיור אלא הדרך הזאת. אך כמובן שכעת מכל זה יצא בלבול, וודאי יצא היתר ליפול – כיוון שרוצה אני כ"כ ללכת בדרך צמא אני לה כמה אני לה, אך אולי לא מהסיבות הנכונות?
ואם תגידו – מה לך זיול'ה, לך בדרך, וממילא תוצאותיה הם שיתקנוך, ומשתלבות הן בדיוק בדרך התורה והמצוות, וממילא יעשה נחת רוח לבוראך ותקבל נשמתך וכלל ישראל כולו את מה שאיווית לעשותו כל השנים האלו?
אך לא, ומה אם אלך בדרך, ותוך שנתיים עומד אני בנעילה, נושא כפי בתחינה – ויש לי באמתחתי תורה ומצוות ומידות שתיקנתי בזכות הדרך – ומה עם החטא הקדמון, אותו לא אזכיר בווידוי??
לא פסק מבקש אני, את הרהורי לבכם
דברו איתי אחים שלי
זיו

תודה לך זיו על הכתיבה הנאה.
אכן, רחשי לב מוכרים כל כך. ייסורים של התחלה. מכל מחבטי הנפש האלו העלתי חרס. מה לי לעסוק בניסתרות.
מה שכן ידוע לי הוא כי אני מכור. אחרי חודשים ארוכים של הכחשה הגעתי לכך. גם דפוסי ההתנהגות שלי מראים לי את נכונות העובדה המצערת.
אז מה? אז אני עושה תוכנית. אני עובד אותה והיא מועילה לי. שום דבר אחר לא הועיל לי עד היום. היום אני במצב הרבה יותר טוב מאי פעם - והיום תפסת אותי ביום קשה במיוחד.
ולגבי החטא האחד והיחיד התופס את כולנו מהגרון, אשתף אותך בתחושתי. מה לי להתעסק עם מה שהיה? אני לא מסתדר עם מה שעכשיו. אני כל כך עסוק בללמוד כמה אני זקוק לבורא כדי לזכות לטיפת שפיות ושלווה עד שאין לי עוד טיפת כוחות נפש להתעסק עם העבר. את זה אני משאיר לאחרים, טובים ממני. בעוניי, אומר לבוראי בבוא היום "רצונך ייעשה. עשיתי את המירב והמיטב שעמד לפני, לא יכולתי יותר. כמעט שקרסתי. ידוע לפניך כמה ביקשתי ממך להקדים ולקחת אותי. ולא הנחת לי. השארת אותי כי כך רצית. אם ייתקדש שימך בעולם על ידי זיכוך נשמתי באש הגיהנם - יהי כן. רצונך ייעשה".
זיו יקירי, לי זה מספיק.
נעם

זיו היקר.

אם הדרך שאתה צועד בה מבטיחה היא ומענה מצאת בה לבעייתך, למה לך לחשוב על האם תצטרך להזכיר את החטא בנעילה בעוד שנתיים? עוד שנתיים אם תשאר נקי בעזרתו יתברך נדבר. מה אתה אומר על הרעיון?

באחד הפוסטים הכואבים ביותר שכתבתי כאן הבטחתי שלעולם לא אדרש יותר לסוגיית החולה-חוטא הזאת, אך מה לעשות ונראה שכך נגזר עלינו שכל עוד ישנם חולים - ימשיכו אלו לחשוב על עצמם כחוטאים, ואני לא נותר לי אלא לזעוק בקול גדול: חדל.

נכון, יש אנשים שימצאו ק"נ טעמים להכשיר את השרץ, אבל למה אנחנו צריכים לפגוע בהחלמה של חברים חולים רק כיון שישנם חוטאים?

ולכן, למרות שראיתי את הציטוטים של ידידי כאוב כבר לפני שחזר וכפלם כאן, אחזור שוב ושוב על מבחן התוצאה: האם הפוסט הזה ודומיו יגרום ליותר חולים להחלים ולפחות חוטאים לחטוא או הפוך בדיוק?

גם אני מצטרף לדברי סוד
כל פעם שנכנס לכאן הדיון של חוטא חולה, אני נכנס לבליל מחשבות, הרהורים, סטרסים, ודומיהם.
לי הדיון הזה עושה רע, אותי הוא לא מקדם לשום מקום, אלא אם כן שימוש, מבטים שניים, לחצים ופחדים, נקראים התקדמות.
השאלה שלי, למי זה מועיל הדיון, מישהו התקדם מזה, מישהו באמת התחיל לעבוד את ה' יותר.
ואני לא מדבר על החיזוק שאני מקבל, לרגע אני חוזר להתפלל בדביקות, וחוזר להקפיד, ולהתעצב, מסדר היום הלימודי שנזנח, עקב הפסקת יסורי המצפון שהיו הגורמים הדומיננטים בהתהוותו, וכדו' עוד גישות רוחניות שהיו פופולריות אצלי בזמן השימוש.
המעידה הקשה ביותר שבה כמעט איבדתי את הנקיות, היתה בימי הדיון על דבריו של משפיע מסוים בנוגע לתכנית, ולנו כחוטאים.
ואם ישאל השואל, בסדר הבהרת את עצמך היטב. הפיתרון בשבילך הוא פשוט, הפסק לקרוא או לדון בפוסטים ודיונים כאלו ואחרים, המסיבים לך נזק. הוא כנראה יצדק. הבעיה היא, שאני נמשך לדיונים הללו כפרפר לאש. אני חסר אונים מולם, כל תפיסת המחלה אצלי היא שברירית, שכל עלה נידף יכול להחזיר אותי למקום ממנו הגעתי.
מנאי הכותב בחוסר אונים מוחלט
מוישל'ה

סוד ומוישלה - צודקים בהחלט.

אך בעבורי פוסטים כאלו, רק מחזקות ומחדדות את העניין הזה שאני אכן חולה.
כי מה לעשות, המציאות חזקה יותר מכל סברה.

איך אמר פעם מישהו: "אל תתנו לנתונים לבלבל אתכם".

צדקתם ידידי סוד ומוישלה.

טעיתי!! והמצער הוא כי זה מסוג המעוותים שלא יוכלו ליתקון!

שום דבר בעולמו של...
אוהבים