חושב יקר, בא ביחד נרפה ונשחרר למען ההחלמה של כולנו ,מה שהיה היה בא נפתח דף חדש ,
כמו שאתה אומר אחרי הכל כולנו הגענו לפה למען אותה מטרה, כולנו חולים וכולנו צריכים אחד את השני למען ההחלמה, בא ביחד עם כולנו ניצור פה מקום שיהיה נעים לכולנו.

בהחלמה אוהב
שיהיה לכולנו חג שבועות שמח

בהחלט רק שלטנגו צריך שניים וכמו שכשמתכתשים יש שניים כשמתאחדים צריך שניים
לכן הפניה אלי היא לא מספיקה אבל אני מצידי מסכים עם מה שכתבת שגם אני צריך להרפות

אסירותודה וסוד הכניעה
תודה רבה על התפקיד שנטלתם על עצמכם. זה תפקיד כפוי טובה, שתמיד יהיו טענות כלפי מי שנושא אותו. אני למשל, בגלל הצורך שלי לרצות אחרים, לא הסכמתי מעולם לקחת תפקיד כזה או מעין זה.

נתי,
אני לא מסכים שיש טעם לנסח כללי כתיבה בפורום. מניסיוני, כללים כאלה רק הופכים לחצים שהחברים יורים זה בזה. קשה מאוד לנסח בכללים את מה שהמנהלים והחברים מבקשים כאן, אבל אני חושב שמי שפותח את הלב קל לו מאוד להבין. זו לא הכנסת פה, ולא הייד פארק, ולא פאב, ולא מקווה. זה בית חם לפליטי פורנו ושאר מיני תאווה. זה מקום למזוג כוס תה עם נענע ולדבר ברוגע ובקולות מונמכים על הקושי שלנו, ולעבוד ביחד. תחשוב על בית יהודי בהודו, או על מרכז לנוער נושר, או על ברנוער. אז נכון, לפעמים נכנס לפה מישהו ורוחו סוערת לגמרי בגלל כל מה שהוא עבר בחוץ, וזה בסדר, אנחנו מקבלים את זה ותפקידנו לנסות לחבק ולהכניס אותו לאווירה. לפעמים אנחנו מצליחים, ולפעמים פחות, וזה הזמן להודות בפניו בהכנעה שאין לנו אפשרות להכיל אותו, ושמוטב לו ולנו שימצא מקום אחר.

חושב,
יש אחד, הנדריקס הארוויל, שכתב סדרת ספרים על זוגיות. זכיתי לקרוא חצי ספר ממנו לפני כך וכך שנים, והתובנה העיקרית שנשארתי אתה היא שכל עוד אדם לא מטפל בעצמו, אז דפוסי הזוגיות שלו לא ייעלמו. הוא יכול להיפרד מבת זוג כי הוא חושב שהיא לא בסדר, רק כדי לגלות שגם הבאה לא בסדר וגם זו שאחריה. אם הוא ינתח את הגרף של תהליך הקשר והפרידה הוא יגלה שהתהליך מאוד דומה. למשל: שוב נפרדתי ממישהי כי היא חסרת אחריות, או שוב היינו באופוריה חודשיים ואז זה קרס באופן דומה לקשר הקודם ולקשר הבא. מה המסקנה? את בני האדם שמסביבנו קשה לשנות, אבל את הדפוסים אפשר ואפשר (לא בכוחנו, כמובן, אבל זו כבר תוספת שלי). לכן אני מציע לך לנסות לבדוק בינך לבין עצמך: זה רק אנחנו מעוררים בך טענות כאלה, או שוויכוחים מהסוג הזה קרו לך כבר במקומות אחרים, ונגמרו באופן דומה? ואם כן, האם אתה מוכן להיפתח לאפשרות שיש משהו קטן שאתה יכול לעשות בעניין?
טוב, האמת שאני מרגיש שכתבתי מאוד פטרוני כלפיך, ושרוב הסיכויים שזה יעורר בך רק סלידה ודחייה. דא עקא שאני לא יכול לדבר אתך פנים בפנים, לחייך או להחזיק לך את היד כדי שתאמין לי שהדברים באים מלב אוהב ואכפתי, ואולי יש בכל זאת סיכוי שתקבל מזה משהו. אז אשאיר את הטקסט כמו שהוא, ויהי רצון וכו'.

לחיי הכנות
לחיי ההחלמה
לחייךָ
לחייךְ 

אם היית מכיר אותי היית יודע שאני ממש לא נתקל באירועים כאלו ובשביל לקיים את הפסוק יהללך זר ולא פיך אני יאמר לך רק שאני מאד אהוב בכל חברה שאני נמצא בה ומעולם לא נגרר לעימותים כאלו אם זה היה אחרת תאמין לי שהייתי מסיק את מה שאתה הסקת אין לי בעיה להודות בטעויות שלי ואתה יכול גם לראות את זה פה בפוסט הנוכחי באחת התגובות שלי
אני לא חושב שכתבת כלפי בצורה פטרונית אבל לא יודע אם ראית את התגובות שקיבלתי בפוסט אחר שמשם התחיל הכל. אני חושב שאם היית רואה היית יכול להבין שלא ציפיתי שם לקבל תגובות כאלו וזה מה שגרם לי לכתוב פה פוסט בצורה מתריסה וזועמת
אני גם חושב שאם היית רואה שם את הדברים לא היית כותב עלי כאחד שנכנס עם רוח סוערת ממה שעברתי בחוץ אלא דוקא אחד שרוחו סוערת ממה שקרה לו פה בפנים.

תודה דוקטור, אתה טועה. התפקיד אינו כפוי טובה, אין מילים לתאר את רוב הטובה שעשה עימי אבאל'ה אוהב. גם כאן. טענות? נו.. נו..

הקשבתי לעצתך אסירות ולא הגבתי בפוסט הזה עד שארגע
כמובן שצדקת -למחרת הופיע
הפוסט של סלמנדרה -שקראתי אותו אולי 5 פעמים
קבל תיקון סלמנדרה
אתה לא כותב יפה -אתה כותב מדהים
קראתי את כל הפוסטים שלך כמה פעמים
וזה בדיוק הענין שהכעיס אותי  הכי
(סוד ואסירות לא צריכים אותי הם יכולים
להסתדר  יפה מאד לבד -
הפוך הוא הדבר אני צריך אותם )
לי יש במלחמה הזאת רק את הפורום הזה
ואת האנשים שכותבים פה -
אין לי ספרים ולא מסורות -לא מפגשים
ולא השמעות דרך הטלפון
ומדי פעם מופיע מישהו חדש עם משהו שעוד לא שמעתי
או אם משהו ששמעתי אבל לא הבנתי אז והיום בגלל
שהוא כתב את ז ה בצורה אחרת או בגישה אחרת
ובשניות  מתפזר לי הערפל
סלמנדרה חדש פה-מה היה קורה אם הוא היה מחליט להרשם
באותו יום שבו פורסם פוסט האזהרה לחבר החדש  -ועקב הקריאה בו
היה מחליט שזה לא המקום בשבילו
כמה הפסד -לא רק לו -לכולנו
אני אעבור אלייך חושב-אני עדיין חושב שמה שעשית
היתה חצית גבולות -אבל אני האדם האחרון
שאסרב ללחוץ את היד למישהו שמושיט אותה לעברי
לכן גם מבחינתי הסיפור הזה מאחורי
תודה סלמנדרה

משתוקק יקר. אולי כדאי שתעשה שינוי השם ויקרא שמו בישראל "הארכיאולוג"?

מאיפה אתה מוצא  את כל הדיונים העתיקים ומשחזר אותם? מעלה באוב?

על כל פנים - נהנתי לקרוא.

אה. שכחתי.

(רק שלא יעיפו אותי מפה... חחחח)

בהלחמה.

דוקטור פינחס ומיסטר זימרי כתב on 14 מאי 2013 11:54:

אהבתי. תודה.

(גם אם מצאת את אושרך במקום אחר)

ולמשתוקק - הארכיאולוג היקר. לא נראה לי שהם התאדו. להבנתי ולתקוותי הם מיצו את עצמם והתקדמו הלאה.

לא כיף בכלל לקרוא כאלו שרשורים... אבל מנסיוני הרב בפורומים וקהילות שונות במגוון נושאים תמיד יש ריבים..

אני חושב שזה המקום היחידי שאני מתאמץ בו בצורה בלתי רגילה לא להיכנס לעימותים.. בגלל שאני זקוק למקום הזה ולא רוצה לחרבן אותו...

אוהבים תודה על ההקפצה ארכיאולוגוס

מודה באשמה.

הייתי פה. התווכחתי עם המנהלים והתדנפתי.

כנראה שההבדל ביני לבין פותח השרשור הוא שאני בסופו של דבר קפצתי לביקור חוזר (למרות שלא בטוח שאשאר. אין עם מי להתווכח. הם עשו את העבודה הרצינית והתקדמו ואני התווכחתי והתנדפתי)

כן. אכן. עשיתי צעדים.

לכיוון הדלת והחלון.

לכן חזרתי.

הם עשו לכיוון המעלית. 

לכן הם כבר לא. 

תודה. נתתי לי כיוון.

תוכל להשקיע - או לשקוע
תוכל להתנדב - או להתנדף
תוכל לצמוח - או לצנוח
תוכל להתרומם - או להתלונן

ומשפט אחד ממה שהיה מסתובב פה בפורום בשנים קדמוניות (שיתכן שגם על כך התווכחתי עם החברים היקרים בסיבוב הקודם שלי)

* אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה בצד זה *

בסופו של יום כולנו טמבלים

בהחלמה

בקיצער בגלגולי הקודם חיפשתי "איך לצאת מזה". לא בדיוק החלמה וללא מוכנות להשקעה. סתם פתרון-קסם. נתקלתי בהודעות שעצבנו אותי והתחלתי למרר לאסירות-תודה את החיים. עקבתי אחרי הפוסטים שלו וחיפשתי בכל הודעה שלישית איפה אפשר להתווכח. עד שנמאס לי ולאחר שיחה איתו בפרטי התנדפתי.

פתאום החלטתי שאני חייב שהטאבלט שלי יפסיק להוביל אותי לכל מיני מקומות אז חזרתי לא לשום מטרה אחרת. רק פשוט לדעת איך אני חוסם את זה לקבל הוראות ולשכוח ממכם שוב.

ואז הקפצת לי את הוויכוח מול העיניים.

קראתי את עצמי בגוף שלישי.