מניין המקור לזה? איך זה מסתדר עם הבחירה החופשית?

המקור לזה משיטת 12 הצעדים. שיטה שבזכותה מליוני מליוני בני אדם הצליחו להשתחרר מסוגים רבים ומגוונים של התמכרויות.

המקור היותר טוב הוא ממני ומכל אחד כאן בפורום שעובד בשיטה הזאת ויספר לך על כך.

אני לא רואה כאן שום סתירה לבחירה חפשית. אדם ששבר את הרגל, האם נלקחה ממנו הבחירה החופשית? ודאי שלא! הוא פשוט צריך ללכת לרופא שיחבוש לו אותו בגבס. אדם שחולה במחלה נפשית, האם אין לו בחירה חופשית? ברור שלא. רק שיגש לפסיכיאטר שיטפל בו.

אדם שמכור לתאווה זה לא אומר שניטלה ממנו הבחירה אלא שהוא כעת חולה באלרגיה מסויימת וצריך טיפול אמיתי ולא רק "לנסות חזק יותר".

אז מהי הבחירה החופשית? האם כשרואים אוכל לא כשר תאווה לעינים גם נאמר לקב"ה: מצטער, אני לא יכול להתגבר, אני חולה וזקוק ל"פסיכיאטר"?  נ.ב. לא באתי להתריס. אני רק לא יכול לקבל דברים שאינם מובנים לי. תודה רבה על הנכונות להגיב ולענות.

אדם שיש לו התקפי אכילה שהוא לא יכול לעמוד בהם, צריך לפנות לטיפול.

אדם רגיל שהולך ברחוב והיצר הרע תוקף אותו - צריך להלחם בכך ובטוח שה' נתן לו את הכח לנצח.

אדם מכור שהתאווה תוקפת אותו - לא צריך להלחם אלא לתת לה' להלחם בשבילו.

זה לא המצאה של תכנית הצעדים, זה כתוב בגמרא: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. דהיינו שהאדם עצמו לא יכול לנצח את היצר הרע וצריך את העזרה של הקב"ה. אצל אדם רגיל מספיק הכוחות שה' נותן לו. אצל מכור הוא צריך לדעת איך לפנות לה' ואיך לנקות את עצמו כדי שיוכל לקבל עזרה מהקב"ה.

כך או כך, הבחירה החופשית היא בתגובה שלנו ולא במאבקים שלנו. אנשים שנולדו חולים ל"ע אין להם בחירה איך להוולד, אבל יש להם בחירה איך להתמודד עם זה. אותו דבר בנוגע לתאווה: יש כאלו שהם בריאים ויש שהם כעת חולים, וזה לא בבחירתנו. מה שכן בבחירה שלנו זה איך להגיב.

משה,

אולי אני אסביר זאת מכיוון שונה.
אדם מכור זה אדם שאיבד את הבחירה. הוא נמצא במעגל נפשי שתוצאותיו ידועות מראש.
אדם כזה זקוק לטיפול שיעזור לו לשחזר את יכולת הבחירה.

השיטה שמעבירה את המלחמה לקב״ה היא חלק משיטת הטיפול שעיקרה מתייחס לסיבה שהובילה להתמכרות מלכתחילה. לפי השיטה, הסיבה היא הצורך להיות בשליטה, שבאופן טבעי מוביל לתיסכולים שמוביל לבריחה למציאות דמיונית בה אתה נמצא בשליטה.

לצאת מהמעגל קסמים הזה צריך ללמוד לקבל את החיים ואת נסיבותיהם במבט נכון.

לפי זה, לתת את המלחמה לקב"ה אינה תמיד נכונה. רק באדם שאיבד את הבחירה, כהגדרתך. אבל אדם כמוני, שלעיתים מצליח ולעיתים נכשל, לכאורה זה לא נכון. אחרי כל פעם שאני נכשל, אני אומר לעצמי: נכון, נכשלתי, אבל אין טעם להתעסק עכשיו עם הבאסה. אני ממשיך להתקדם מהמקום שבו אני נמצא, גם אם הוא נמוך עכשיו ב-10 קומות. וגם אם אכשל עוד פעם, אמשיך להתקדם. אני ממשיך להילחם, לחפש דרך שבה פחות אכשל. אני לא בטוח שאמצא. אבל אני לא מוכן להיכנע, כי בזה אני מרגיש שאני מפספס את חיי. לתת את המלחמה לקב"ה מבחינתי זה לא נכון.  זה לא שאני מבין גדול. ויתכן שאני טועה, ובטוח שיש דברים שאני טועה. אבל מה אעשה, כך המוח המוגבל שלי מבין! אשמח לתשובה. תודה רבה.

תראה, אני לא מכיר אותך ולא יודע האם אתה בגדר של מכור או לא (עזוב עכשיו את ההשלכות של זה), ולכן קצת קשה לענות בצורה ברורה. לכן הדברים הבאים נכתבים בהנחה שאתה מכור, ואם טעיתי - ה' יכפר.

כאשר אני אומר שאני מכור, אני לא מפסיק לקחת אחריות על עצמי אלא בדיוק הפוך, אני מתחיל (אולי לראשונה בחיים) לקחת אחריות על הנפילות שלי. לי אין שום ספק שאני מכור. אני יודע את זה בדיוק כפי שאני יודע שכעת יום אצלי, או שכעת הוא חודש אדר. זאת פשוט מציאות. זה ברור כאשר אני רואה את ההתנהגות שלי, את המעשים שעשיתי, את הסיכונים שלקחתי כדי להמשיך בטירוף, והתוצאה ברורה: אני מכור.

ומהרגע שהבנתי את זה, התחלתי לעבוד. כאשר הבנתי שאני מכור זה לא נתן לי תעודת פטור מעבודה אלא בדיוק ההיפך, זה נתן לי רשימת קניות ארוכה מאוד של עבודה קשה שאני צריך לעשות כדי להיגמל. זה כמו אדם חולה שמתכחש לכך שהוא חולה וכל הזמן טוען שזה רק צינון קל וממילא שוכב קצת במיטה ושותה תה חם, אבל בסוף הוא מבין שהוא חולה במחלה קשה מאוד. האם ההבנה הזאת תגרום לו לעבוד פחות או לעבוד יותר? ברור שיותר! כעת הוא יתחיל להשקיע בצורה רצינית וישמור כל מילה שהרופא אומר. זה בדיוק מה שקרה לי. כל זמן שחשבתי שאני סתם אדם עם יצר הרע ניסיתי להלחם (אבל אף פעם לא התקדמתי כפי שאתה כותב אלא נפלתי כל פעם קשה יותר - זה מה שאני רואה כשאני מסתכל על 18 שנים אחרונה). דווקא כאשר הבנתי שאני חולה, ידעתי שאין ברירה וצריך להתחיל לעבוד באמת ולעשות כל מה שאומרים לי כדי לצאת מהמחלה.

לא יודע מה אתה מתכוון שאתה לפעמים מצליח ולפעמים נכשל. גם אני עושה דיאטה בין הארוחות...

אז אתה אומר: אני רוצה להמשיך להיות אומלל העיקר לא לתת לה' לנהל לי את החיים. אוקיי, זאת בחירה שלך, אבל למה אתה חושב שאתה יותר מוצלח ממנו? למה לתת לה' לנהל לך את החיים (שזה דבר שהיינו אמורים לעשות בכל מקרה כאנשים מאמינים) נקרא לפספס את החיים?

תרשה לי עוד נקודה אחת. אתה לא מוכן להיכנע ולבקש עזרה. אז בא נדבר על אדם שהלך ברחוב בלילה ונפל ושבר את הרגל. הגאווה שלו לא נותנת לו לצעוק לעזרה והוא מנסה לגרור את עצמו בכח לבית החולים הקרוב. מצב הרגל כל כך חמור שכל פסיעה נוספת רק מחמירה את המצב אבל הוא לא מוכן להכנע ולא רוצה "לפספס את החיים" וחס וחלילה לא לקרוא לעזרה, והוא ממשיך לגרור את עצמו והכאבים רק עולים ועולים.

מה קורה בסוף? הוא מגיע למצב שכל המאמצים כבר לא עוזרים והוא לא יכול יותר לעשות צעד נוסף. הוא "נכנע" וקורא לעזרה. ואף אחד לא מסתכל עליו בעין לא טובה (כי הוא לא עשה שום דבר רע בזה שהוא נפצע) ורק באים לעזור לו ולוקחים אותו לרופא מומחה והוא ניצל. אבל רק שאלה אחת שואלים אותו: למה חיכית למצב הזה כדי לקרוא לעזרה? והוא אומר שהוא לא רצה להכנע. הוא רצה להסתדר לבד. באמת כל הכבוד לו.

בס"ד

יש הרבה שאלות שלא רלוונטיות לרווקים....

בכל אופן למשה,בקשר לשאלה שלך,לא תמיד יש בחירה לאדם,ראה את המכתב מאליהו על "נקודת הבחירה"...
וכבר אמר בכל אופן האר"י הקדוש והובא רבות בספריי ברסלב ועוד ספרים שיש פעמים שהקב"ה מפיל אדם לעברה בכוונה מסיבה שכמוסה מאיתו,לכן כאשר יש לאדם ניסיון יהיה בטוח בליבו שיכול לנצחו ויש לו בחירה מלאה,אך אם כבר נפל אחרי שנאבק יהיה בטוח בליבו שזה אחד מהמקרים שבהם השם הפיל אותו לעברה..

כמעט כל שאלה שלא רלוונטית לרווקים אפשר לתרגם בקלות באופן שכן יהיה רלוונטי. הנקודה היא לא דווקא מה קורה לאדם עם אשתו או בעבודה, אלא איך הוא ההתמכרות משפיעה עליו. במקום "הפרעה בעבודה" זה יכול להיות "הפרעה בישיבה", במקום "מעבר מקשר לקשר" זה יכול להיות "מעבר מסוג פנטזיה אחת לאחרת" וכן הלאה.

zalmen כתב on 04 מרץ 2012 03:20:


אפשר להכין ל'לא נשואים' ויש כאן כאלה שאלות המתאימות?

בעיקרון השאלון הזה נכתב על ידי מומחים, ואני ממש לא מומחה. למרות זאת, אנסה לשכתב אותו עבורך, אבל שוב: קח בחשבון שזה נעשה בצורה חובבנית, ויתכן כמובן שיש שאלות שב"תרגום" שלהם לא קלעתי למטרה של מחברי השאלון המקורי. חוץ מזה, שתי שאלות לא הצלחתי לתרגם אז פשוט הסרתי אותם, עדיין הרעיון הוא דומה: אם רוב התשובות חיוביות - אתה מכור.


1. האם אי פעם חשבת שאתה זקוק לעזרה בנוגע למחשבותיך או התנהגותך המינית?
2. האם אי פעם חשבת שיהיה לך טוב יותר אם לא "תכנע" למיניות שלך?
3. האם אי פעם חשבת שמין, עוררות מינית ותשוקה שולטים בך?
4. האם ניסית בעבר להגביל או להפסיק לעשות את מה שחשבת ל"לא טוב" או "לא בריא" בהתנהגות המינית שלך?
5. האם אתה משתמש במין לבריחה, הקלה על מתח, כאב או חרדה, או כתחליף להתמודדות עם בעיות יום-יום?
6. האם אתה חש אשמה, חרטה, ריקנות או דיכאון לאחר אוננות?
7. האם העיסוק במין (אוננות, צפיה בפורנו) הופך יותר ויותר כפייתי?
8. האם אתה נאלץ להשתמש בדימיון, פנטזיה או זיכרונות בזמן אוננות?
9. האם אתה חש דחף אימפולסיבי שקשה לעמוד בפניו כאשר אתה נחשף לחומר פורנוגרפי?
10. האם אתה עובר מסוג פנטזיה אחת לשניה או חש תמיד חוסר סיפוק בחיפוש אחר פטנזיה מושלמת?
11. האם אתה חושב שכאשר תתחתן זה יעזור לך להפחית את התשוקה, האוננות, או התאווה המינית?
12. האם יש לך צורך נואש והרסני, או אובססיבי במובן המיני או הריגשי כלפי מישהו?
13. האם העיסוק שלך במין הופך אותך לחסר זהירות לגבי בריאותך ובריאות משפחתך או אחרים?
14. האם האפקטיביות שלך, או הריכוז, יורדים ככל שהעיסוק במין גובר?
15. האם אתה מחסיר שעות לימודים בגלל סקס?
16. האם אתה מגיע לסביבה "נמוכה" [אתרי פורנו] בחיפוש אחר מין?
17. האם אתה רוצה לסגור את הדפדפן ולמחוק את ההיסטוריה מוקדם ככל הניתן מרגע הסיום?
18. האם אי פעם נעצרת ע"י המשטרה בגלל התנהגות מינית?

זלמן שלום.
כתבת: "למה לתת לה' לנהל לך את החיים (שזה דבר שהיינו אמורים לעשות בכל מקרה כאנשים מאמינים) נקרא לפספס את החיים?"
אני מבין, שד' נתן לנו בתורה הוראות איך לנהל את החיים שלנו, ועכשיו התפקיד שלנו הוא להוציא את ההוראות האלו לפועל, ולא שהוא יעשה זאת במקומנו, שאנחנו "ניכנע" ונמסור לו את המלחמה.
אני מבין שאם אדם מגיע למצב שהוא מרגיש שהוא כבר לא מסוגל לבצע את ההוראות של ד' בנושא מסויים, אז מתוך ענווה הוא אומר לד': אני לא בסדר, אבל מה אני יכול לעשות? אני מרגיש שאני אנוס על ידי הגוף שלי. אנא תעזור לי (או במילים אחרות "תילחם בשבילי").
אבל זו לא הדרכה כללית לתת לד' לנהל לנו את החיים. לכן קראתי לזה "לפספס את החיים".

למה? למה כאשר אתה מבין שאתה חולה אתה הולך לרופא וכשאתה מבין שאתה חולה רוחנית אתה לא הולך לרופא?

אף אחד לא אמר שאני לא מסוגל לבצע את ההוראות של ה'. להיפך, אני יודע שאני יכול, אבל צריך את העזרה שלו בזה. אני לא יכול לעשות את זה לבד. כשאי אומר לה' להלחם בשבילי, זה לא כדי שאני אצא מהתמונה אלא בדיוק הפוך: כדי שאני אלחם הרבה יותר חזק. אז איפה כאן הפספוס?

חוץ מזה, בא נשאיר רגע בצד את כל ההתפלספות, ותענה על שאלה אחת פשוטה אבל בכנות גמורה (אנא אל תשלוף תשובה מהמותן לפי השקפת החיים שלך, אלא תענה באמת מה אתה יודע ומרגיש): האם אתה יותר חזק מהתאווה או שהתאווה יותר חזקה ממך?

ידידי, אם אתה יותר חזק מהתאווה - למה אתה נמצא כאן? פשוט תחליט שאתה לא רוצה יותר ליפול וזהו. אם התאווה יותר חזקה ממך, מה יגרום לך לנצח אותה, דבר שעדיין לא עשית?

אז עכשיו בא נעזוב את כל עניני ההשקפה, ונתרכז בשאלה הפשוטה: כאשר אני טוב, לא מעניין אותי באיזה ארץ ייצרו את המסוק שהגיע להציל אותי, ואני לא מבקש מהטייס להראות לי תעודה שהוא גמר בהצטיינות בית ספר לתעופה. אני רק טופס בחבל שזורקים לי ומושך הכי חזק לצאת מהמים. אז למה כאן זה שונה? הרי כולנו טובעים, ויש כאן מישהו שזורק לך חבל ואומר לך: תתתפוס ואני מוציא אותך. יש לך הבטחה שאם אתה עובד ללפי הצעדים אתה נשאר נקי.

אבל אותך מעניינת ארץ הייצור של המסוק.

שלום רב

ברוך ה' כבר הרבה שנים לא נפלתי, אני מקוה שזה בסדר שאני מגיב כאן בפורום. אני עוסק הרבה בפעילות עם בני נוער בכלל, ובפרט בנושא הזה.

אני מאד מבין את מה שזלמן כתב, אבל עדיין לא ברור לי, כיצד אדם, שלעיתים מתגבר ולעיתים נכשל, יכול להחליט 'להכנע'.

מי שבאמת נכשל ברוב המוחלט של הפעמים, אז ההחלטה על כניעה אולי קשה, אבל היא מובנת בשכל. מי שנופל רק בחלק מהזמן, אז עצם זה שהוא מתגבר בשאר הזמן, בעצם 'לא נותנת לו להכנע'.

בעצם השאלה שלי היא, איך לנסח את הצעד הראשון, כך שמצד אחד הוא יהיה רלבנטי, אבל מצד שני לא יפספס את כל הענין.

אני מניח ש'הודינו שאנחנו לפעמים חסרי אונים מול התאוה ושלעיתים רחוקות אף אובדת השליטה על חיינו' לא בדיוק יעזור.

מצד שני, האם זה אומר שאי אפשר כלל להעזר ב'תכנית 12 הצעדים'?

תודה רבה לכל העוסקים במלאכת הקודש

הדעות חלוקות בנושא השימוש בצעדים אצל כאלו שאינם מכורים. לדעתי האישית - כל אדם יכול להיעזר בהם, אלא שמי שאינו מכור, בדרך כלל לא יסכים ללכת כל כך רחוק, כיון שהוא לא מרגיש צורך בכך, ורק אדם שמבין שהוא טובע לגמרי - יסכים לעשות הכל כדי לצאת.

לעומתי, יש הטוענים שזה לא יכול לעבוד על מכורים (ויש להם את ההסברים שלהם).

השאלה איננה פעם בכמה זמן אני נופל או לא. זה בכלל לא רלוונטי. השאלה היא אחרת: כאשר יש לי התקף תאווה (פעם ביום או פעם בחודש או פעם בחצי שנה), האם אני יכול לעצור את עצמי או לא? התשובה שלי היא "לא" רבתי. מי שמשיב "כן" - אז הוא לא מכור. הוא לא צריך עשרים שאלות בשביל זה.

אני יודע באופן ברור שכאשר ההתקפה מגיעה - לא משנה מה אני יעשה, אני אפול. גם אם אצליח למתוח את זה יום או שבוע, בסופו של דבר אני אפול, ולכן אני מכור לכל דבר וענין.