בימים האחרונים אני קורא ספר מוצלח מאוד (באנגלית) על התמכרויות, בשם "אישיות של מכור", וכמעט בכל שורה בו אני רוצה לצעוק "כן, זה ממש אני שם". שאלתי את עצמי האם זה מועיל לי להבין יותר טוב את ההתמכרות, ואם כן במה בדיוק. הרי אף פעם לא היתה לי בעיה של חוסר בידע אלא בכח, ואילו הידע לא היה מעולם כח עבורי. ידעתי היטב שיש לי בעיה (גם אם לא ידעתי לקרוא לה בשם המפורש "התמכרות"), וידעתי שאני לא רוצה לעשות את מה שאני עושה, אבל הידע הזה לא עזר לי.
הבוקר חשבתי על כך שבספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות) הוקדשו הפרקים הראשונים למטרה הזאת בדיוק: להסביר לנו את האופי של המחלה הזאת, לא על מנת שהידע הזה יעזור לנו (כיון שהוא לא יעזור לנו בשעת מבחן), אלא כדי שנדע טוב יותר עד כמה אנו חסרי אונים מול התאווה, מה שיגרום לנו להתחבר למקור הכח הגדול מאיתנו - אלוקים, שרק באמצעותו אנחנו יכולים להישאר מפוכחים ונקיים.
בפרק הראשון של הספר על אישיותו של המכור, הוא מסביר את התהליכים במוחו של המכור, כיצד הוא הופך למכור ומהן התוצאות מכך במעגלים השונים: מול עצמו, מול ההתמכרות, מול אנשים בסביבתו ועוד. נקודת המוצא של הספר היא שהתמכרות הינה בבסיסה נסיון לקבל שינוי חיובי במצב הרוח. אכן, כל אדם באשר הוא מנסה לשנות את מצב רוחו על ידי מגוון דרכים שונות, החל מיציאה לנופש, קניית פריט חדש, שמיעת מוזיקה או הליכה לחדר כושר (וכמובן ניתן להאריך את הרשימה בלי סוף). הבעיה של המכור היא שהוא מצא לעצמו חומר או אירוע בודד אותם הפך למקור הכמעט יחיד להשגת השינוי במצב רוחו. זה יכול להיות חומר כמו אלכוהול וסמים, או אירוע כמו צפיה בפורנו או הימורים, שלמרות שלא נכנס לגוף שום חומר חיצוני, ההתמכרות היא לאותו שינוי במצב הרוח המתרחש כתוצאה מהאירוע המדובר.
לכן, כדי להפוך למכור יש צורך בחומרים או אירועים שגורמים שינוי קיצוני ומורגש במצב הרוח. גם כאשר אדם שוטף כלים הוא יכול לעבור שינוי במצב הרוח שלו על ידי ההרגשה שהוא עשה דבר טוב וההנאה מכך שהשיש שהיה מלוכלך ועמוס כלים נראה כעת מבריק ומצוחצח, אבל כמובן שאי אפשר להשוות את העוצמה של השינוי הזה לעוצמת השינוי שאדם מרגיש כאשר הוא מהמר או כאשר הוא נסחף אל עבר מחוזות התאווה. הריגוש, הפחד, דפיקות הלב המואצות, אלו הם שינויים קיצוניים במצב הרוח של האדם. לכן, קרוב לודאי שאנשים יתמכרו להימורים, תאווה ואירועים נוספים דומים, ולא יתמכרו לשטיפת כלים. אותו דבר זה גם בהתמכרות לחומר. גם כאשר אדם שותה חלב הוא חווה שינוי מזערי במצב רוחו, אבל כאשר הוא שותה אלכוהול הוא חווה שינוי קיצוני, ולכן הוא יתמכר לאלכוהול ולא לחלב.
פקטור נוסף שיש לקחת אותו בחשבון הוא הזמינות לחומר או האירוע אליו מתמכרים. ככל שהזמינות של החומר או האירוע גדולים יותר - כך יש סיכוי רב יותר להתמכר אליהם. כפי שהוזכר, מהות ההתמכרות היא הדרישה לשינוי במצב הרוח, אבל אם לא מדובר בחומר או אירוע זמינים, הם לא יספקו את הסחורה כיון שההתמכרות רוצה הכל "כאן ועכשיו". לכן, בעבר כמעט ולא היו התמכרויות לא לחומרים ולא לאירועים, כיון שרוב החומרים והאירועים הגורמים שינויים קיצוניים במצבי רוח לא היו זמינים לרוב האנשים באופן קבוע.
הסיכוי שאדם בלי אמצעים כספיים יתמכר לקניות או להימורים הוא נמוך הרבה יותר מאשר הסיכוי של אדם שזכה בירושה גדולה, כיון שבידיו של אדם זה ישנה האפשרות והזמינות להתמכר לאותו אירוע של בזבוז הכסף באמצעות קניות - ובעצם התמכרות לשינוי מצב הרוח שלו על ידי הפעולה החוזרת על עצמה שוב ושוב.
כאשר בוחנים את שני המרכיבים האלו, ניתן להבין מדוע ההתמכרות לתאווה היא קשה מאוד ונפוצה מאוד בימינו (ולמרבה הצער נראה שתגדל ותתפשט עוד ועוד). מחד מדובר באירוע זמין כמעט תמיד. הפורנו הוא כמעט תמיד זמין, חינמי, דיסקרטי ונדמה שהוא ללא סיכון. כמובן שהמצב הזה לא היה כך לפני שני עשורים, ולכן מספר המכורים לתאווה בזמן ההוא לא היה גבוה כמו היום. כדי שאדם יתמכר לתאווה עליו להיות מחובר למקור זמין של תאווה, דבר שבעבר הלא רחוק היה נדיר מאוד. גם עוצמת השינוי במצב הרוח הנגרם על ידי התאווה הוא חזק ביותר וקיצוני, כיון שהוא משדר הישר אל הרגש הבסיסי והעמוק ביותר של האדם. כאשר אני נכנס לתוך התהליך של הנפילה, אני חווה מיד שינוי במצב הרוח בעוצמה גבוהה ביותר והרגשות שלי משתנים והופכים למוחשיים וחזקים מאוד. אני מסוגל לחוות פחד, אשמה, בושה ומאבק איתנים, לצד רצון, תשוקה, ערפול ועוד.
לכן, אין שום פלא שרבים כל כך מאיתנו התמכרו לתאווה. זה זמין וזה עוצמתי.