בימים האחרונים אני קורא ספר מוצלח מאוד (באנגלית) על התמכרויות, בשם "אישיות של מכור", וכמעט בכל שורה בו אני רוצה לצעוק "כן, זה ממש אני שם". שאלתי את עצמי האם זה מועיל לי להבין יותר טוב את ההתמכרות, ואם כן במה בדיוק. הרי אף פעם לא היתה לי בעיה של חוסר בידע אלא בכח, ואילו הידע לא היה מעולם כח עבורי. ידעתי היטב שיש לי בעיה (גם אם לא ידעתי לקרוא לה בשם המפורש "התמכרות"), וידעתי שאני לא רוצה לעשות את מה שאני עושה, אבל הידע הזה לא עזר לי.

הבוקר חשבתי על כך שבספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות) הוקדשו הפרקים הראשונים למטרה הזאת בדיוק: להסביר לנו את האופי של המחלה הזאת, לא על מנת שהידע הזה יעזור לנו (כיון שהוא לא יעזור לנו בשעת מבחן), אלא כדי שנדע טוב יותר עד כמה אנו חסרי אונים מול התאווה, מה שיגרום לנו להתחבר למקור הכח הגדול מאיתנו - אלוקים, שרק באמצעותו אנחנו יכולים להישאר מפוכחים ונקיים.

בפרק הראשון של הספר על אישיותו של המכור, הוא מסביר את התהליכים במוחו של המכור, כיצד הוא הופך למכור ומהן התוצאות מכך במעגלים השונים: מול עצמו, מול ההתמכרות, מול אנשים בסביבתו ועוד. נקודת המוצא של הספר היא שהתמכרות הינה בבסיסה נסיון לקבל שינוי חיובי במצב הרוח. אכן, כל אדם באשר הוא מנסה לשנות את מצב רוחו על ידי מגוון דרכים שונות, החל מיציאה לנופש, קניית פריט חדש, שמיעת מוזיקה או הליכה לחדר כושר (וכמובן ניתן להאריך את הרשימה בלי סוף). הבעיה של המכור היא שהוא מצא לעצמו חומר או אירוע בודד אותם הפך למקור הכמעט יחיד להשגת השינוי במצב רוחו. זה יכול להיות חומר כמו אלכוהול וסמים, או אירוע כמו צפיה בפורנו או הימורים, שלמרות שלא נכנס לגוף שום חומר חיצוני, ההתמכרות היא לאותו שינוי במצב הרוח המתרחש כתוצאה מהאירוע המדובר.

לכן, כדי להפוך למכור יש צורך בחומרים או אירועים שגורמים שינוי קיצוני ומורגש במצב הרוח. גם כאשר אדם שוטף כלים הוא יכול לעבור שינוי במצב הרוח שלו על ידי ההרגשה שהוא עשה דבר טוב וההנאה מכך שהשיש שהיה מלוכלך ועמוס כלים נראה כעת מבריק ומצוחצח, אבל כמובן שאי אפשר להשוות את העוצמה של השינוי הזה לעוצמת השינוי שאדם מרגיש כאשר הוא מהמר או כאשר הוא נסחף אל עבר מחוזות התאווה. הריגוש, הפחד, דפיקות הלב המואצות, אלו הם שינויים קיצוניים במצב הרוח של האדם. לכן, קרוב לודאי שאנשים יתמכרו להימורים, תאווה ואירועים נוספים דומים, ולא יתמכרו לשטיפת כלים. אותו דבר זה גם בהתמכרות לחומר. גם כאשר אדם שותה חלב הוא חווה שינוי מזערי במצב רוחו, אבל כאשר הוא שותה אלכוהול הוא חווה שינוי קיצוני, ולכן הוא יתמכר לאלכוהול ולא לחלב.

פקטור נוסף שיש לקחת אותו בחשבון הוא הזמינות לחומר או האירוע אליו מתמכרים. ככל שהזמינות של החומר או האירוע גדולים יותר - כך יש סיכוי רב יותר להתמכר אליהם. כפי שהוזכר, מהות ההתמכרות היא הדרישה לשינוי במצב הרוח, אבל אם לא מדובר בחומר או אירוע זמינים, הם לא יספקו את הסחורה כיון שההתמכרות רוצה הכל "כאן ועכשיו". לכן, בעבר כמעט ולא היו התמכרויות לא לחומרים ולא לאירועים, כיון שרוב החומרים והאירועים הגורמים שינויים קיצוניים במצבי רוח לא היו זמינים לרוב האנשים באופן קבוע.

הסיכוי שאדם בלי אמצעים כספיים יתמכר לקניות או להימורים הוא נמוך הרבה יותר מאשר הסיכוי של אדם שזכה בירושה גדולה, כיון שבידיו של אדם זה ישנה האפשרות והזמינות להתמכר לאותו אירוע של בזבוז הכסף באמצעות קניות - ובעצם התמכרות לשינוי מצב הרוח שלו על ידי הפעולה החוזרת על עצמה שוב ושוב.

כאשר בוחנים את שני המרכיבים האלו, ניתן להבין מדוע ההתמכרות לתאווה היא קשה מאוד ונפוצה מאוד בימינו (ולמרבה הצער נראה שתגדל ותתפשט עוד ועוד). מחד מדובר באירוע זמין כמעט תמיד. הפורנו הוא כמעט תמיד זמין, חינמי, דיסקרטי ונדמה שהוא ללא סיכון. כמובן שהמצב הזה לא היה כך לפני שני עשורים, ולכן מספר המכורים לתאווה בזמן ההוא לא היה גבוה כמו היום. כדי שאדם יתמכר לתאווה עליו להיות מחובר למקור זמין של תאווה, דבר שבעבר הלא רחוק היה נדיר מאוד. גם עוצמת השינוי במצב הרוח הנגרם על ידי התאווה הוא חזק ביותר וקיצוני, כיון שהוא משדר הישר אל הרגש הבסיסי והעמוק ביותר של האדם. כאשר אני נכנס לתוך התהליך של הנפילה, אני חווה מיד שינוי במצב הרוח בעוצמה גבוהה ביותר והרגשות שלי משתנים והופכים למוחשיים וחזקים מאוד. אני מסוגל לחוות פחד, אשמה, בושה ומאבק איתנים, לצד רצון, תשוקה, ערפול ועוד.

לכן, אין שום פלא שרבים כל כך מאיתנו התמכרו לתאווה. זה זמין וזה עוצמתי.

תודה סוד. מחכים כרגיל.

במקום אחר כתבת ששיעור המכורים לפורנו הוא 5%-7%. כעת אתה כותב שהשיעור נמצא בעלייה. אתה מכיר נתונים שמצביעים על המגמה הזו?
וגם: לא מספיק ברור האם קודם הייתי בעל אישיות של מכור, והזמינות וכו' אפשרה לי לממש אותה; או שהזמינות של הפורנוגרפיה שמאפשרת שינוי מיידי וקיצוני במצב הרוח, גורמת לאנשים להפוך למכורים - אנשים שלפני 20 שנה היו חיים חיים שלווים בלי קווי אישיות של מכור בכלל.

אני לא מכיר כמעט נתונים על התמכרויות כי כפי שציינתי זה תחום שמאוד קשה לבדוק אותו, ובפרט התמכרות למין. כמה אנשים אתה חושב שיענו בכנות על שאלות בנושא אם ייערך סקר טלפוני?

לגבי השאלה מה קדם למה התרנגולת או הביצה, נדמה לי ששניהם גם יחד...

בעבר לאנשים היה פחות צורך לברוח כי העולם היה יותר איטי ומאוזן, וביחד עם זה גם היה להם פחות אפשרויות להפוך למכורים כי הזמינות לחומרים ואירועים ממכרים היתה נמוכה יותר. כעת, מחד יש לנו הרבה יותר סיבות לברוח, ומאידך יש לנו הרבה יותר אפשרויות לברוח, מה שיוצר קוקטייל קטלני.

שוב: אין לי באמת נתונים על כך וזה לא משהו שאני יודע בוודאות אבל כך נראה לי באופן אישי. אני חופר בזכרונות שלי ונראה לי שכאשר הייתי צעיר יותר רציתי אמנם לברוח ולכן גיליתי את האוננות (שהיא כידוע זמינה במשך 5773 שנים באותה רמה בדיוק), אבל אם לא הייתי נחשף לפורנו, ייתכן שזה היה גווע שם או לכל היותר נשאר ברמה הזאת. אבל ככל שגדלתי אז שני הערוצים המקבילים התפתחו. העולם הלחיץ אותי יותר והעוצמה של התאווה התגברה והפכתי למכור בכל רמ"ח ושס"ה.

המספרים 5 - 7 אחוז נשמעים לי קמצניים, אולי זה מתבסס על כאלו שמוכנים להודות בפירוש.

מה שמעניין, זה להיכן תוביל ההתמכרות הציבורית הזאת מבחינת שינויים של 'כלל הציבור', ולא רק אוסף של בודדים עם בעיות פנימיות.

זה משהו שאמור לדרדר את הכושר הציבורי באופן בולט גם, הרי לא יתכן שאחוזים גבוהים משמנה וסלתה של האוכלוסיה ינהלו חיים כפולים מבלי לקרוס איפשהו.

המספרים האלו מדברים על אנשים שהם מכורים, לא אנשים שצופים בפורנו. זה הבדל של שמים וארץ.

אגב, האלכוהוליסטים כבר דיברו על ההשפעה העולמית שיש לדברים האלו, ולכן בספר הגדול יש פרק שלם "אל המעסיקים" שעוסק בדיוק בנקודה הזאת.

מעניין...

יש אנשים שצופים בפורנו וזה עובר לידם כמו פרסומת נאה של קוקה קולה...

מן הסתם גם להם זה גורם התרגשות, והם מתמלאים תככים ומזימות וציפיה פנימית שקטה להזדמנות החגיגית הבאה...

בא נשאיר את הציניות והזלזול מחוץ לפורום כאן. יש לנו מספיק בעיות גם בלי זה. תודה.

אם אתה מעוניין בכל זאת להבין את ההבדל בין מי שצופה בפורנו למי שמכור - אשמח לנסות להסביר.

היי סוד
בקשר לספר שאתה קורא
קראתי את זה עכשיו בהקשר להתמודדות עם מחלה אחרת
אבל זה נראה לי מתאים

"אם אתה מכיר את אויביך ומכיר את עצמך
לא תיפגע במאה קרבות,
אם אתה לא מכיר את אויביך אך כן מכיר את עצמך
אחד תנצח אחד תפסיד,
אם אתה לא מכיר את אויביך וגם לא מכיר את עצמך
אתה תיפגע בכל קרב", (סון צו, "אמנות המלחמה"). 

תודה דורון, אכן זאת הסיבה שאני ממשיך לקרוא חומר על ההתמכרות שלי.

ד"ר, אתמול המשכתי בספר והמחבר טוען שלמרות ששמו של הספר הוא "אישיות של מכור", אז בוודאות אנחנו לא היינו מכורים ואחר כך מצאנו את ההתמכרות אלא ההיפך. הוא לא מביא סימוכין לדברים שלו, אבל טוען בתוקף שזה כמו כל מחלה אחרת שהאדם נהיה חולה בה ואז כמובן משתנה כולל שינויים פיזיים ונפשיים.

הוא אומר שהרבה פעמים זה קשור לפעם הראשונה בה נחשפנו לחומר או האירוע הממכר ומביא דוגמא ממהמר כפייתי שהרבה פעמים זה קשור לפעם הראשונה בה הוא עשה "מכה" רצינית בהימור וכן הלאה.

מה שכן, יש תכנית של נשיונל ג'יאוגרפיק על מכורים, ושם המומחים מסבירים שהמון סוגי התמכרויות שונות מתחילות דווקא מהענין של המין, כיון שזה נוגע לנו במקום הכי פנימי של הנפש. למשל מראים שם מכור לקניות שבמהלך הטיפול מגלה שהוא התמכר רק בגלל שהוא עבר התעללות מינית! כשהוא נשאל על ידי הפרופ' מה היתה התגובה הראשונה לחשיפת ההתעללות המינית, הוא מספר שכאשר הוא הגיע לאמא שלו היא מיד הלכה לקנות לו משהו כדי להרגיע אותו, מה שהסתבר כהרסני כי קניית חפץ התחבר אצלו ישירות לקניה, וממילא התקבע אצלו במוח דפוס שכל פעם שיש לו קושי הוא בורח לקניות.

תודה סוד. נדמה לי שטענתו של המחבר סותרת את הסיפור האישי שלך. הלא כן?

לא בטוח. קשה לי באמת לדעת מה היה בגיל עשר כאשר התחלתי לאונן.

בכל מקרה, כפי שציינתי הוא לא מסביר את הדברים ולא תומך אותם במחקרים או משהו, כך שתמיד אפשר להמשיך לטעון שהתרנגולת קדמה לביצה.

לדעתי גם מי שלא מכור ורואה פורנו זה לא כמו סרטון פרסומת - זה לא סתם, זה מדליק...

רק התגובה האלרגית של מכור היא שונה...

ושלאדם נורמלי - זה תאוה שיש לו...