אסירות, חבר אהוב,

זה היה לי פוסט קשה לעיכול. כי אם לך אין בייגלה זה אומר שלי בטח אין.

בייגלה - הילה זה משל מצויין. מה שאני חושב שאחרים חושבים שיש לי על הראש... הגם שבפועל זה מחוץ לשדה הראיה שלי.

כיום אני יודע שההילה הזו נתנה לי כוחות של תוהו, ושאבה ממני את האנרגיות לחיות את עצמי בגוף ראשון. חבר חושב משמעו אני קיים...

אסירות, אתה אפילו לא מזלזל בהילה, אז הייתי מצטרף בקול גדול להלקאה.. אתה פשוט טוען שאין דבר כזה. זה חור של בייגלה בלבד!

אין לי אלא להרכין ראש. לקבל את עצמי כבן אדם חולה. אני הוזה הזיות וחי שנות דור לפיהם. נותן לחורים השחורים להיות אלוהים אחרים. כזה אני. ככה אלוקים רוצה אותי. אלו הנתונים הכי לכתחילה בשבילי, ומכאן עלי לבקש מאבא שיפקח את עיני, ויזכה אותי להיות שפוי, מפוכחח, נוכח, לחיות את החיים בעצמם. בגוף ראשון.

אסירות תודה לאלוקים שהביא אותי לכאן, שיצר את כאן, שהביא כזה פוסט לעולם, ושהביא אותי לכזה פוסט.

אוהב
הושיעה

כיף לקרוא את השרשור הזה.
לקרוא דברים של החלמה, משולבים בהומור ובאהבה גדולה מאחד לשני.
אני לא יודע למה, אבל קיבלתי הרגשה של קהילתיות.
זה ממש חימם את לבי.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לך אסירות על הפוסט החשוב ולחברים על השירשור המועיל, הזדהיתי עם הרבה דברים, בעיקר עם החוסר פרופורציות.

אומר בכנות, שיש לי רתיעה טבעית מאנשים גדולים, מחלימים גדולים, מנהלים, וכו׳ כל ההסברים טובים, אנחנו עם אותה מחלה וכו׳ אבל זאת המציאות. דרך אגב, זה בכל החיים, לאוו דווקא בהחלמה.

מקווה שאלוקים ישחרר אותי מזה.

אגב, אם כבר מדברים על בייגלאך, הרי שאני אוהב את ה"מקלות". כאלו שאין בהם חורים. אצלי כל חור אומר שיש פה איזשהו חלל ריק שיש למלאות. ובעבורי המילוי היחידי שאני מכיר הוביל אותי לסרטים....