אהלן חברים !  אני כאן בערך  מחג פורים ועדיין מתלבט אם אני שייך להגדרה של "מכור".
ת'אמת שהגעתי לפה ישר רציתי ספונסר , רציתי אצלי ישר את כל הספרים ( לבן גדול וכו') במייל , עברתי על כל ההודעות ות'אמת בהתחלה "נדלקתי" . לכ"כ הרבה דברים התחברתי -"חוסר בקבלה עצמית"  טינות, כעסים, רצון להרשים אנשים אחרים , רצון למלאות את החור הגדול שבי בתאווה , לברוח מהתמודדויות. "נדלקתי". קראתי את כל הספר הלבן והגדול. הרגשתי על הגל, היה לי ספונסר , אני יודע את תפילת השלווה בע"פ ומאוד התאים לי תפילת השלווה - כי אצלי אין שלווה , יש רדיפה, יש לחץ כל הזמן.
אבל אז הגיע הגל של התאווה ושום ידע בעולם לא עזר לי, הפוך- אני לוקח את הידע ומעוות אותו , אני אומר לעצמי "תקבל את עצמך , אתה גולש , תהנה מזה" ונפלתי.
אח"כ הלכתי לקבוצות, זה נתן לי המון אנרגיה, אנשים חושפים את הפגמים שלהם, מדברים על הכאב על התאווה.
אבל אז גם הגיע הרגע להודות ש"אבדתי שליטה על חיי" או אפילו גם על "התאווה" - אבל אני לא מרגיש איבוד שליטה על חיי!!!. אני בחור די מצליח, למרות שאני לא סובל את עצמי, ויש לי המון פחדים וחרדות אבל בגדול אני עובד, לומד, שולט בחיי, אז מה עכשיו איבדתי שליטה??? , ועוד יאללה להגיד על עצמי שאני "חולה" - פה אמרתי עד כאן שום חולה ושום בטיח! עזבתי
**********************************************************************************************************
לאחרונה , אני רוצה לחזור, התנתקתי קצת מהתוכנית , מהספונסר  ולא רציתי לשמוע על "שמור עיניך", אלו היו ימים עמוסים - עבדתי למדתי הייתי עם חברים.
כרגע אני בתקופת מבחנים , חזרתי לבית - תרתי משמע-
כל החיים שלי אני בורח- מעצמי, מהמשפחה שלי, מהכאב שלי, מהפחדים שלי. אני מחסה אותם במלא עבודה או אפילו התנדבויות עם ילדים נכים, העיקר לא להיות משועמם עם עצמי  לרגע , רק לעבוד, רק ללמוד , לשים מוזיקה, ללכת לשבת לחבר, לברוח מהבית.
שמתי לב , שסתם מסצנות לא כ"כ מרגשות אני מתחיל לבכות.
פתאום גלשתי יותר כי אני בבית , ( תקופת מבחנים ) בזמן שלפני זה "כאלו" היה לי טוב -
זה ממש לשים מוזיקה רועשת שהתינוק שלך בוכה, מתי שהוא המוזיקה הולכת ונחלשת ואז שומעים את התינוק בוכה.
כואב לי , אני מרגיש כ"כ דפוק עם החיים שלי. ריגשית. 
למדתי שזה שאני שולט בחוץ לא אומר שאני שולט מבפנים. יש לי כשרון משחק, יש לי הרבה מסכות. זה שפוט מדהים  שאין לי שום חבר שיודע על כאבי, כולם חושבים שאני רגיל -בלי בעיות , שמח, מצחיק, אדם עמוס.
***********************************************************************************************************
אני עכשיו רוצה להתחיל מחדש להיכנס לתוכנית . מי ייתן וה' ייתן לי כוח להישאר פה ולעבוד את התוכנית.

תודה טומט על השיתוף.

אז מה למעיישה? האם אתה חסר אונים? האם אבדה לך השליטה על חייך? האם אתה בריא?

תמיד אני נהנה מהכתיבה שלך. היום עוד יותר.

אוהב
הושיעה

פעמים אני מרגיש חסר אונים וזה קורא שאין לי מוזיקה רועשת - עבדוה, לימודים , התנדבויות , ניהול של דברים והחיים הרגילים מתחילים לחזור שם אני מרגיש חוסר אונים מול הרגשות שלי .
תודה הושיעה על התגובה!!!

ואללה, אתה די קלעת למצב שא ני נמצא בו, למרות שאני כן בטוח שאני מכור ויש לי בעיה, ואני עדיין לא לקחתי ספונסר,

אבל גם לי קשה להגדר את עצמי במושגים כמו "חולה" "חסר אונים" וכו'..
משום שסה"כ הכל אני מרגיש אדם די רגיל..

איזה עולם דפוק....

pilon המילם "חולה" או "חסר אונים" זה רק דברים טכניים ואפילו הם מפחידים - חולה, חסר אונים ? מה הקשר אלי ?
אני רגיל לגמרי ואפילו קצת יותר מהרגיל , אז מה חולה עכשיו?
אני רגיל מבחוץ , אבל בפנים יש אצלי המון כאב והמון רגשות גועשים , מכל דבר קטן אני עושה הר וההפך. אני מתלהב מהר , מתחבר מהר אבל גם זורק מהר.
אז גם אני ממש מתלבט כמוך !!!

tomt אני כל כך מבין אותך! אני כל כך מרגיש כמוך! אני גם היה לי תקופה שטיילתי לפה ולשם. וגם אני מרגיש רגיל  לגמרי אבל מפנים אני רקוב! אחד הדברים שעזרו לי זה קצת.. לא יודע אם לקרוא לזה אדישות, אבל כל ההתלבות שעכשיו אני סופר עסוק ומרגיש בריא וכל זה.. לקחתי את זה להילוך יותר איתי.. ואני יודע שגם כשאני בתקופות  "נקיות" אני יודע שזה מחכה לי שברגע שאני יוריד הילוך מכל העשיה שלי אני יפול..
אז כדאי לדעתי שתי דברים: אחד. להיות באמת עסוק כל הזמן ולא לתת לעצמנו מנוח להרגע כי אז יש זמן וכשיש סתם זמן אז יש נפילות! למלא את היום מהבוקר עד השניה שאני הולך לישון. שתים. אל תעזוב את התוכנית.. אני כותב לך את זה כאשר החלטתי את זה עכשיו! חשבתי לעצמי בדיוק כמוך.. שאני יעשה איזה משו ויוכל לעזוב את התוכנית ספונסר וכו.. ואני מבין טוב מאוד שאנחנו לא במקום לעזוב את התוכנית..לא עכשיו אולי אחרי 10 שנים של נקיות אז נוכל.. אבל עד אז יש הרבה עבודה לעשות.
בהצלחה לכולנו... יהיה יום נקי!

תומת היקר.
אוהב אותך מאד אחי!

נראה לי שענית לעצמך.
מצד אחד אתה מוצלח מאד, ממוצע ומעלה(דרך אגב, שמעתי מחבר וותיק שהוא שם לב שרוב המכורים בחייהם הרגילים הם מוכשרים בצורה לא רגילה)וחיים טובים אז איפה כאן האיבוד שליטה?
ומצד שני אתה אומר שבתוכך יש פחדים, מרגיש דפוק עם החיים רגשית, מכל דבר קטן עושה הר, וכו' וכו'

מה שאני יכול להגיד לך זה: ברוך הבא! אנחנו בדיוק על אותה סירה.

בדיוק בשביל לסדר את העניינים האלו מגיעה התכנית, ולמשל כאן אני לא ישתף כמה אני מוצלח, כמה אני חכם, כמו שאני עושה בחיים הרגילים, אלא בדיוק הפוך, כאן אני יחשוף את הילד הקטן שמתחבא בתוכי, אותו אחד שאני כל היום מנסה להסתיר, לגלות אותו, להוציא אותו לאור, ולהתמודד איתו.
האמת שאני לא מסוגל להתמודד איתו, אבל יש אחד שעושה את העבודה בשבילי, שווה למסור לו את החיים.

אוהב אותך אחי!

אשמח להיות בקשר.

תודה דבוק!
ת'אמת חשבתי על זה שכל ה"צטיינות" שלי נבע מפחד. פחד להיכשל ואז אני לא אהיה שווה. רצון עז להרשים. לשלוט באנשים ע"י כך שהם יתייעצו איתי. רצון לשלוט באנשים. ופחד לאכז את ההורים שלי. אני אצלי מושג של "שווה" ו"ראוי" מבלי להיות הצלחה או לחד לדמיין שאני מצליח. אסור לי לבקש עזרה אמיתית , אסור להיות בצד השואל ,הלא יודע. תמיד הייתי בצד "החזק" המדריך המסביר המבין והמעל הקטנוניות של החיים

זה כל הכייף בחברותא הנפלאה הזאת.
כאן לא מחפשים הצלחות, לא מחפשים את הכשרונות שלי, אני לא צריך להרשים אף אחד.
כאן אני יכול להוציא את הילד הקטן והמפוחד מבפנים, לשתף על הכל, והפלא הוא שיקבלו ויבינו אותי.

תודה לאלוקים על זה!