בשבוע האחרון, בעולם הישיבות הציוני דתי, מסתובבת לה הטענה שה'צעדים' יוצרים אדם תלותי, מיואש, שפל וחומרי, שחייב להישען על חסדו של אלוהים כדי לזכות לגאולה (או במילים אחרות: הצעדים מבוססים על תפיסה נוצרית פרוטסטנטית).
מעבר לשאלה ההיסטורית-עובדתית, ומעבר לשאלה המעשית-טיפולית, ומעבר לשאלה מדוע מה שקורה בישיבות האלה כל כך מנהל אותי, ברצוני לתאר כיצד אני חווה את תנועת 'המסירה' של הצעד השלישי.
***
הדבר שהיה הכי קשה בשבילי בתחילת הדרך בתוכנית הוא לקבל את העובדה שהמחשבה שלי אובססיבית בנוגע לפורנוגרפיה. אני תופס את עצמי כאדם שקול, הגיוני ואפילו חכם. אני יודע להעריך סיכונים, להבין אפשרויות, לשקול שכר מצווה כנגד הפסדה, ומאי שנא האי מהאי?
לקח לספונסר שלי, ולחברים נוספים, הרבה זמן כדי להחדיר בתוכי את ההכרה הפשוטה אך נוקבת: אני אדם שונה.
פיזיולוגית, המוח שלי מגיב כמו מוח של אדם מכור לסמים או להימורים.
נפשית, לתודעה שלי יש מה שמכונה בתוכנית 'כוח זכוכית מגדלת' - כל דבר שהיא מתבייתת עליו, בייחוד דברים הקשורים לתאווה, נעשה ענק, כובש, עוצמתי, מושך בכל בל יתואר. אני מאבד פרופורציות. בנוסף, כמו ששמעתי בשם הרב אקשטיין מרטורנו, המחשבה שלי מכניסה אותי לוורטיגו (מצב בו הטייס מרגיש בכל חושיו שהמים שמתחתיו הם השמיים ולהפך) - אני בטוח שאני בסדר, שהדהרה בה אני דוהר לקראת חורבני היא למעשה התרוממות לשמיים...
בהמשך התוכנית הפנמתי גם את העובדה שהפורנוגרפיה היא רק הסימפטום של משהו הרבה יותר יסודי: הריק הרוחני, הבדידות, והשנאה העצמית שלי יצרו מנגנוני פיצוי נרחבים שמשפיעים על הרבה מאוד דפוסי אישיות שלי: אני נמנע מכל מצב בו יכול להיות שאקבל דחייה, אני מפחד להיראות כחסר ידע, ידע גורם לי לתחושה של עוצמה, אני מעמיס על החיים שלי הרבה מאוד משימות כדי לשכך את הריקנות, ההצלחה שלי במשימות האלה מאפשרת לי לחיות באשליה שהכל בסדר איתי, אני מרגיש דחוי מכל בדל שמץ של ביקורת שמופנית כלפי, אני משקר על מנת לא להיתפס בחולשה, והרשימה עוד ארוכה.

בתוכנית, לימדו אותי לקבל.
לקבל את מי שאני, לקבל, כמו שנאמר בשם חבר וותיק מארה"ב, שאני לא אדם רע שמנסה להיות טוב, אלא אדם חולה שמנסה להיות בריא. להפנים שלתלותיות שלי בפורנוגרפיה אין משמעות מוסרית.
שאני לא מגעיל. לא שפל. לא מפלצתי. לא יורש גיהנום. לא רוצח תינוקות. ולא כל מיני קללות ששפכתי על עצמי במהלך ניסיונות החזרה בתשובה שלי.
אני פשוט אדם מכור.
זו מן עובדה בחיים שלי, שדווקא העובדה שהיא לא יכולה להשתנות מאפשרת לי להאמין סוף סוף שאני אדם טוב, ערכי, רוחני, מעניק, קשוב, רגיש, בן מיוחד של אלוהים אוהב.
יתר על כן, בתוכנית לימדו אותי שהחור שיש לי בלב, ההוא שמניע את כל מנגנוני הפיצול, נובע מכמיהה עמוקה מאוד לחיבור למשמעות, לרוח, לתקשורת אינטימית, ודרך כל אלה - לאלוהים.
על דרך המשל: שאול חיפש אתונות ומצא מלוכה, אני חיפשתי מלוכה ומצאתי...
זה אני.
אדם רגיש, פגיע מאוד, מחפש בכל כוחותיו את הדבר שימלא אותי, ובמקום לפנות אל אבא שבארץ (אה כן, הוא גם בשמיים), הוא פונה התאווה.

איני אומר שהתוכנית מתאימה לכלל האנשים. אני רק מכיר את עצמי.
השחרור שהעניקה לי הקבלה של אלוקים את הבעיות שלי, אפשרה לי סוף סוף להיות עצמאי, להאמין בכוחותי, להתחיל לפעול, להתחיל להיות בן אדם בעל בחירה, להתקדם, להתרומם, ואפילו (לא תאמינו) - גם להיות אדם יותר דתי.
אני מאחל שה' יאיר את עיניהם של הטועים והמלעיזים,
בשבילי, בכל מקרה, הדברים ברורים. (את השאלות ההיסטוריות והתאולוגיות אכתוב בהזדמנות אחרת, ממילא ידע אינו כוח בשבילנו...)

באהבה
נתן במתנה

מקסים, העולה מדבריך הוא שמי שמתייחס אל עצמו כרע רשע חוטא ופושע שאלוקים יציל אותו הוא זה שעובד ע"ז...

אסירותודה, לייק!...

נתן במתנה, תודה על הפוסט. שמעתי כבר מכמה חברים שחוסר האנונימיות של 12 הצעדים, הפריסה הארצית הגודלת של התכנית גם לאנשים לא מכורים לא עושה טוב.
מזל שאני לא מנהל את העולם..

אני לא זוכר את המילים המדוייקות, אבל בספר הגדול כתוב שאנחנו לא מתביישים בכך שאנו סומכים על אלוקים, ושההיסטוריה מוכיחה שבאופן פרדוקסלי אמונה היא כח. אז נכון שזה נראה שאנחנו נהיים תלותיים, אבל תלויים במה ובמי? האם להיות תלותי באלוקים זה בעייתי? (ואני לא מדבר כמובן בהשקפת עולם דתית שבה זה ברור לחלוטין ש"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" ועוד המון פסוקים שאומרים לנו לעשות בדיוק את זה).

אבל אחזור שוב לגישה הפרגמטית, בה התוצאה היא החשובה, וכאן אני מאוד מזדהה עם הדברים שלך נתן במתנה. כשאני מקבל את זה שאני בן אדם, אני צריך גם לקבל את זה שאני לא מושלם. עבורי, אחד המרכיבים הבולטים ביותר במושג "רוחניות", זה לא להיות מושלם.

מנהל גם אותי. מזוית אחרת.
כל השיחות לפני "היציאה לבין הזמנים". ואיך ברגע יכול בנאדם לאבד את כל מה שהוא השיג בשנה האחרונה. ועם רמיזה, לא רק ברחוב בתל אביב, בתוך הבית. ואני, עם כל מה שהאובססיה, כמה שאני מכחיש, מנהלת לי את האם-אמא של החיים, אחרי שבוע של התמכרות נטו, וממש בתחומי הישיבה, פלוס הצטברות אירועים רגשיים ודמעות ותפילות ונשיכות שפתיים.

ולזכור שאני חולה.
חולה.
(מנסה להכניס לעצמי לראש)

בעקבות הפוסט הזה קיבלתי היום משמעות חדשה בברכה מחיה המתים. שזה לא הולך רק על לעתיד לבוא...
אלא, היום אני מת. ובאופן ניסי אלוקים מחיה את המת הזה... סומך את הנופל שבי...
ברוך אתה ה'

בחוויה האישית שלי, התכנית הזאת עם כל הדברים המדהימים שבה, ועם כל התרומה העצומה שהיא יכולה לתרום לחיים של כל בן אדם באשר הוא, מכור ולא מכור, בפועל היא עובדת אצלי רק כי אין לי ברירה. אני יודע בוודאות שאם הייתי יכול להגיע לחיים סבירים בלעדיה, הייתי מוותר על כל המתנות שלה, ובוחר בחיים נורמלים על פני חיים ברוח התכנית. למה? נראה לי זה נושא לדיון בפני עצמו, אבל הנקודה היא שכל הסגנון של התכנית סותר את הרצון וההתנהלות הטבעית של האדם, וללכת עם התכנית זה ללכת כל הזמן נגד עצמך, וכנראה שרק מי שאין לו ברירה בוחר בדרך הזו.

זה אולי ההסבר איך זה שתכנית 12 הצעדים על יתרונותיה האדירים והעצומים, שבמבט ראשון - ואני כותב את זה ממש ממש ברצינות - נראית כמו הדרך לפתרון בסיסי לכל בעיות הרגש והנפש וההתנהגות הקיימות, לכל הבעיות החינוכיות והזוגיות שכה מטרידות את דורינו, לא הופכת בפועל לכזו.

הרי אין הורה שלא יהיה אבא טוב יותר אם הוא יעבוד את 12 הצעדים, ואין בן זוג שלא יהיה בעל טוב יותר אם הוא יעבוד את 12 הצעדים, וזה לא משנה כמה הוא טוב היום, כי הרי לטוב אין גבול.

אבל רק מי שפשוט אין לו ברירה, ואני כזה עובד אותה. זו התחושה שלי. בהתחלה חשבתי שהגעתי למועדון חברים וזה היה נראה לי מעבר לכל הפתרון שיש פה גם ענין נחמד כזה. עם הזמן אני קולט שעם כל החברות ועם כל הנחמדות, אין סיכוי שהייתי נשאר פה אם לא הייתי יודע שבלי המקום הזה אני אבוד. 

מנחם,

אני לא יכול לדבר עליך, אבל אצלי זה די ברור. אני לא הייתי נשאר בתכנית כי אני מעדיף לסבול העיקר לא לאמץ דרך חיים רוחנית. זה כל הסיפור.

רוחניות היא ההיפך הגמור לאגו, וכמובן שבחיים רגילים - האגו תמיד יגבר. אז אני מעדיף להפסיד את כל הדברים הטובים שיש בעולם הזה, העיקר לא לבטל את האגו שלי.

הגיוני?

מלה במלה.
(מוצא את עצמי בדיוק, עכשיו, חושב על יאללה, בכל מקרה אין מצב שאני יצליח להעביר את היום הזה בצורה נורמאלית, כל מה שאני יעשה יבוא מנואשות גם אם זה יהיה כביכול חיובי, ושוב להזרק ולהעלם)

נתן במתנה.
תודה על מתנת המתנה היקרה והכל כך ברורה ונהירה.