ב"ה

בלי סוף נפילות.אני מרגיש ממש חסר אונים מול היצר.אינני מרגיש כבר את הדיכאון העמוק אחרי הנפילות.פשוט משלים עם זה.אבל אני לא רוצה את זה!!!לא רוצה!היי תתעורר!אתה

לא רוצה לחטוא!אתה לא רוצה לבגוד באבא הטוב שלך!אז מה אם החושים שלך מבולבלים ומטושטשים?! אתה בן של מלך!תתעורר,טיפש!קום כבר מהביצה המזוהמת,מגוש הגללים!תצעק

לאבא שלך,הוא שומע.הוא אוהב אותך.דבר איתו,ספר לו מה עובר עליך.שתף אותו בזה שאיבדת את הקשר איתו.שאין לך רצון משל עצמך.תצעק לו:אבא,אני רחוק ממך!אני לא מרגיש

צער על החטאים הנוראים שלי! תלמד אותי מה לעשות,איך לשוב ולהצטער,להרגיש שלך. אז מה אם אני לא מ ר ג י ש. אני י ו ד ע!!שאתה ואין בלתך.שאין משמעות לחיי בלעדיך. שאין לי

ברירה בכלל.רק לשוב אליך.בכל פעם מחדש.כי אתה מקור הכל ואותך אני אוהב.רק אותך!!! אינני מבקש הרבה אבאלה.רק חיבוק ,ליטוף.נגיעה. למרות שהיצר עושה בי כבתוך שלו.

ורע לי כל כך ואני בודד וחשוך.למרות הכל אני הבן שלך!רק שלך!עכשיו תורך אבאלה אהוב שלי.

עוזי היקר،

גמאני התרחקתי מאבאלה אוהב.
וגמאני עשיתי את הרע בעיניו.

אך כיום בזכות התכנית הנפלאה הזו אני זוכה להתקרבות ולניקיון מתוך פיכחון ושפיות.

מה שעזר לי במיוחד בהתחלה זה:
1. להכיר בזה שכל מה שעשיתי בנוגע לשימוש אינו חטא، אלא סימפטומים של מחלה ארורה.
2. הפתרון לכל בעיותי הוא רק בי ובראייה המעוותת שלי את המציאות.
3. נכונות ורצינות לשינוי אמיתי.
4. פתיחות וכנות.

בהחלמה.

בלי סוף נפילות
בלי סוף נפילות
אני מרגיש חסר אונים מול היצר.
אני לא מרגיש כבר את הדיכאון הזה, של האחרי.
פשוט מנגב את הידיים, מנסה לשים סבון חזק, שיטשטש את הריח הזה, שמעלה תחושת גועל באפי, מחליף תחתונים, מדמיין שההורים שלי לא מכירים את הריח הזה, הברור מאליו, ומנסה לחזור. אז איפה הייתי? אה, באמצע לימוד דף יומי, טוב...אומרת הגמרא...
לאות. עייפות. תסכול.
לעתים רציתי לדפוק את הראש בקיר.
לעתים צעקתי בדממת ליבי.
לעתים כתבתי את כאבי בדמע.
אבל צריך להמשיך, צריך לחזור בתשובה. אין ברירה, צריך להתקדם. חוזר אל הסוגיה, במן תחושת ניתוק כזו.
לבד,
אף אחד לא יודע.
אפילו אלוקים רחוק ממני,
אולי יום אחד, כשאצליח, אחזור להיות קרוב אליו.
אני זועק אל הקב"ה, אני לבד, אני בחושך, אתה לא רואה? למה אתה לא מציל אותי?
אבל לפעמים היו נפילות בהם אני יודע שהוא את שלו עשה, הוא סידר שהבן שלי יבכה בדיוק כשנכנסתי לאינטרנט. הוא ארגן שבמקום סרט פורנו הורדתי ווירוס ואת כל המאתיים מגה-בייט שהורדתי בעשרים דקות האחרונות של קליטת רשת חלשה מהשכנים אני צריך לזרוק לפח, הוא אפילו לפעמים פשוט תקע לי את המחשב כפשוטו, אבל אני...לא, אני מתעלם. רק אחרי אני פונה אליו. אף פעם לא לפני.
אף פעם.

חבר יקר, הכאב שלך מוכר עד אימה. החזרתי אותי שנה וחמישה חודשים לאחור, אל התקופה בה נפשי בערה מבפנים, בתסכול מיואש.
הייתי שם חבר יקר, יש לי הרבה הסברים מה הייתה הבעיה שלי, למה התפילות הדומעות האלה לא עשו כלום לפיתרון האובססיה, אבל אני יכול לומר לך רק דבר אחד: מאז שהצטרפתי לתוכנית, דברים השתנו. חיי מתארגנים מחדש, זה לא קל בשבילי. היו הרבה דברים שדמיינתי על עצמי שהייתי צריך לשבור, אבל עוד לפני שאר 'הרווחים'- קודם כל, אני נקי. קשה להסביר את השינוי הזה.
אשתמש רק בהמחשה אחת מצומצמת: אני לא מפחד להיות בבית שלי.
כל חיי, התאווה חלחלה לתוך הזמנים 'הפנויים', שמטבע הדברים תמיד היו בבית.
במקום מקום מנוחה הבית נעשה ל'שדה קרב', אתמול שמעתי חבר שהגדיר את השירותים 'בית שימוש' (ולא 'בית הכיסא') על שם השימושים הרבים שהוא עשה שם. אצלי זה היה יותר חדר האמבטיה. כל מקלחת, בכל פעם, הייתה שדה קרב. כן, לא, כן, לא, כן, לא...
היום אני לא מפוחד יותר.
טוב לי בביתי.
יש לי בית.

מקווה שתעלה על הדרך בה אלוקים הוביל אותי,
כואב את כאבך יותר ממה שאתה מדמיין
נתן במתנה

חבר יקר

אני קורא את ההודעה שלך ועומדות לי דמעות בעיניים.
אני נזכר בעצמי, בכתיבה הזו מתוך ייאוש, מתוך הרגשה שאין תקווה.

די, כמה אפשר כבר ליפול? זוכר את התחינות, את הזעקות, את הבקשה הנואשת מא-לוקים שיוציא אותי מהמקום הנורא של התאווה.

חבר יקר, אני יכול לומר לך מניסיוני שיש תקווה גדולה בתוכנית הזאת. זו תוכנית שלפחות אצלי בחיים יש דרכה ניסים. דברים שלא חשבתי שיכולים לקרות קורים.

אין לי ספק שא-לוקים שומע את התפילות שלך. הוא נמצא שם, כואב לאבא שבשמים. אני מאחל לך שבקרוב מאוד יקרה לך הנס שמתרחש אצלי, רק להיום. א-לוקים הביא אותך למקום שהוא מציל חיים, בונה חיים, מפריח את החיים מחדש.

תזכור שאתה לא לבד, שיש כאן אנשים שעברו חוויות דומות, ויוכלו להיות כאן  בשבילך, בהצלחה רבה.

אני איתך אחי באותו מצב מדוכדך מתפלל בוכה שאבא לא ישכיח ממני את הצער של אחרי כדי שלא אפול שוב בטינופת קשה לי אחי מאוד אך רק תפילה נמחמת אותי ומרגיעה את נפשי מקווה ומתפלל גם עליך שאבא יהיה בעזרך

עוזי היקר, אהבתי! לפני שהתחלת לכתוב כתבת "ב"ה" זה נקודה חשובה! אין יאוש! ברוך ה' שאני נמצא איפה שאני נמצא ועכשיו אני יכול לגדול! צריך להודות על כל מה שעובר עלינו.. בניגוד לכל החברה שכתבו לך והצליחו אני נמצא איתך!!! אני גם זועק לשמים "עד מתי? עד איפה אני יגיע? כמה עוד אפשר לרדת?" אבל אני שמח! אני לא נותן ליאוש הנורא הזה לגעת בי! אל תתיאש! "אין יאוש בעולם כלל" אחנו צריכים לחיות את זה! לחיות שאנחנו בדרך עליה ולא ירידה, את זה שאנחנו צריכים להודות על כל הטוב שה' עושה איתנו כל יום! צריך להעצים את הנקודה הקטנה שבה עשיתי טוב ולזרום על הגל הקטן שלה ולעצים אותו.. (אם אתה צריך עזרה שלח לי הודעה בפרטי ואשמח להיות איתך בקשר)