ברוכים הבאים, אורח

שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום.
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. 1534 צפיות

שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40771

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
זר, שאינו מכור, לא יבין את ההתרגשות, את הרצון לחגוג. מי שכמוני, כן. שמונה, שמונה שנים חלפו מהאוננות האחרונה שלי. החלום להיות נקי הפך למציאות יומית. למרות שדי התרגלתי והמילים הנדושות, אני לא מוצא הגדרה אחרת מלבד, נס. בדרך הטבע אין סיכוי לשינוי כזה. משהו בי השתנה, אני אדם אחר, בהרגשה, בחשיבה, ובשלל התפקודים שלי, התגובות שלי אחרות. באמת לא מובן מאליו. כבר זמן שאיני חש רמאי בהכריזי – שלום שמי... ואני סקסוהוליסט בהחלמה. אני שמח בה, היא הפכה לחלק ממני. תודה אבאל'ה.

לימדו אותי שהדרך הכי טובה לומר תודה היא להעביר הלאה את מה שנמצא ברשותי, זו הסיבה שארצה לחלוק עימכם מעט מהמחשבות והתחושות על השינוי שחולל בי הכח העליון, יהי רצון שיהא לתועלת.

קצת רקע ליחס המיוחד שלי כיום ליום הזה. לתאריך בו נפרדתי מהאוננות. בשנות ההחלמה הראשונות שלי כמעט שלא ייחסתי לו חשיבות, העדפתי לעין ערוך את ז' טבת התשס"ד (1.1.2004) זה היה היום שבו נפגשתי לראשונה עם התוכנית, היום של פעולת הכניעה העמוקה ביותר עבורי, ביום הזה ויתרתי על קשר מאוד משמעותי, הסכמתי לעשות את מה שהציעו לי למרות שזה היה מנוגד לגמרי לתוכניות שלי באותה העת. שם נפל לי האסימון. הבנתי שאיני יכול לבד ושאני נזקק לעזרה.

בתקופה חלוצית זו לא היו הגדרות נקיון ברורות לתוכנית SA בארץ. ולכל מכור הוגדרה מפוכחות אישית, בגלל ההתמכרות הקשה שלי - בשנים האחרונות של השימוש לא ייחסתי לאוננות כמעט שום משמעות, הייתי זקוק 'לחומרים יותר משמעותיים' - המטפל הורה לי לאונן ('לחפון', חופניה, מלשון חופן...) הרב שלי אמר לי לעשות ככל היוצא מפיו. וכך נהגתי. גם כשהאוננות הרגישה רע, ורציתי לחדול ממנה, הוא טען שזה מסוכן. והרצון כנראה נובע מהאגו שלי. המשכתי לאונן מעת לעת, ועמדתי בתנאי היחידי לגביה, שלא לשמור אותה בסוד. (לדווח) קצת יותר מ 20 חודשים הספיקו ובכה' אב התשס"ה (30.8.2005) התקשרתי אליו ואמרתי לו שאגו או לא, אני לא רוצה את זה יותר. נגמר.

כשהשתתפתי בקבוצות הכרזתי בסבב הנקיון וההצהרה על שני התאריכים, הצהרה אחת על התאריך שבו הגעתי  לתוכנית, הכניעה המשמעותית עבורי, ובנוסף הצהרתי על היום בו אוננתי בפעם האחרונה, כך המשכתי שנים ספורות עד ליום בו ההגדרות נעשו ברורות יותר, 'בצער רב וביגון קודר' קיבלתי על עצמי את הגדרות הנקיות של SA - נפרדתי מעשרים החודשים של מהתאריך הראשון, והתחלתי להצהיר רק על התאריך של האוננות האחרונה – כה' אב התשס"ה.

לא קל למחוק בבת אחת תקופה שכזו, במיוחד שלהרגשתי דווקא אז היו פעולות הכניעה הגדולות שלי, לא הרגשתי שויתרתי על משהו כזה גדול כשהפסקתי לאונן, גם אשתי לא הבינה מה הביג דיל, היא לא תפסה את האוננות כדבר כ"כ גרוע (גם היום היא טוענת במרץ שמבחינתה ז' טבת התשס"ד זה התאריך) הויתור על הימים הראשונים הפך להיות עבורי סמל לכניעה בפני עקרונות גדולים ממני. לאחרונה נתקלתי בשיחה שבין מכור לספונסר שלו, אביא את הדיאלוג כולו, אני חש שהוא ממחיש את שינוי התפיסה שלי ביחס לציון הדרך.

הספונסר מזכיר לספונסי שלו שמחר הוא 'יומו הגדול', ושלמרות העיסוק החשוב שלו (בלש) כדאי שיבוא לקבוצה ויקבל את המדליה של שנה... הספונסי עונה לו – לרוב המכורים זה יום גדול, 'המדליה' מציינת את העבודה הקשה והנחישות. אני לא רוב המכורים. לי 'המדליה' לא מנציחה תקופה של הצלחה. אלא את הסיום של זמן הכישלון הגדול. אני נכשלתי, ואני מעדיף שלא יזכירו לי את זה. הספונסר עונה לו – אני מצטער שאתה רואה את זה כך. אני מקווה שיבוא יום ותבין שאבן דרך זו, היא אמנם שלך, אבל היא לא נוגעת רק אליך. היא בשביל כל אלו שעוד לא הגיעו לשם, בשביל אלו שרואים אותך שם וחושבים למה אני לא יכול...

כיום ברור לי מאי פעם שהיום הזה לא שלי או רק בשבילי, ציון הדרך הוא של הדרך עצמה. שזה עובד. בדיוק כמו המהות שלי, נועדתי לאחרים, לדוגמא, בכה' אב השנה (התשע"ג – 2013) תיכננו לצאת לחופשה משפחתית, אחד הילדים חלה ולא היה ניתן לצאת עימו, אשתי נשארה איתו בבית ואני יצאתי עם כל שאר הילדים לבד, ליום שלם של כיף. היה מדהים. בלי עצבים, בשלווה הבחנתי בתאווה לפני שנכנסה לתוכי, הודיתי שאין לי כח והתנהגתי כך. בגלל שהייתי מחובר לאבאל'ה אוהב יכולתי להתנהג כאבא אוהב.

גם לציון הדרך עצמו 'בקבוצת הבית' שלי הגעתי ישר מטיול עם ילדי, לא חישבנתי את הארוע, הבטחתי להם, אז נסענו. מה אתם יודעים, רשמית אפשר לקרוא לי אבו קייאק. מותש אחרי לילה ללא שינה, ונסיעה של מאות קילומטרים התנדנדתי לתוך חדר עמוס במחלימים, ובאחת ניעורתי לחיים. הדופק שלי טס. אני נקי שלושה ימים ושמונה שנים בחסד... לא יכולתי להמשיך ולדבר. התודה חנקה לי את הגרון. מילאה אותו. עד אפס מקום. לא השאירה מרווח לשום דבר אחר. חבר אמר לי להקיא את המחמאות שקיבלתי, להשאיר אותן בחדר, לא הייתי צריך. הם לא נכנסו לתודעתי. היום ברור לי לגמרי שזה לא שלי.

כבכל שנה, גם הפעם התחושה אחרת. השנים הראשונות עמדו בסימן ההתרגשות מהשחרור ממלתעות 'הרומנים', מלאך המוות בעצמו הרים את ידיו, התייאש ממני והלך למצוא לו אובייקט אחר... ובהמשך חוויתי שמחה בזוגיות המתחדשת, הפעם המוטיב המרכזי שעל סדר היום הוא התקשורת עם הילדים, זה טרי מכדי שאתאר אותו מעבר לכך שאני חש שמשהו בתוכי התבגר, ככלל כיום אני יותר נינוח. לא הייתי לחוץ לפני מכמה יהיו, מה אומר ואיך אשמע, מהברכות המחמאות או הביקורת שאקבל, לא הכנתי כלום (ימים קודם כתבתי חלק מהפוסט הזה, אבל לא חשבתי לדבר עליו) ידעתי מהי מסגרת הזמן העומד לרשותי וביקשתי מאבאל'ה שיהיה איתי. הרגשתי אותו. קיבלתי בשלווה את העובדה שמחקתי בטעות את ההקלטה (או שבכלל לא הקלטתי, אין לי מושג)

עובדה נוספת וחשובה שמדהימה אותי לא פחות - השלווה שבחוסר הידיעה. כשהתחלתי את התהליך ידעתי יותר ממה שאני יודע היום. בתחילתו, ציפיתי שאחרי שנים בהחלמה, כשאהיה מפוכח ונקי יותר יהיו לי עוד תשובות, ברורות יותר ביחס לסיבות ותנאים שהובילו אותי לאן שהגעתי, בשימוש ובהחלמה. וזה פשוט לא נכון. אין לי מושג מדוע אני קיבלתי את המתנה הזו ולא אחר, במה זכיתי שנשארתי על הרכבת בעווד שרבים וטובים ירדו ממנה. אני לא מבין מדוע יש שעושים הכל ונכשלים ואחרים שעושים פחות, מצליחים...

ככל שאני מתקדם בתהליך אני מבין ויודע פחות, שלא תבינו לא נכון, יש לי ניסיון, זכיתי ללוות חברים רבים בגישושים הראשונים של דרכם, שוחחתי עם המון אחרים בכל מיני שלבים של החלמה, ועדיין אין לי מושג מה אני בדיוק הולך לומר בשיחה. המסגרת ברורה. עקרונות הצעדים לא השתנו, הכניעה - המסירה - ההכרח ביציאה מהאנוכיות, מהריכוז עצמי, חשבון הנפש העצמי, הכל אותו הדבר, משהו בי אחר, אסביר זאת באמצעות מספר דוגמאות פשוטות –

לפני זמן כשהיה מגיע חבר חדש ידעתי מה הוא צריך לשמוע. וכשהגיע זמני לחלוק, פצחתי ברשימת עשה ולא תעשה מסודרת, עם הזמן למדתי שדווקא דברים הפוכים השאירו את החבר החדש דבוק לכסאו. הייתי בהלם ובאלם כשחברים סיפרו מה גרם להם להישאר בתוכנית, הפוך לגמרי ממה שדמיינתי  – דווקא שיכור שחזר הרגע מהתרסקות וליהג על 'הקרקעית החדשה' שמצא... החבר פשוט ראה את עצמו בעוד זמן...

כשאדם עם כמיהה חזקה היה מתקשר רגע לפני שימוש, היו לי משפטים מוכנים מראש, נימוקים ברורים מדוע הוא צריך להישאר נקי, על טהרת ההגיון, בד"כ קטעתי אותו אחרי שניות (אני הרי יודע להמשיך את מה שהוא רוצה לומר, וחוצמיזה הוא הרי מסטול כרגע, לא?) ושיחררתי צרור משימות שעליו להשלים ואז בוודאי יתחבר מחדש לחיים. דווקא כששתקתי, חיבקתי, קיבלתי, בחום. הודיתי יחד עם המתקשר בחוסר כח מול התאווה שלי ושלו, כששיתפתי אותו בחוסר הידיעה של מה שקורה או צריך לקרות, משהו בשנינו נרגע. זה לא שאין סדרת משימות שכדאי לעשות 'כשהכדור בקנה', יש. ואומר אותן, כהשתדלות. רק בנימה פחות ודאית מהעבר.

באופן כללי אני מרגיש קל יותר, פחות כבד, כאילו גוש גדול בתוכי התרכך, אני מפחד פחות מטעויות. לרגעים רבים, גוברים והולכים אני חש שתפילתי בצעד השלישי "שחרר אותי מכבלי" מתקיימת. פחות כבלים, הרבה יותר שיחרור, איני מאויים מכל תאווה הנקרית בדרכי, וכפי שנכתב ומובטח בספרות, כשאני מחובר האינטואיציה שלי עובדת בכיוון הנכון, חיי המחשבה שלי משוחררים ממניעים לא נכונים, הם פשוט נמצאים במישור גבוה ממה שהכרתי, יש בו פחות המולה, יותר שקט ובהירות.

בתחילת דרכי, כשהתבוננתי מלמטה בהולכי על שתיים, המטרה העיקרית היתה שלא לפעול על תאווה – לטפס אל מעל פני האדמה, ממינוס לאפס... חשתי לא ראוי כאדם. בהמשך התחלתי להסתכל על זולתי מלמעלה, הייתי משוכנע שהתוכנית מוסיפה לאישיותי 'פלוסים' שאין לאנשים אחרים, כיום, השנה, אני מתבונן בסובבים אותי 'בגובה העיניים', ברור לי מאי פעם, שאני לא פחות וגם לא יותר. אני חלק מהציביליזציה. כבר לא מביט 'מעבר לזכוכית' אל פלנטה אחרת, יחודי אמנם, אך שייך בעולם.

לאחרונה נדמה לי יותר ויותר שאני מתקרב לשער גדול, שטיח אדום פרוש בפתחו ומעליו בלונים ססגוניים מתנפנפים ממשבי רוח קלילים בשמים בהירים המרעידים מעט שלט צבעוני - ברוך הבא לאנושות.   
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40776

  • מוטי ראוי
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • חי ומרגיש בזכות אלוקים ובאמצעות שמור עיניך וחברים
  • הודעות: 1095
שמונה ימי מילה
מילה אחת
תודה
הייתי שם עם עוד עשרות רבות
באנו להשתתף , לשמוח ולהתרגש
נכנסת לחדר סהרורי, עם חולצה בחוץ
מי שמכיר אותך יודע כמה זה משקף,
הייתה גמור,
ישבתי לידך, קולך חלוש כמעט תלוש,
לא הכרתיך.
התחלת לדבר , נשנק,
כאומר לית לי מדילי כלום,
בקשת שלווה וקיבלת,

אלוקים דיבר מגרונך
שולח דרכך מכתבים לקהל השומעים,
מהם יפתחו היום ומהם בבוא היום,
מי ייתן והמסר יגיע ליעדו,

היינו שם מעל עשרים חברי שמור עיניך,
הרגשנו חלק ממשהו פנימי עמוק יותר
התרגשנו

ואם לתמצת את המסר כפי שנקלט אצלי,
החלמה פירושה תהליך בו מעבר לנצחון הולך וגובר על התאווה,
זוכים למתנה נפלאה
להתבגר.
אכן זר לא יבין את זאת.

שמונה מי יודע?
שמונה אני יודע
שמונה ימי מילה
ובמילה אחת
התבגרות

בהתרגשות
מוטי
חבר שמור עיניך,
ובחסדי ה' ולא בכוחי נקי מט"ז שבט תשע"ב, 09/02/2012,
והנני אסיר תודה על כך, ומתפלל לשפיות גם היום.

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40779

  • שמואל
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • (דיל לשעבר) אלי תן לי שלווה, אומץ ותבונה
  • הודעות: 1221
אסירותודה היקר،

אני אסיר תודה לך ולמה שעשית، עושה ותעשה לבית שלי במשך כשנה וחצי. (שמור עיניך)
על העצות, התובנות، השיתופים, ההערות והארות שנתת לי ולאחרים.
על הליווי، ההשתתפות، היד החמה והתומכת، החיבוק האוהב... על הכל !!!

וזה בכלל לא מובן מאליו، יכולת לעשות זאת במקומות אחרים.
הרמת כפפה שאחרים דרכו עליה ועשית ממנה משהו מיוחד במינו.

תודה.
שלום, שמי שמואל ואני מכור לתאווה.
בס"ד גדולה אלוקים שומר אותי נקי היום כנגד כל הסיכויים כל יום רק להיום

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40781

  • שמואל
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • (דיל לשעבר) אלי תן לי שלווה, אומץ ותבונה
  • הודעות: 1221
אסירות،

רציתי להוסיף משהו בנימה אישית:
הגעתי היום לקבוצת הבית שלך ע"מ לשמוע מקרוב.
האווירה הייתה מחשמלת.
באו חברים שיוצא לי לראות אותם רק בכנסים ארציים.
החדר היה מלא אנשים. מלא התרגשות.

תכננתי לומר לך שם חלק ממה שכתבתי בתגובה הקודמת.
אך ההתרגשות הייתה גדולה עלי.
הייתי החמישי או השישי בתור.
העדפתי להיות ה-20.
בסופו של דבר החלטתי להרפות ובקשתי שידלגו עלי.
השחרור שבא בעקבות זאת היה גדול.

שוב תודה על שאתה כאן.
אוהב.
בהחלמה.
שלום, שמי שמואל ואני מכור לתאווה.
בס"ד גדולה אלוקים שומר אותי נקי היום כנגד כל הסיכויים כל יום רק להיום

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40784

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
כמה סימלי. ראיתי את הכותרת וחשבתי שיש פוסט על הצעד השמיני, הצעד בו אני אוחז, בסוף הסתבר שזה גם שמונה, אבל קצת אחר.

אני לא כאן להספיד, אני כאן כדי להעמיד עקרונות לפני אישיות.

מבחינתי הסיפור הוא לא שמונה שנים בכלל אלא דווקא אותם עשרים חודשים. בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, ציינתי לפני מספר ימים עשרים חודשים ואני יודע בדיוק איזה נס צריך מאלוקים כדי שאדם כמוני יהיה נקי תקופה כזאת. אם היום מגיע מישהו ואומר לי שאני צריך להתחיל לספור מחדש בגלל טעות של הספונסר, אני אוכל לספונסר את הראש, ודי ברור שאני לא מתחיל לספור מחדש. שהוא יוריד 20 חודשים מהספירה שלו...

לציין שמונה שנים זה אחלה וזה כיף וזה אסירותודה אבל זה גם קצת אישיות (לפעמים...), אבל לספר על מחיקה של 20 חודשים זה עקרונות!
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40791

  • חוזר לאבא
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • שוב חוזר לאבא
  • הודעות: 316
דבר ראשון אסירות, שיהיה בשעה טובה.
האמת שקראתי את הפוסט הזה כבר בלילה, אבל החלטתי לקרוא אותו שוב בבוקר ולכתוב מה שהפוסט הזה מזיז בי. אתמול בבוקר נפלתי, ולשעות אחה"צ תיכננתי נפילה משמעותית יותר, ואכמ"ל... התלבטתי אם ללכת לקבוצה או ליפול. אמרתי לעצמי שמישהו יכול לספר לי אח"כ מה היה, ושלקבוצה רגילה לא הייתי הולך, אז אני מעמיד אישיות לפני עקרונות... לפעמים קשה לי להאמין כמה שהתאווה ערמומית.
אבל הלכתי, והרגשתי במפגש משפחתי, הרגשתי שאני נמצא במשפחה, גם כשגימגמתי בשיתוף הרגשתי שאנשים מקבלים אותי. הרגשתי בבית.
זה גם המקום לומר לך תודה על כל מה שנתת לי, השיעור שלמדתי במעבר שבין הטלפון הראשון שלי אליך לבין הפעם הראשונה שנפגשנו (אתה בטח זוכר...) עדיין יושב לי חזק בראש. ותודה לאלוקים שהפגיש בינינו.
אוהב
חוזר לאבא
בלנ"ד לעולם לא אחזור יותר ליפול מרצוני. אבא, גם אם ארגיש שאתה דוחה אותי אמשיך לנסות לחזור אליך בכל יום, רק להיום. עד שאמצא את הדרך.

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40796

  • אֵינְאוֹנִימי
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • ניצחון - דרך חוסר אונים - בחסד אלוקים
  • הודעות: 678
תודה רבה!
אין לי מילים על הדברים היקרים.
אולי מילה אחת. אסירותודה.
"עם כל עוול שכיפרנו עליו, נשר מעל כתפנו עוד מהמטען הנורא של רגשי האשמה"

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40800

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
נס נס נס נס !
שבן אנוש יוכל להיפרד מהאגו שלו אפילו ל 5 דקות!!
במשך יותר מ8 שנים זכית לדבר האחד עליו אני חולם, להפסיק להפריע לאלוקים.
אני מוכן לעשות הכל (כשאני שפוי) כדי לא לעוף מהדרך בה אתה צועד.

ידוע הוורט, ועי יראה מילתא זוטרתא? אין לגבי משה. ומה התי' הרי אני אינני משה רבינו?
אלא שאחרי שזה מילתא זוטרא לגבי משה, ואצלו זה עולה על גדותיו, אז כל מי שעומד לידו בסביבתו מוצף.

התפקיד שלי זה לחפש מיהו זה שיש בו ענווה. יותר מכל האדם. מיהו זה שלא מייחס לעצמו כלום? שם יש הצפה. לידו אני רוצה להיות.

מאחל לך עוד המון שנים של אושר שלווה נקיות ומפוכחות.
אוהב
הושיעה
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40801

  • תורת השם
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • נפילה ועוד נפילה... אוי מה שהבין הזמנים הזה עושה..
  • הודעות: 459
מרגש מאד לקרוא את הדברים שכתבת.
מפעים לראות כמה כוח רצון אפשר לגייס כשרוצים באמת. כשלא מראים לתאווה רצון אישי.
נותנים לתאווה שליטה על עצמה בלבד. לבד היא לא יכולה. זה ספונסר. זה רצון אישי.
זה הפחד מהגיהנום. הגיהנום הפרטי של כולנו.
אני מברך אותך ואסירותודה על העזרה הנפלאה שלך לפורום. גם אחר שלמדת לשחות בים התאווה ולהגיע ליבשת האנושות - אתה ממשיך לעזור ולעשות ככל שביכולתך להביא עוד ועוד לעולם האנושות.
מאחל לך עוד הרבה שנים, ואתה יודע מה, אני לא מאחל לך הרבה, אני מאחל לך לכל יום - רק לאותו היום שתמשיך לעמוד כצוק איתן מול המחלה הארורה ותמיד תמצא את הרפואה קודם המכה. אכי"ר.
כח רצון יכול לגבור בקלות על התאווה, הבעיה שכשמגיעה התאווה - כח הרצון לא נמצא שם...

לא תנצחו אותי כל כך מהר. התאווה המיותרת ימ"ש, התאווה הצריכה הי"ו.

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40869

  • מתנת-הנקיון
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אל תתן לעבר שלך להרוס את עתידך.
  • הודעות: 2033
מרגש! אין מילים! אסירותודה.
משתדל לזכור:
שהנקיון הוא מתנה
שלא מקבלים אותה בחינם
שדרושה עבודה רצינית עקבית וממושכת לזכות בה
שהיא מגיעה ללא חומר משמר
שצריך להמשיך בעבודה ע"מ לשמרה
"שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה"
זכני, אלוקי, ל"מתנת-הנקיון"
נקי ברחמיו המרובים, לא בכחי, מאז יום ה לפרשת לך לך ו' מרחשוון ה'תשע"ד 10 אוקטובר 2013

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40879

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
חברים, תודה. לכל איש ואיש על מילותיו. חיממתם את ליבי. כפי שכתבתי המציאות שלי היא הוכחה קיימת לכך שכל אחד יכול, כל יכול יעשה זאת עבורנו. ולא, זה לא שייך לכח הרצון שלי, כשהתאווה פעילה הוא לא כח בכלל, זה גם לא הספונסר האהוב שלי, הוא לא יכול למנוע אותי מלהשתמש.

זה אבאל'ה אוהב. רק הוא.

נ.ב.
במחשבה נוספת, אולי אני כן קצת יודע - שאיני לבד. שיש לי עם מי לדבר ולחלוק. וזה המון.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40914

  • חי חיים
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 9
אחי, אני מקנא בך! הלואי ואמצע בתוכי הכח להתגבר כמוך! תודה על השיתוף, זה נותן ה מ ו ן  כח. תודה

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40933

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
תודה, אח יקר. לא מצאתי בתוכי כח מול התאווה. גם היום לי אין כח מולה. תוכנית  12 הצעדים שעל פיה אני משתדל לחיות פינתה לאלוקים מקום אצלי, והוא שעובד עבורי..

אין לך במה לקנא. זה יעבוד עבורך אותו הדבר.

בהחלמה.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40948

  • Rondo
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1012
אסירות היקר
אני קצת מבולבל
אם אני מתאמץ ומשתדל - אלוהים לא עוזר לי
זה נשאר רק ענין של כח רצון
זה רק ענין של זמן עד שאפול
בחרתי בתוכנית 12 הצעדים
הכח רצון כבר לא פקטור פתאום
ולא רק שאלוהים עוזר לי - הוא לוקח  את
הכל על הכתפיים שלו -
עכשיו ברור לי שזה מה שאתם מדקלמים חושבים ומאמינים
ובגלל זה זה עובד לכם (ורק בגלל זה )
אבל מה יעשה מי שלא מאמין בזה
ושלא תתבלבל
אני כן מאמין שהוא עוזר גם לי וגם לך כל הזמן
גם אם אני לא צועד וגם אם אתה צועד
אני נופל בגללי
ואתה לא נופל בגללך

בעניין: שמונה, מי יודע? שמונה, אני (לא) יודע – כלום. לפני 10 שנים, 11 חודשים #40950

  • Rondo
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1012
ברשותך דבר נוסף
הסיבה היחידה שאתם מצליחים להמנע מנפילות 
ואני לא
זו לא התוכנית וזה לא אלוהים ואני אומר את זה עם הרבה כבוד לתוכנית לאלוהים ואליכם
זה בסיסי יותר
כמו שסוד כתב בכשרון רב כהרגלו בפוסט הקודם

מי שמצליח-  זה זה שמוכן לותר על התאוה בכל תצורתיהה לכל ימי חייו
ואני לא
נערך לאחרונה: לפני 10 שנים, 11 חודשים על ידי .
  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 0.59 שניות

Are you sure?

כן