קראתי עכשיו את המייל היומי, ובו קטע יפה מאת זלמן. אני מצטט אותו כאן, כי לא מצאתי אותו בפורום, ואחר כך אכתוב את דעתי:
הפקת לקחים (מאת: החבר זלמן)
תראו, אני מאחל לכל אחד מאיתנו שלא יפול אף פעם ושלא יצטרף אף פעם להשתמש במסר הזה. הלוואי שכולנו נשתמש כל הזמן במסרים שמזכירים לנו איך לא ליפול, מאשר במסרים שמזכירים לנו איך לקום.
יחד עם זה, חשוב שנדע מה לעשות במקרה של ח"ו נפילה, לא כדי להתכונן לנפילה אלא הפוך: כדי למנוע את הנפילה הבאה.
כולם יודעים שיש דבר שנקרא הפקת לקחים, וכל צבא יודע שלמרות שלא מתכוננים לכישלון ולתבוסה, אבל במקרה שזה קרה - אין ברירה ולמרות הכאב ואי הנעימות, חייבים לשבת ולראות איך הפסדנו? איך קרה שנכשלנו במלחמה? וזה לא שונה במלחמת היצר, למעט העובדה שאנחנו בדרך כלל לא עושים את זה... ברגע שאחרי הנפילה, אנחנו מבואסים ורוצים רק דבר אחד: לברוח מעצמנו. לנקות את ההיסטוריה במחשב ולשכוח שנפלנו. אנחנו מרגישים שזה הדבר הנכון לעשות ושכעת צריך רק לנסות "להתנקות", אולי ללכת למקווה, להתפלל או כל דבר אחר שיעשה לנו טוב.
אבל ככה אנחנו מזמינים את הנפילה הבאה. כי לא הקדשנו רגע של מחשבה לראות איך לעזאזל נפלנו? אני יכול לומר באופן אישי שכאשר הגעתי לשלב בו הייתי צריך לנסות להבין מה הם "הטריגרים" לקח לי המון זמן להיזכר אילו מצבים הביאו אותי לנפילות. והסיבה שזה לקח לי הרבה זמן היא כיון שאף פעם לא עשיתי "הפקת לקחים" אחרי הנפילה. מעולם לא חשבתי למה זה קרה עכשיו ומה אני יכול לעשות יותר טוב כדי לא ליפול בפעם הבאה.
אז זהו, שאין ברירה ולמרות הגועל העצמי שאני חש אחרי נפילה, ולמרות שהדבר שאני רוצה לעשות יותר מכל הוא לרוץ למקווה ולשכוח מהכל, זה לא מה שאני צריך לעשות. אין ברירה אלא להתעסק עם הזבל, לא בגלל שזה כיף אלא כי זה חשוב כדי שלא אגיע לכאן פעם נוספת.
ברגע אחרי הנפילה, כאשר הכל טרי וכואב, זה הזמן לשבת עם עצמי ולהבין איך התגלגלתי לכאן. האם היה לי יום מבאס שגרם לי לברוח? אם כן - מה עושים בפעם הבאה כדי שזה לא יקרה. האם היה לי זמן פנוי במשרד? אם כן - איך ממלאים את הזמן בפעם הבאה. וכן הלאה כל אחד עם "הטריגרים" שלו.
טוב, אני מאחל לכולכם ידידיי היקרים שלא תחזרו לכאן לכתוב חוויות מנפילות, אבל אם מישהו נופל – הוא מוזמן לבוא לפורום הנפלא שלנו ולספר איך הוא הכריח את עצמו לשבת ולבדוק את עצמו וגם מה הוא גילה ואיך זה יעזור לו בעתיד.
ואל תשכחו: שתפו את ה' בכל מה שעובר עליכם. הוא החבר היחיד האמיתי שלכם, והוא היחיד שגם יכול לעזור. אז אל תהיו טיפשים ואל תנסו להסתדר לבד, כאשר אבא שלכם רוצה לעזור לכם במשימה שגדולה עליכם.
זלמן
בגדול אני מסכים שצריך לנסות להפיק לקחים ולהתבונן מה גרם לנפילה ואיך נמנע את זה להבא, אבל אני חושב שהזמן
הכי לא מתאים הוא מיד אחרי הנפילה. אלו הם רגעים שאנחנו כל כך מלאים בכעס ושנאה עצמית, שאנחנו כל כך עמוסים בייאוש ובבלבול, שאין שום אפשרות לחשוב בהם בבהירות. ניסיון להפיק לקחים יתדרדר מיד להלקאה עצמית שאין בה שום תועלת. זו דרכו של היצר: הוא מחטיא אותנו, ושנייה אחרי החטא הוא מנסה לגרום לנו לעשות תשובה - כי הוא יודע ש"תשובה" שכזו רק תשחק לידיו.
מיד אחרי החטא, לעניות דעתי, צריך לנסות להירגע, לתפוס מרחק, לשקם מעט את האמון בעצמי - ורק לאחר מכן, כשהנפש מתייצבת, לנסות להפיק לקחים.
כמובן, יכול להיות מי שדווקא ההדרכה של זלמן טובה לו. לא באתי לקבוע מסמרות.
