חברים, השגגה הזו בעטיי, Gold hands היקר כתב את התגובה הזו בשירשור אחר, אני פיצלתי אותה מתוך האשכול האמור בכדי שלא יוסט. בנוסף, בגלל שנכנסה לי שיחת טלפון שכחתי ולא עידכנתי את החבר החדש (ברוך הבא) בהודעה פרטית.

עימכם הסליחה.

בס"ד

שלום,הרבה זמן לא כתבתי בפורום,לכן לפני שאגיע למה שעורר אותי כן לכתוב,אציג כמה נקודות על עצמי כדיי שתוכלו להכיר אותי קצת יותר טוב ואוליי להבין אותי יותר טוב ומי יודע אוליי ורק אוליי השם ירחם עליי ועל כאבי וייתן פתרון ליגוני..

נתחיל מכך שאני חוזר בתשובה התחלתי את החזרה בתשובה הממשית שלי בסביבות גיל 16-17,ניכנסתי לישיבה מאוחר יותר ויצאתי ממנה כעבור זמן לא כ"כ ארוך,תחילה באל-כורחי ולאחר מכן בבחירה.
חזרתי הביתה,ניסיתי כל מיני דרכים לחזור לילמוד כבעבר במסגרת הבית אך ללא הועיל ניסיתי ישיבות שונות,שוב ללא הועיל,התייעצתי עם הרב שלי ,אפילו הרב שלי כבר לא יודע איך לעזור לי,אני הולך לפסיכולוג וגם הוא לאחרונה ככל הניראה וויתר על הנושא העיקרי שבאתי אליו(מייד אגיע לזה) והתחיל להעסוק בדברים מסביב שהרבה פחות חשובים לי.
חיפשתי עבודה ,מצאתי עבודה שנאתי את העבודה יצאתי מהעבודה,מחפש תחום לימודים לא מוצא משהוא לרוחי,ואיפשהו כאן אני נימצא כעת.

התחלתי לפגום בברית הייתי אומר מאז שאני זוכר את עצמי אך זה לא נכון,אני זוכר תקופה ביסודי שחברים דיברו על משהוא שניקרא "לאונן" ואני בתמיהה לא הבנתי על מה מדובר חשבתי אוליי זה קשור איכשהו לעננים,בכל אופן לא התעניינתי יותר מידיי ונתתי להם להמשיך להתלחשש ביינייהם לבד,כניראה היתחלתי עוד לפני שהייתי פעיל מינית כי כימדומני שאני זוכר תקופה שבה הייתי פוגם ולא יצא כלום,וגם לא ידעתי ממש מה אני עושה,ידעתי שכך פחות או יותר נעשה פעולת המעשה עם האישה וחשבתי לעצמי מעניין מה יקרה אם אעשה זאת ללא אישה,ובזה זה התחיל..ונימשך עוד ועוד גם לאחר שחזרתי בתשובה עד שהגיע זמן מסויים שבו ההורמונים היו קצת פחות גועשים לאחר עבודה קשה רבה בהיתמודדות עם היצר,והימנעות מפגימה אפילו בדבר הכי קטן שאפשר (כפי שייעץ לי רבי) פחות להיסתכל בתמונות לא צנועות פחות למשוך את העברה יותר מידיי וכו'  ותפילות ללא הרף ,תפילה(התבודדות) אחת ממש חזקה בבכי(שמאד קשה לי להגיע לזה) בביטול גמור להשם ומאותו רגע החלטתי שאני לא פוגם יותר,ובסיעתה דשמיא ענקית ובהגדרה של גיל מסויים כנקודת ציון שממנה אל חזור הפסקתי קצת מאוחר יותר הכרתי את "שמור עיניך" ומאז כבר עברו עוד מעט שנתיים,עדיין יש קרי מפעם לפעם (שאני רואה כניצחון על היצר הרע שלא הפיל אותי במזיד ונאלץ באונס) עדיין אני נופל מפעם לפעם צפייה שאתרים לא צנועים למרות שמאז(שכחתי לציין) חסמתי את האינטרנט וזה היווה גם כן נקודת תפנית,לצורך כך היה צריך להסביר להורים חילונים למה אני צריך את זה אך כאשר החלטתי לימסור נפש החלטתי ללכת עד הסוף ללא בושה,יותר נכון עם הרבה מאוד בושה אך לפחות לסיים עם זה,בהתחלה גם לא הייתי צופה בדברים לא צנועים אך כעבור זמן חזרתי ליפול בזה מפעם לפעם.
בעזרת האתר של שמור עיניך אפילו למדתי לישמור על המשבה ממש לא רע.

אז אתם שואלים אתכם ברגע זה ,אז מה לעזאזל הוא רוצה מאיתנו,יהיו כאלו שיגידו הלוואי עלינו תן לנו להיות איפה שאתה נימצא וזה יהיה היום המאושר בחיי ומאז המסילה סלולה לי לחיים מאושרים בעבודת השם בשימחה.
אז זהו שגם אני חשבתי ככה,הניסיון היה כל כך קשה!!!!! עומד בגבול הבלתי עביר,עד שאמרתי לעצמי אם אנצח את זה ללא ספק השם ירחם עליי משם והלאה ומשם והלאה אתחיל להיות צדיק יסוד עולם עומל בתורה ומאושר וכל השאר יהיה תפל בעניי וכו' אותו דבר הרגשתי בכניסה לישיבה,אל מה אתם יודעים ומה אספר לכם.

האמת היא שאני מרגיש ריייייייייייייייקקקקקקקקקקקק,אני מרגיש כאילו יש לי וואקום חור שחור בתוך הלב שמאיים לבלוע לי את כל גופי ונישמתי,הסיבה שיצאתי מהישיבה זה בגלל שמקור החיות היחיד שהיה לי שזה הלימוד  כבר לא סיפק לי חיות ולא הייתי מסוגל ללמוד יותר כמה שלא ניסיתי,בעבר שאלתי את עצמי "וואוו איזה קדושה אני לא מאמין שמשהו שכזה לכאורה משעמם -שור שנגח את הפרה,ארבעה ראשי שנים הם, וכו' באמת כל כך מעניין ומשמח ומחייה" היום אני אומר תן לי טיפת חיות ואשב ואלמד אך לשב כי הבצורת נימשכת כבר 3 שנים כימדומני,אני ריק,אין לי חיות אין לי למה ליחיות אין לי למה לקום בבקר אין לי למה לישון בלילה,אין לי למה לעבוד אין לי למה,אני יודע שתכלית בריאתי קיום המיצוות ולימוד התורה אך אין לי חיות מכך אז אני בקושי מצליח לעשות את המינימום,אז יש כאלו שיאמרו מהמקום שבו אני הייתי-"מה זאת אומרת אין חיות?! אז מה! שב תילמד בלי חיות יום יומיים ותיראה איך היא תחזור,וגם אם היא לא תחזור וכי אתה עובד את השם בשביל חיות או כי אתה מחוייב לעבוד אותו?!" על זה אני עונה ש(אני לא זוכר את המקור) חז"ל אומרים שלוליי היה לנו את היצר הרע לא היינו יכולים לתפקד-הייתכן?!-כן!,אם לא הייה לנו תאוות אכילה לא היינו מסוגלים לילעוס את האוכל וגוועים ברעב וכו בשאר התאוות אם לא היה לנו תאוות אישה לא היינו מיתרבים וכו לשאר התאוות, ואני אומר וכי בגלל שאין לנו תאוות אכילה דבר כזה קטן כמו לעיסה לא ניהיה מסוגלים לעשות אפילו שאנו יודעים שחיינו תלויים בכך?! אז התשובה היא כן!!! וזה בדיוק הסיבה שאני לא מסוגל לילמוד למרות שחיי וחיי העולם הבא שלי תלויים מינגד! אני בנס עדיין בלי רצון מתוך הכרה שאני מכרח עושה מינימום מיצוות ושיעור תורה קטן בערב עם הרב שלי שמחזיק אותי בחיים היהודיים.
אני דתי מיבחוץ וחילוני מיבפנים,החילוק היחידי ביני לבין חילוני זה זה שאני לפני מספר מסויים של שנים הוכיחו לי שיש אלוקים ותורה שאני חייב לקיים אותה ולחילוני לא,הוא אפילו במצב יותר טוב מימני במובן מסויים תחילה בזה שהוא תינוק שנישבה והוא פשוט לא מכיר את ההוכחות ליהדות ובוחר לא לקיים אותה מתוך הכרה שהיא אמת אלא לא מכיר ולא מקיים כי מעולם לא ידע מה הוא מפסיד ועד כמה ברור שהיהדות אמת,ועוד שאם הוא יחזור בתשובה עכשיו אז תהיה לו סיעתא דשמייא והוא ירגיש בגן עדן לבערך לפחות בשנה הראשונה,ואני אפילו לא קרוב לזה..

אני בקיצור "אלכוהליסט יבש" עדיין קיים המניע שהניעה אותי להתמכר אך אני לא מקיים את ההיתמכרות,ואפילו לא ממש בגלל שאני לא רוצה לחטוא אלא יותר בגלל שאני יודע שזה לא ייתן לי את מה שחסר לי אלא רק יישקיע אותי עוד יותר עמוק בבוץ,וזה מתוך הניסיון הארוך שיש לי עם היצר הרע הזה.
אני פשוט לא נהנה מכלום ,כל דבר ניראה כ"כ טיפשי וסתמי ,אז האוכל היה לא רע ואפילו טעים אך כמו שהוא בא כך הלך אז היום יפה בחוץ אך ניתן להעריך את היופי הזה לא יותר מ5 דקות,כל הנאה שיש לי אני מרגיש אחריהה את ההרגשה של ההחמצה שאתם וודאי מכירים מהרגע שאחרי מימוש היצר או כמו שמכנים זאת כאן "התאווה" הריקנות הזאת לא עוזבת אותי לעולם...

הצילו!