תודה רבה אסירותודה. שתהי'ה מחובר תמיד עם כל המשמעויות.
דבר ראשון אני רוצה להודות לה' על ערב מדהים שהוא נתן לי, שהרגשתי לראשונה בחיי. ערב בו אשתי לא בבית ולא הי'ה לי סבלנות להרדמת הילדים. בדרך כלל במקרים כאלה אני מתייחס אליהם בחוסר סבלנות ולפעמים צועק ומתרגז עד שהם נרדמים בפועל.
היום לעומת זאת בזכות התכנית וכשהרגשתי לאן הדברים נוטים, שלחתי הודעה לחבר שאשתדל רק לחמש דקות הקרובות להיות סבלני אליהם ושאני מבקש את עזרת ה' כי לבד אני חסר שליטה ואני משתף (צעדים 1, 2, 3) וראה זה פלא הצלחתי להיות סבלני חמש דקות ואח"כ חזרתי על כך לחמש דקות נוספות ואח"כ פעם שלישית ותודה לא-ל שהם נרדמו מתוך שלווה ורוגע של אבא שליו רגוע ואוהב. ולא, הילדים שלי לא רגועים יותר מידי . . . . . . זה אתגר להיות סבלני איתם כשאני לא.
דבר שני, לא הצלחתי להבין מספיק מה שאמרת אסירות. ברור שכשמודים למישהו זה לא מספיק להגיד רק את המילים אלא זה צריך לבוא לידי ביטוי. איך סבתי תחי' אומרת כשאומרים לה תודה על האוכל הטעים? אם זה טעים באמת אז קח מנה נוספת.
מצד שני אבל אני מרגיש שהאסירות תודה של האשכול הזה באה לבטא את הרגשות שלנו. לא חסרות לנו התמודדויות, ויחד עם זה יש ב"ה הרבה דברים משמחים וטובים שקורים איתנו, אז במקום שכל היום נתמסכן ונבקש ונתמודד, אומרים לנו להסתכל גם על האור, על הדברים הטובים, ובדרך ממילא כמו נאמרת מאלי'ה תודה ענקית לקב"ה שנותן לנו את כל הדברים הנפלאים.
כך שלענ"ד באסירות תודה יש שני דברים חשובים שלא מהווים סתירה אחד לשני.
1. ההרגשה הממלאה את הלב של אושר ושמחה שמאלי'ה מתפרצת התודה. זה לא תודה מנומסת מתחייבת. זה תודה אמיתית שחשוב לאומרה.
2. שהתודה תבוא גם לידי ביטוי מעשי בהתאם למכלול.
עוד מילה שהייתי רוצה לפרט: אם אני מסתכל על עצמי, אני כרגע ממש אסיר תודה לה' על אלף ואחד דברים, אני אוהב אותו, מחובר אליו, ושמח בזכותו. אבל אני ממש לא במצב לשמוע מה זה מחייב אותי. ואם זה אכן מחייב הייתי מוותר על אמירת התודה כדי שזה לא יחייב. וההמשך הוא: אין תודה, אין קירבה, אין קשר, יש ניתוק חלילה.
כמו שאומרים: אני יהודי בלב.