תודה חברים ששתפתם, עכשיו תורי. כמעט שבוע חלף, זה הזמן לנחות, לשתף בקמצוץ ממעין העולם הבא המופלא, אפנה זרקור אל נקודה מיוחדת נוספת. אקדים ואכתוב שתחושתי היא שכל תיאור יפחית מהעוצמה של חווית הנשמה המיוחדת הזו.
הסימפוזיון 'בעונג שבת' - עשרות רבות של מכורים ישובים במעגל ענק קוגל עם פיצוחים ושתיה מתוקה, המנחה שואל מגוון שאלות, ותיקים וחדשים עונים, ואז הופנתה שאלה לאחד הויתקים, נופל סדרתי שלפי כל הדיווחים 'קורה לו משהו' אחר בחצי שנה האחרונה... השאלה היתה די פשוטה, מה השתנה אצלך? כולם מכירים אותו, מצפים למוצא פיו, אחרי שהרטיב מעט את הפה החרב מהתרגשות הוא פתח את הפה שלו: אני מחוייב לכנות, לא נעים לי מהספונסר, מהחברים, אני מחוייב לכנות וזה המקום והזמן המדוייקים. יש לי רומן - - -
הזמן עמד מלכת, אפשר היה לנסר את האויר עם ידיים חשופות, תקעתי את העיניים ברצפה ולא חשבתי על כלום. איך אפשר בכלל לתאר את גודל הפאדיחה? נותנים לבנאדם במה לומר מה עובד לו ופתאום מתברר שהוא עובד על כולם בעיניים... והוא ממשיך, היא שמעה שאני נוסע לכאן בשבת והחליטה להיות קרוב אלי, שכרה דירה כדי להיות איתי גם כאן... היא בגילי, ואני מכיר אותה שנים אבל רק בחצי שנה האחרונה אני באמת מאוהב בה, חברים יש לי רומן עם אשתי! שאגה ספונטנית פרצה מפיות של עשרות, אי אפשר להעביר את תחושת המתח שהיה באולם והתפרק בחלקיק שניה. מהמסרים החזקים ששמעתי מעודי.
