בימי ההחלמה אני כמו שיכור שמתפכח ,הרואה עוד עוד ופגמים עצומים .
אני נזכר שבשולחן שבת לפני כשנתיים שרנו אשת חיל בשולחן שבת ובאמצע אמרתי לי אשתי חצי בצחוק חציי ברצינות,
את יודעת שאשת חיל זה לא את הכוונה על התורה הקדושה.
איזה מחריד ,איזה אטימות. איזה גועל.
מה קורה לי ?הרי אני אדם רגיש .
אז להיכן ב"ברחה "הרגישות .
סליחה רעיתי סליחה אלוקים שפגעת בבת שלך מלך.
מהשבת הקרובה אחזור לשיר אשת חיל עם לב חדש

מאשפות
כולנו מנסים להחלים מהמחלה שגורמת לנו הרבה תופעות לוואי
כיף לשמוע שאתה חוזר להיות אתה מי שאתה באמת
הלואי על כולנו
הצלחות

תודה על העידוד כל מילת חיבה ואמפתיה מחממת ,(אני מעולם לא היתי מדמין אכתוב כזה דבר)

תשמיע לה ביום שישי כמה מנגינות שונות של אשת-חיל, ובסעודה תשאל אותה מה היא רצה שתשיר לה ...
אח... הנשים שלנו - מה שהן עברו בגללנו ... :'(
זאת אחת הנקודות הכואבות יותר שיש לי.

שמעתי שהיה צדיק אחדת כשהיה שר אשת חיל, שכהגיע להפסוק "ואת עלית על כולנה" הראה באצבעו על אשתו

נ.ב. וכן אני נוהג ומועיל

אני דווקא התארחתי אצל משפחה מסויימת. כשהגיעו ל"קמו בניה וישבחוה" הילדים התרוממו מכיסאם. וכשהמשיכו "בעלה ויהללה" הבעל קם ממקומו...

ולפני שהתחילו בכלל את השיר אבי המשפחה הסביר שהוא הולך לשיר שיר לאמא...

ירים יקירי. אתה לא אדם רע... אתה אדם טוב עם לב חם... אחרת לא היית זוכר מה עשית לפני שנתיים ומנסה לתקן זאת... (לא היית זוכר זאת שעה אחרי)

איי המחלה. איך שהיא מתעללת בנו... מכנה אותנו בשמות... רעים, פושעים, רוצחי-ילדים... (לא אוסיף את כל מבחר ה"שמות הקדושים" שהמחלה מצמידה לנו.)

מאשפות יקר,
קשה לנו לקבל את עצמנו. עשינו מעשים כל כך שפלים.
אבל אנחנו יכולים להתפלל לרבש"ע שיעזור לנו לקבל את עצמנו. לא להביט אל העבר, לא לחטט בפצעים בצורה חולנית. כי העבר הוא מהדברים שאין ביכולתנו לשנותם, ולכן אנחנו מתפללים לקבל אותו.
נכון, אנחנו לא מנסים לשכוח את העבר או לסגור עליו את הדלת, אבל אנחנו מוכרחים - הנקיות שלנו תלויה בזה - לקבל אותו. איננו יודעים למה ה' גלגל ככה, או למה הנשמה שלנו נזקקה דווקא מסלול הזה בחיים, אבל חלאס. זה היה, ואין לנו אפשרות לשנות את זה. במקום לתכנן מחדש את העבר, נתפלל לה' להתמקד בהווה. כי "רק להיום" זה גם למיעוטי אתמול, לא רק למיעוטי מחר.

אור גדול...

כתוב, "יתרון האור מן החושך". שואלים, מה החידוש? והפשט, שמן החושך עולה ומתחדד יותר האור. הניגוד.
אינני יודע אם היית יכול אי פעם להגיע לעומק הזה של אשת חיל אילולא הקרקעית ההיא.

אטום? רע? לדעתי בטח שלא. אולי חולה?

אוהב
הושיעה

ידידי, שיכור שמתפכח נוהג גם להלקות את עצמו... על כל מיני דברים שהוא עשה מתוך שכרותו... הוא חושב שהוא רע ואטום... כמוך הנני (אתה מוזמן לקרוא - כאן) שלא תבין חלילה לא נכון, כנראה שאמרת דברים חכמים יותר בימי חייך, וגם כנראה מאוד הכאבת לה בדבריך, אין לנו תפיסה אמיתית בעוצמת הכאב שנגרם לנשותינו, אבל יותר חשוב להבין מה עומד מאחורי הגישה הזו, לפטור את עצמך 'באני רע אטום ומגעיל' אתה גם מונע מעצמך את האפשרות לבדוק את המניעים האמיתיים לצורת הדיבור הלא נעימה הזו.

איני מכיר אותך מספיק כדי לדעת על המניעים של המשפט האומלל ההוא שאמרת לאשתך, כן אציע לך לשמור על פתיחות בנוגע לאחת הסיבות המרכזיות להתנפלות שלי על אשתי - היא מבלי משים העמידה מראה מאוד נוקבת למי שאני, פשוט לא יכולתי לספוג את האמת על מי שאני בעוצמה הזו שעשיתי הכל כדי להמלט ממנה, כולל הנמכת האישיות שלה.

אני יודע שזה דפוק ועקום, אבל פרקתי עליה את כל התסכולים שלי מעצמי.  אני רותח על עצמי והיא האשמה, זה אני, יש לי זכוכית מגדלת שמלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי, היא חייבת לבוא לידי ביטוי, אני לא מסוגל להפנות אותה אלי, אבוי לי אם אגדיל עוד יותר את מי שאני. כך היא אוטומטית מופנית כלפי הסביבה.

אני לא יכול להבטיח לך כלום, רק לספר לך מה קרה לי - בשנים האחרונות לא פעם בכיתי באשת חייל, לי זה לא משנה על מי זה נכתב, משנה מה יש לי בלב, והיום הוא מלא בהכרת הטוב למי שפרשה כפה לעני, ואם זה מה שאבאל'ה אוהב עשה אצלי אין סיבה שלא יעשה זאת אצלך ושאתה גם תחוש את ידיה הנשלחת לאביון...

בהחלמה.