אני כותב כאן כדי לפרסם ברבים את חוסר האונים בתקווה שדבר שמפורסם ברבים יצליח להיכנס בי יותר.בע"ה!
הצהרת חוסר אונים בעקבות נפילה!
תאווה=נפילה. אלרגיה=נפילה. נפילה=מוות,תחושות נוראיות,איבוד שליטה מוחלטת על החיים,אין חיים חוץ ממני.
למה נפלתי ? כי אני לא מפנים את החוסר אונים שלי.לא מבין שיש דברים שלגביהם אני חסר אונים, אין בי שום יכולת להתומדד איתם, הם לא בשבילי, יש דברים שאני והם לא יכולים להסתדר ביחד. אותי הם הורגים. כל התירוצים של "רק לראות","רק עוד סרטון","אני רק משחק בפלאפון" , אלה תרוצים של חוסר הפנה של חוסר אונים.אין כזה דבר "רק",התוצאה היא תמיד תהיה הרס עצמי. אולי יש אנשים שאצלם זה "רק",אצלי אין "רק".
הרגשתי נורא,כמו תולעת מסריחה,יאוש עצום ששום דבר ,או כח שבעןלם לא יוציא אותי מזה,לא תוכנית לא ספונסר ולא צעדים.אני אשאר דפוק לעד,אין שום סיכוי שבעולם. אשאר מכור ואמשיך ליפול. השגתי פיקחות של 47 יום,בדרך להיות קצת יותר בנאדם,בדרך להיות מסוגל להכיר את עצמי,וצאת מהבוץ,בדרך גם להתחיל להיפגש כדי להתחתן,והכל הלך.יאוש עצום,חוסר רצון לחיות,לקום בבוקר מהמיטה,גירדתי את עצמי עם שפכטל כדי לצאת מהמיטה.ועם תחושות כאלו הנפילה הבאה קרובה לבוא,כשההרגשה החזקה ביותר היא שאני תמיד אפול ואין סיכוי לצאת מיזה אז למה שלא תגיע עוד נפילה?הרי אני כבר שם.... הרגשת חוסר אונים מוחלטת!!!אין לי רצון לא לחיות,ולא להיות קרוב לשום בורא..אני נגעל מהציצית,ומכל הדומה לה. אם רק הייתי מבין ומפנים את חוסר האונים שלי מול השימוש שלי בפלאפון לא הייתי נופל...
מסקנות: 1.אני מכור,2.אין לי שליטה על זה,3.אלרגיה=נפילה,נפילה=מוות טוטאלי!4.אסור לי להלקות את עצמי,ולהיכנס לדיכאון,זה מי שאני ושום דיכאון לא יעזור,להפך הוא יהרוס 5.אני חייב כל הזמן להזכיר לעצמי את חוסר האונים שלי מול התאווה,ומול הנקודות הספציפיות שלי שאני חסר אונים לגביהם.כי המחלה טורחת רבות להשכיח את זה ממני(בעודי כותב את השורות האלו אני כבר מרגיש איך המחלה מתחילה לשכנע אותי שאני לא "עד כדי כך...",ואני שוכח את הרגשות שהיו לי עד לפני כמה שעות)
1.לי אסור להיות עם פלאפון במיטה בלילה.אסור לי להשתמש בו לשום שימוש. 2. אסור לי לגעת במחשב בלי חסימה ברמה גבוה. 3. אסור לי לראות סרט לבד
אם אעשה את כל אחד מהדברים האלה פרוש הדבר משיכה וודאית לתאווה.אין מנוס. זו המציאות ואיתה אני צריך ללמוד לחיות.