אז: חורף תשמ"ז (1987)

הזמן: 14:15 בצהריים. המקום: כביש הגישה המוליך לבית הספר. האירוע: ילד בן שמונה וקצת רואה את אימו חוזרת מהעבודה קצת מאוחר מדי... הוא בדרכו ללימודי הצהריים, היא בדרכה לביתם לאחר סיום יום העבודה שלה. לא לחינם הוא הצטער שראה אותה רק עכשיו והתפלל שתבלע אותו האדמה, שקית הביסלי בצל שלפני רגע "סחב" מהמכולת השכונתית היא זו שהפכה אותו לחסר מנוחה, כמוצא אחרון ניסה להסתיר את השקית המבצבצת בכיס מעילו אך ללא הצלחה יתרה הכיס התפוח באופן חשוד בלט לעין, גם של אם בדרך לביתה.. אופס ... מאיפה זה ? אה אה אהה....אה ההה! אתה בא איתי הביתה! עכשיו!

אוף. ממש מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. מסוייט, בקושי נשא את עצמו יחד עם אימו הנהדרת לביתו, גורר רגליים באי רצון, מודע לתוצאה הבלתי נמנעת של הפשע שזה עתה ביצע, אחרי דקות של התלבטות בהן לא ידע האם לעניין להוציא מהפה את טבעת הביסלי האחרונה שכבר הספיקה להתרכך, או שאם כבר אז כבר, הוא החליט לבלוע אותה, שתחליק במורד גרונו משל תספוג עבורו את המכות הנאמנות מנת חלקו, כיאה לגנב צעיר בהתפתחות, בדיוק כפי שהגאון מוילנא הורה, להוציא ממנו כל רצון ללקיחת דבר מה שאינו שלו.

סימני הדמעות לא הספיקו להתייבש על לחיו, וכבר הוא נשלח לבית הספר, כשבאמתחתו פתק המסביר (מהודק. אבל לא סיפור גדול עבור מומחה שידע לקוראו מבלי לקורעו) שהוא מאחר מסיבות חינוכיות... המבט של המורה בלחיים הסמוקות אל מול כל הכיתה נצרב בתודעת הזאטוט גם הוא כמחנך ביותר. ולא. זה לא עזר. בדרך חזרה, שקית ביסלי נוספת שכנה בכיסו... מגיע לו, הוא לא חטף בשביל זה?!

היום: חורף התשע"ד (2014)

הזמן: 8:10 בבוקר. המקום: כביש הגישה לבית הספר. הארוע: אב הולך עם בנו בן ה 11 לבית הספר, הילד מועד ושקית צימוקים מתפזרת לכל עבר. האבא מחבק שותק את הילד, ואז הוא שואל אותו האם הוא בסדר, הילד בפרצוף סמוק עונה שכן, והם נכנסים ישר לבית הספר ללא מילה נוספת...

האבא מרים טלפון לחבר ומודה בחוסר אונים מול מה שהוא מרגיש, העבר שלו שוב רודף אותו.. מבקש כח ממי שלו מלוא הכח ומתיישב לכתוב לבנו מכתב, מתפלל שמילים שיוצאים מהלב יכנסו אליו. שום מילה על גזל, הוא לא רשע, בטח שלא גנב צעיר, רק חבל שפשוט לא נשאר לאחרים, פעם הבאה תדאג שכולם יוכלו לקבל גם, אולי תחזיר את מה שלקחת?!

בן ה 11 מחזיר במכתב משלו - ראיתי שראית. עניין אותי מה תהיה התגובה שלך, אפילו העברתי את זה לשקית של האח... שלא תחשוב שזה נפל ממני (!) אבל אתה צודק, זו הסיבה שלא אכלתי כלום. קח את זה בחזרה... פשוט התחשק לי משהו מתוק... לאחרונה אני מרגיש שזכיתי באבא. שהוא הכי קרוב אלי מכל העולם. גם היום הרגשתי הבן היחיד שלך. אתה מאוד חושב עלי, תודה רבה אני אוהב אותך.

האבא: תודה לך אבאל'ה. גם אני מרגיש הבן היחיד שלך. זכיתי באבא שהכי קרוב אלי מכל העולם. גם היום הרגשתי הבן היחיד שלך. אתה מאוד חושב עלי. אני מאוד אוהב אותך...

אני לא יכול, מול הסיאטציה שהזכרת לי,
לקחתי כמעט כל יום מהורי 1.5 שקל לקנות ממתק "מקופלת"
שכחתי מהסיפור הזה כשעשיתי צעד 4,
אני חסר אונים מול הרגשות זה מציף אותי,

האמת אני מנסה כל הזמן לשאול את ילדי על איזה ממתק הם חולמים ואני מנסה באיזה שהו שלב לקנות להם את זה,
כי בתת הכרה לא רציתי שהם יחזרו למה שאני עשיתי.

מרגש...
מפחיד...
אני מפוחד למצוא את עצמי עוד כמה שנים בסיטואציה הראשונה,,,
עדיין רחוק מרחק שנות אור מהסיטואציה השניה.
מקבל את זה שזה ת-ה-ל-י-ך.
מתפלל שלא לקלקל.
(אותי בכל אופן מעולם לא תפסו על הגניבות).

בכל אופן לימדו אותי בצעד 2 להאמין שאם זה יכול לקרות אצלך אין סיבה שזה לא יקרה גם אצלי.
תודה על השיתוף.

אני לא ידוע של מי התגובה כאן יותר מופלאה, שלך או של בנך. אכן, נסים קורים. תודה על השיתוף ועל התקווה.

תודה חברים, כן זה מפחיד מרגש, גם אותי. אני כותב לא מעט, ברוב המקרים אני מתרגש. לעיתים דומע. נדיר יותר שאבכה, בפוסט הזה התייפחתי. כי ההתרחשות הזו נגעה ברבדים עמוקים מאוד אצלי. על פניו היא הדבר הכי רחוק ממני. תבינו שאני שרוף שם. 'החינוך הבלתי מתפשר' של הורי טבע בי אלימות, זהו האינסטינקט הראשוני שלי מול הילד הזה. כמעט מהיום שלמד ללכת הוא מרקיד אותי כמו קוברה לצלילי חלילן הודי. ופתאום, נס. משהו אחר קורה ביננו. אני מסוגל להביע את עצמי בלי כעס. בסבלנות ובסובלנות. 'לנגן את הדיסק' הזה אחרת, להחלים מההיסטוריה שלי דרך ההווה של שנינו. איזו ברכה. מה שמאפשר גם לו להתבטא ומוביל לפרץ הרגשות הזה שלו. וכן, כדאי להאמין שזה אפשרי. לפני חצי שנה זה היה דמיון פרוע. הכח העליון הפך אותו לאפשרי.

בהחלמה.

פשוט מרגש לקרוא שוב ושוב.

אני דומע אולי בעיקר מהסיבה שאני מבקש מאבי שיתן לי את הכוחות להתנהג עם הילדים שלי באחוזים בודדים מהסובלנות והעדינות שבה הוא נוהג ונהג בי עד היום.

א-לי, אני מעמיד עצמי לרשותך, לבנות אותי ולעשות עימי ככל אשר תחפוץ. שחרר אותי מכבלי, כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך. הסר מעלי אל הקשיים שלי, כדי שהנסיון שלי עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם, לכוחך, לאהבתך ודרך חייך. מי יתן ואעשה את רצונך תמיד. אמן.

ניסי ניסים. תודה רבה אסירות. התרגשתי מאוד. מרגיש את הסיטואציות. מזהה בעצמי את שני סוגי ההורים, כשאני עושה את הפעולות וכשאני לא . . . . . . .

תודה רבה על השיתוף הזה
נתן לי הרבה תקווה

התרגשתי
תודה

נגעת עמוק מאוד בליבי.
תודה על הכנות

בכיתי. תודה.
הלוואי ואצליח להיות אב שיודע להתייחס כראוי לילדיו.

הצטמררתי מאז, והתרגשתי מהיום....

מתפלל להרגיש את אבא שלמעלה שרואה בי בן יחיד...

פשוט מדהים.

וואו! ריגשת אותי. תודה לדייב שהקפיץ.

מאוד מזדהה עם הגניבות, גם אני גנבתי כסף מההורים לקנות ממתקים, שהצטבר לסכומים לא קטנים. מקווה שאוכל לחנך את ילדי בבוא היום בצורה כזאת שהם ידעו לבקש במקום לגנוב...