כבר נכתב על זה כאן בעבר, אבל בעקבות קריאה מקיפה על הנושא, חשבתי לכתוב על זה שוב, מתוך תקווה שלפחות לעצמי זה יעזור לחדד יותר את הדברים, ואם חברים נוספים ימצאו בדברים תועלת - זהו רווח נקי.

אצלנו המכורים נראה שיש איזה שהוא סולם די ברור ש"מדרג" את עוצמת ההתמכרות. אי אפשר להשוות מישהו ש"רק" מאונן, לאחד שחצה את הקוים והגיע למגע אנושי חי (איזה צורה מכובסת לתאר את המיץ של הזבל בבטן החיריה). ככה ניתן לשמוע חבר אומר "אני מכור קל" כשהכוונה היא כמובן לכך שהוא מעולם לא פרץ מתוך המסך החוצה.

ומה יאמר אדם שאפילו לא אונן ו"רק" צפה בפורנו? או לחילופין כיצד מגיב חבר ש"רק" מאונן אבל מעולם לא צפה בפורנו? טוב, אלו ממש מכורים קלים. איזה קלים? קלי קלות. כלום, שום דבר. התמכרות קלילה כזאת שבאה והולכת...

אבל מי שנמצא מספיק זמן בין מכורים כבר בודאי יודע שהתמכרות לא נמדדת לפי סוג השימוש וגם לא לפי מספר השימושים, בדיוק כפי שאלכוהוליסט לא נמדד לפי סוג הויסקי אותו הוא שותה. אז אם התמכרות לא נמדדת לפי כמות וגם לא לפי איכות, איזה מדד יש בכלל בהתמכרויות?

בספר Don't Call It Love, מנתח פרופ' פרדריק קרנס 11 סוגים שונים של התמכרויות למין ולתאווה, והוא מסביר שאין שום הבדל בין אלו שהתמכרות לפנטזיות לבין אלו שהתמכרות לפורנו או אלו שהתמכרו לדברים שמעבר לכך. לעומת זאת הוא מציין את שני העמודים עליהם עומד עולם ההחלמה מהתמכרויות: חוסר אונים ואיבוד שליטה. עד כמה אני מכור לא שייך לשאלה כמה פעמים אני מאונן אלא עד כמה אני חסר אונים ועד כמה איבדתי שליטה.

לפני כשנה שוחחתי עם מכור שממש לא מצא את עצמו בקבוצות של ההחלמה כיון שהוא היה מכור רק לפנטזיות. הספונסר לא הבין אותו, הצעד הראשון שלו היה נראה לו "צמחוני", והוא גם די התבייש לבוא ולשתף בכלל. הוא לא נמשך לפורנו, לא חיפש לראות תמונות וגם אוננות הרתיעה אותו, והוא היה מגיע אליה רק בסיום שעות של פנטזיות. אבל הוא היה מכור והוא ידע זאת. אחרי שיחה ארוכה הוא אמר את הדברים בעצמו. הוא הבין שהוא מכור מאוד, אלא שההתמכרות שלו היא לפנטזיה. לכן הוא לא רוצה תמונות או סרטים כיון שהם יגבילו את הפנטזיה שלו. הוא לא היה מכור פחות מאחד שהשקיע שעות בחיפוש ברחובות, כי ההבדל היחיד היה המיקום בו התרחשו הדברים.

אז המאונן, המפנטז, הצופה בפורנו או זה שחצה את הקוים - כולם יכולים להיות מכורים קלים ומכורים כבדים. השאלה היא עד כמה הגענו לחוסר אונים ועד כמה אבדה לנו השליטה על החיים, או במילים אחרות: עד כמה הפך השימוש שלנו להיות מנגון משמעותי. ככל שהשימוש הפך להיות יותר מרכזי בהתמודדות שלנו עם החיים - כך אנחנו מכורים יותר. ככל שהסכמנו לוותר על יותר ולקחת יותר סיכונים רק כדי להשתמש - כך אנחנו מכורים יותר.

תודה רבה. הדברים שלך אמנם 'לא חידשו' לי שאני מכור למרות שמצבי 'טוב' יותר מחלק מהתיאורים פה כי תמיד הבנתי שההתמכרות נמדדת באובססיביות ולא בסוג הנפילה. אבל מאידך מה שכתבת מצטרף אצלי להבנה שבשביל להבין שאתה חסר אונים לא צריך לעשות סיבוב ארוך בכמה בתי בושת. פשוט צריך להבין עד כמה התאווה השתלטה על החיים וכמה חסר אונים אתה מולה בלי קשר לאופי השימוש.
תודה זה עזר לי מאד.

חזרתי!
מסכים עם כל מילה!

תודה רבה סוד

תודה גדולה.
אני ג"כ מכור רק לפנטזיות ואוננות, לא לפורנו, ואתמול הייתה לי שיחה עם חבר וותיק בענין זה, והוא אמר לי: תלך לאדם נורמלי ותגיד לו שאתה מאונן ולא יכול להפסיק. הוא לא יבין על מה אתה מדבר. מילא בחור צעיר שפה ושם לא יכול להתמודד עם התאווה שלו, אבל אתה הרי בן אדם נשוי, ואתה נחשב ירא שמים, ואתה הרי רוצה ומנסה כל הזמן להפסיק, אז איך זה שאתה לא מצליח להפסיק? משהו פה לא מסתדר.
חסד אלוקים שהגעתי למקום הזה, בו למדתי שאני חולה אנוש, בלי קשר למעשים הטכניים שעשיתי אלא עם קשר למה שזה תפס אצלי בראש.
זה היה אצלי המקום של הבריחה מהחיים. על כל קושי בהתמודדות עם החיים - זה היה המפלט שלי.
אסירות תודה שבזכות הקבלה של הנ"ל, בחסד אלוקים ובעזרת התוכנית אני נקי רק להיום - לראשונה בחיי - 79 יום.

אני כל כך סקרן לדעת אם זו באמת תהיה התגובה, ואם היא תהיה תגובה כנה ולא רק מן השפה ולחוץ, וכמה אחוזים מהאוכלוסיה יענו אחרת.

פעם אמרתי לספונסר שלי שאני רק 'מכור קל'.
הוא ענה לי: 'טוב, אז הסרטן שלך פחות חמור.'
זה הכניס אותי לפרופורציות.

תודה רבה סוד, זה נותן כוח גם למכורים לייט להיכנס בכל הכוח להחלמה. לפעמים נראה לנו, אלה ש'רק' מאוננים וצופים בפריצות שהתוכנית לא ממש בשבילנו- היא בשביל הכרישים הגדולים, ועכשיו חידדת לי את הדברים, שההתמכרות נמדדת לפי כמות המקום שהיא תופסת לי בחיים- איזה תפקיד היא קיבלה- אם הוא גדול אז ההתמכרות גדולה.
תודה!

מכיר את הסיטואציה מקרוב, הייתי שם. לאחר שזה פגע בי ברמת החיים בחרתי לעשות טיפול בהתמכרות למין וזה אכן עזר לי.

תודה למי שהקפיץ וזיכה אותי לקרוא את הדברים.

אני נוטה לחשוב שיתכן שהמצב בדיוק ההיפך, שמא ההתמכרות לסרטים חמורה יותר ממגע חי.
איני דן לעצם האיסור החמור וכו', אני דן לגבי ההתמכרות.
הרי האינטרנט, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, האינסופיות. אין גבול לכמות הזוהמה והתועבה והרעל שאדם יכול להסניף בין ד' הקירות, בבהיה מול המסך, בינו לבין דמיונו הפורה, הפרוע והחולה.
הדברים החיים, לא מגיעים לעשירית מהרמה הזאת, הרי יש גבול לכמה בנאדם מסוגל להוזיל מכיסו, או להשיג בכלל.

בדמיון, יש גם מקום לפנטזיות פרועות שאינן מסוגלות כלל להתרחש במציאות, או בסבירות קלושה ונמוכה מאד. ובמחשב, בדמיון, בפנטזיה, הכל אפשרי, הכל נגיש, ר"ל.

הצפיה המכורה במסך, גם הופכת אותך יותר לאדם בודד, יותר מופנם, יותר חולה. כשאתה במגע חי, אתה לפחות בין אנשים, יוצא ובא, אתה לא מאבד את המגע עם העולם, לפחות.

לא באתי, ח"ו, להקל בחומר המגע החי, כי אם להיפך, להוציא מליבם של הטועים וחושבים שהרשת היא התמכרות קלה, רבותי, היא חמורה מאד-מאד-מאד. רחוק מאד מלהיות לייט.

'יוני' היקר, במציאות פגשתי מקרים שהוכיחו שיש אמת בדבריך, הסיבה מעט שונה. אתה מוזמן לקרוא כאן.

שמעתי מסר ממישהו שנקי 20 שנה. הוא אמר שמבחינתו הבעיה היא לא כל כך מה שהוא עשה בתאווה אלא העובדה שהוא עשה את זה כדי לברוח מהמציאות. הסכנה הגדולה היא בבריחה מהחיים בפועל לעולמות דמיוניים. מה שנקרא "להתמסטל". ברמה מסויימת מגע אנושי חי הרבה יותר מציאותי מהמון פנטזיות....

תודה רבה. ממש עוזר לי.
כרגע נמצא במקום הזה של עד כמה ההתמכרות שלי..

תודה

מקפיץ