תודה למי שהקפיץ וזיכה אותי לקרוא את הדברים.
אני נוטה לחשוב שיתכן שהמצב בדיוק ההיפך, שמא ההתמכרות לסרטים חמורה יותר ממגע חי.
איני דן לעצם האיסור החמור וכו', אני דן לגבי ההתמכרות.
הרי האינטרנט, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, האינסופיות. אין גבול לכמות הזוהמה והתועבה והרעל שאדם יכול להסניף בין ד' הקירות, בבהיה מול המסך, בינו לבין דמיונו הפורה, הפרוע והחולה.
הדברים החיים, לא מגיעים לעשירית מהרמה הזאת, הרי יש גבול לכמה בנאדם מסוגל להוזיל מכיסו, או להשיג בכלל.
בדמיון, יש גם מקום לפנטזיות פרועות שאינן מסוגלות כלל להתרחש במציאות, או בסבירות קלושה ונמוכה מאד. ובמחשב, בדמיון, בפנטזיה, הכל אפשרי, הכל נגיש, ר"ל.
הצפיה המכורה במסך, גם הופכת אותך יותר לאדם בודד, יותר מופנם, יותר חולה. כשאתה במגע חי, אתה לפחות בין אנשים, יוצא ובא, אתה לא מאבד את המגע עם העולם, לפחות.
לא באתי, ח"ו, להקל בחומר המגע החי, כי אם להיפך, להוציא מליבם של הטועים וחושבים שהרשת היא התמכרות קלה, רבותי, היא חמורה מאד-מאד-מאד. רחוק מאד מלהיות לייט.